פרופסור פליטיק
מי ומה פרופסור פליטיק
פליטיק (נולד ב-17 לאוקטובר בשנה לא ידועה[לפי מה שאמרה ג'י.קיי רולינג בראיון]) הוא גובלין חצוי אשר מלמד לחשים וראש בית רייבנקלו בבית הספר הווגורטס.
הוא השתתף בקרב האחרון במלחמת הקוסמים השנייה ועזר לחלץ את סוורוס סנייפ מבית הספר בקרב נגד אוכלי המוות.
תקופת חייו הצעירות של פליטיק
לא ידוע הרבה על תקופת חייו היותר צעירות של פליטיק, מלבד היותו צאצא של גובלין שהגיע להוגוורטס בגיל 11 ושובץ לבית רייבנקלו.
בשלב מסויים הוא הפך לאלוף בקרבות קוסמים, ולאחר מכן הפך למורה לחשים בבית הספר.
לימוד
פליטיק לימד בהוגוורטס עוד בתקופת הקונדסאים. שיטת הלימוד שלו היא יותר "חופשית" משאר שיטות הלימוד הנהוגות אצל המורים האחרים:
הוא הרשה לתלמידיו לשחק בשיעור האחרון לפני חג המולד, ויותר מכך - נראה שרעש ובלגן בכיתה שלו בזמן התרגול לא מפריע לו.
פליטיק עדיין לימד לחשים וכיהן כראש בית רייבנקלו בהוגוורטס כאשר הארי למד שם.

תכונותיו
בשנתו החמישית של הארי, פליטיק לקח חלק בהתנגדות לדולורס אמברידג'.
בשנתו השישית של הארי היה זה פליטיק שהזהיר את סוורוס סנייפ על נוכחותם של אוכלי המוות בטירה, אך סנייפ כתגובה תקף אותו.
במהלך הקרב על הוגוורטס, פליטיק מגן על מקגונגל ויחד עם מקגונגל ופרופסור ספראוט הם מבריחים את סנייפ מהטירה.
הוא גם ניסה להבריח כמה שיותר תלמידים לפני שיגיע להווגורטס הלורד וולדמורט, ועוזר להארי בחיפוש אחר ההורקרוקס האחרון של וולדמורט,
כשאמר ש"אף אחד לא חי כיום עם הזכרון של העטרת של ריינבקלו" - מה שהוביל את הארי לגברת הלבנה, רוח הרפאים של רייבנקלו,
שעזרה להארי למצוא את העטרת.
פליטיק שרד את הקרב על הוגוורטס, והרג אוכל מוות בשם אנטנין דולוחוב. יותר מכך, הוא היה בין הראשונים שהיו ליד הארי אחרי שהרג את וולדמורט.
מראה חיצוני ופנימי
פליטיק מתואר כמכיל דם גובלנים.
הוא ידוע בכך שהוא מסתדר טוב עם חצויים אחרים, כמו האגריד.
הוא מתואר כבעל רעמת שיער לבן וקול צפצפני, וכל כך נמוך מאוד עד שהוא נזקק לערימת ספרים כדי להגיע לקצה שולחנו,
וכמה כריות הגבהה על כסאו שבאולם הגדול.
פליטיק הוא אדם רגיש בעל נשמה עדינה. במהלך שנת 1992 (שנתו השנייה של הארי), כאשר ג'יני נחטפה לחדר הסודות,מסופר שהוא פרץ בבכי.
באותה שנה, בחג האהבה, עם זאת, למרות היותו רגיש וקטן קומה, התלמידים רחושים לו כבוד כמו לכל שאר המורים.
נלקח מפורום
ספריית הקוסמים ונכתב ע"י
Avishay Elanuy