זה השחור לבן יהיה | ליאו

שם היצירה: זה השחור לבן יהיה
שם הכותב: ליאו
דירוג: G/GP
הערות:לא בוטא.

נכון... זה דיי לא נורמלי ואפילו חשוד אם תקחו ברצינות את דבריי.
ואולי? כמו כולם תחשבו שהשתגעתי או קראתי יותר מדיי ספרים...
אז, אני לא יכול בדיוק להגיד לכם מה האמת כי אף אחד לא מצדיק אותי!
ולכן, עדיף פשוט לתת למילים שלי לחדור לתוך הדמיון שלכם ולתת לו לעשות את שלו...

איך זה שילד ממוצע מגיע למבחן בלי ללמוד ומוציא בו 100? איך זה שהאותיות מתבלבלות לו מול העיניים, הוא מגיש טופס ריק למורה ומצפה לעיגול עם הערה.
איך זה שהוא כועס ופתאום נרגע? ככה בלי שום סיבה...

כזה אני! טוב, אני קצת מגזים. כזה אני מיום חמישי שעבר שהרגשתי מן צפירה קטנה באוזן ימין...

ישבתי לי על הספה שבסלון והרגשתי פתאום לחץ קטן, מן זימזום בתוך אוזן ימין. בהתחלה נלחצתי אבל זה הפסיק מהר, לאחר מכן הרגשתי מן קרירות בכל חלקי הגוף, מן רעד שכזה.
באמצע אוגוסט? זה לא נורמלי...
יום חמישי עבר והגיע יום שישי בבוקר. נכנסתי לחדר להתארגן לבית הספר ומצאתי את עצמי מסתכל בתליון שחור. אני לא יודע איך זה הגיוני אבל התליון היה פשוט בתוך העיניים שלי! ממש בפנים כאילו... לא! זה לא הגיוני... העיניים היו מטושטשות וראו רק קריסטל עם שחור... אחד בתוך כל עין.
בבית הספר, כמו תמיד לא התרשמתי מהמהפכות שקרו בשנת תרתאר"ט כי אני לא כל כך מבין למה ללמוד את מה שהיה. לפתע היה שקט בכיתה, פתחתי את עיניי שעד עכשיו היו עצומות ושעונות על השולחן והרמתי את ראשי. מיס.ק. הסתכלה עליי ברשעות ואמרה "ועכשיו, למה שמר ליי לא יספר לכיתה על הפרעות שהתחללו במערב אירופה?" והיא חייכה בניצחון. הישרתי אליה מבט וגימגמתי, אני יודע שגימגמתי כי כל הכיתה התחילה לצחוק. הרגשתי שאני מאדים, רציתי לענות למיס.ק. תשובה חצופה שלפתע קול בראש שלי לחש 'ר...ג...ע...' וזה חזר על עצמו... עד שנרגעתי! איך נרגעתי? אולי מהמילים ואולי מהדבר הפסיכולוגי שבמקרה.
שוב הופיע תליון שחור מול עיני.

ביום ראשון נבחנו על 3 נושאים- הבעה, הבנה וקטע UNSEEN עם שאלות. לא למדתי להבעה למרות שאמא ביקשה, מה לעשות? אני לא כל כך טוב בלהביע את עצמי... אבל זה לא משהו רציני שלא תחשבו!
קיבלנו את המבחנים ביום שלישי ובכולם הוצאתי 100. איך? אני לא בדיוק זוכר. רק קול שאמר לי בראש 'ר...ג...ע...' אולי קיבלתי רוגע אבל אין לי כל כך מושג איך קיבלתי גם ידע.

וזה קרה שוב... כל אותם הימים -שבוע שלם-.

היום יום שבת. אני כותב את זה לכם כדי לספר לכם מה קרה לי.
היום בבוקר לא שמעתי קולות כמו זימזום שאמר 'ר...ג...ע...' ולא תליון שחור.
היום ראיתי תליון לבן מול עיני, הוא ניצנץ לעברי מבעד לשני האישונים ושמעתי מן קול באוזן שמאל מן זימזום שכזה שאמר לי:
'כשיש רוגע יש הכל'.

אני חושב שהבנתי את רוב הדברים שהתליון עזר לי בהם בבית הספר ובכל החיים, גם אם אני לא מרגיש נכון לספר לכם על הכל...

אתם יכולים לקרוא לזה דמיון או בדיון או אולי פנטזיה שהמצאתי אבל מבחינתי החיים הם סוג של פנטזיה...
פנטזיה בצורה של תליון.

הודעה זו נערכה ע"י Bill William Weasley ב 05/12/2012, 19:09