היער האסור - פורום הארי פוטר

ברוכים הבאים לפורום היער האסור! הפורום כיום משמש לארכיון ומכיל את כל התוכן מאז הקמתו, אי-שם ב-01/09/2006! כל הפורומים נעולים למעט הפורום הזה(לחיץ)
לכל שאלה / בקשה / הערה ויצירת קשר יש לשלוח אימייל לכתובת הבאה: edenbuganim@walla.com
שלכם, מאז ומתמיד, עדן -
edenbuganim



לעולם יש שיניים | שחר

פיקצ'ר ראשון שלי


  הגב לנושא זהפרסם נושא חדשפרסם סקר

15/12/2012, 12:08
female doctorlona
צטט הודעה
אווטר ודרגה
מוגל
מידע נוסף
*
גריפינדור, לא חבר בצוות
הודעות: 25
שנות לימוד: 0
12 אוניות
[צפה בחפצי המשתמש]
#40,930 מנותק

שם הפיקצר: לעולם יש שיניים
שם הכותבת: שחר
פאנדום: מקורי
דירוג: בין G לPG
תודות: לבטא שלי - עדן
הערות: לסוף שנה של פיקצ'רים. אני חייבת לציין שזה הפיקצ'ר הראשון שלי ובכלל זה הסיפור הראשון שאני מפרסמת ולא שומרת לעצמי. אז בבקשה לא לשפוט {למרות שביקורות בונות יתקבלו בברכה} , 1,123 מילים.


לעולם יש שיניים, הוא יכול לחתוך אותך לחתיכות קטנות. הוא יכול להפוך את חייך, לשנות את הכול, להרוס את כל מה שאתה מכיר; הוא יכול לקחת את כל מה שיש לך, חתיכה אחר חתיכה, כשכל מה שנשאר לך בסוף זו רק הנפש הכואבת שלך...
אתם חושבים שאני משקר? אתם לא יודעים איך זה.
אתם לא יודעים איך זה להרגיש כאילו כל נגיעה שלך יכולה לגרום להרס. אתם לא יודעים איך זה כשהחיים נהרסים. אני כן... למדתי את זה על בשרי.
***
קוראים לי טום. גדלתי בעיירה קטנה ושקטה שהכול בה היה טוב. המשפחה שלי הייתה מאושרת, אחותי הקטנה הייתה עוזרת לאמי עם הבישולים ואבי היה מרוויח שכר קטן ומצומצם. למרות זאת לא הרגשנו חסרי מזל, להפך- הרגשנו ברי מזל!
אבי היה אומר לי - "דווקא המשפחות הכי פחות מעושרות הן המאושרות ביותר, כי הן אלה שמחזיקים בהן אחד את השני בחיים."
אני טום - בן של נגר שמרוויח לא הרבה, בן של עקרת בית. אח של ילדה שמרוב עוני לא יכולה לקבל חינוך והשכלה. אח של תינוק קטן שהדבר הכי דומה לבובה שהוא יכול לקבל זה הסמרטוט המלוכלך שאמי הייתה מנקה אתו את הסירים.

אהבתי את המשפחה שלי, אהבתי את כולם.
החיים הפשוטים היו נפלאים בהתחלה.
כל בוקר הייתי קם בחיוך, כשהשמש מלטפת את פניי בחומה הענוג, כשהרוחות נושקות לי ומברכות אותי בעוד יום טוב. לא היה מאושר ממני, לא נזקקתי לכל הכסף הזה. לא הייתי צריך כלום חוץ מהמשפחה הזאת.

אתם בטח חושבים לעצמכם, אם ככה, למה לעולם יש שיניים?
ובכן, לכל סוף טוב יש המשך... והוא רע. זה מה שתמיד הייתי אומר.
כמובן שאז אבי היה מסתכל עליי במבט כה נוגה ומרחם, הוא לא היה מסוגל להבין אותי. הוא ידע שהמצב הכלכלי שלנו לא טוב, אך הוא לא היה בחובות והיה לנו טוב בחיים בסך הכול. היינו מאושרים!
אכן, השמחה הייתה מציפה את ליבנו. עד אותו הבוקר שאנצור תמיד בליבי.
"טום,קום! אתה חייב ללכת לעבודה, להרוויח לנו כמה כסף," אמר אבי באנגלית לקויה.
הסתכלתי עליו. הוא היה אדום ומבטו הקר, הכואב, היה תקוע ברצפה. פניו היו סמוקות ונדמה היה כי דמעה קטנה נפלה על ידיו, שהיו עסוקות בלכסות את פניו. הוא נראה כאדם מתאבל.
"אמך חולה," אמר בקול מהוסה, שקט. קול שחתך לי כל וריד ווריד בגוף.
"צריך כסף... צריך להשיג," הוא החל לגמגם.
"צריך טיפול, טום, הרבה כסף... צריך הרבה מאוד כסף. רופא נדיב נמצא כאן עכשיו, מנסה לעזור לנו. הוא אמר לי... אימא חולה במשהו קשה מאוד, במשהו כמעט חשוך מרפא... משהו שבשבילו צריך הרבה כסף. הוא אמר לי, הרופא, שיש צורך בניתוח מסובך... הוא כאן עם אמך, הרופא... בוא לפגוש אותו," אמר אבי ודמעה נוספת נחתה על כפות ידיו.
קמתי בשקט, רגליי מהוססות - לגשת ולראות את אמי כך? האם הגיע הזמן להיפרד ממנה?
לא הייתי מסוגל לעשות זאת. בקושי סחבתי את רגליי לסלון, בו אמי, קודחת מחום, שכבה.
"אז אתה בוודאי טום," אמר הרופא, סוקר אותי במבט מהופנט. סקרתי אותו גם אני, במבט חטוף. הוא היה האדם החיוור ביותר שראיתי, עיניו זהובות עם ניצוץ ירוק בתוכן, שפתיו המלאות והאדומות היו מתוחות לכדי חיוך מושלם, חיוך עצוב. הוא היה... אני לא יודע, משהו בו משך אותי. סקרן אותי.
בוודאי אם בת הייתה רואה אותו היא הייתה צווחת וטוענת שאין יפה ממנו, דבר אשר רק בנות מסוגלות לעשות.
הסתכלתי על אמי, מתקרב אליה, נוגע בה. היא קדחה.
הרופא הרחיק אותי ממנה.
"לא כדאי," הוא אמר. קולו היה כשל מלאך רחום.

***
"בוא, נצא לטיול, נדבר קצת," הוא אמר לי ביום מן הימים.
הוא היה ישן בביתנו, קרוב לאמי. היה לו חדר מיוחד משלו- החדר של אחותי, שעברה לישון איתי בחדר.
"שמעתי שאין לכם מספיק כסף לטיפול," הוא אמר.
שתקתי והסתכלתי על רגליי.
"בוא איתי, נצא, נחקור את העולם. נשיג לך גם כסף תוך כדי," הוא אמר, מביט אל תוך עיניי עם עיניו העמוקות. "נמצא לאימא שלך רופא שיחליף אותי ונצא לחפש בשבילך קצת כסף."
ידעתי שאין לנו מספיק כסף, ידעתי שצריך להשיג איכשהו. הייתי חייב להשיג לה כסף בכל דרך אפשרית, בשביל הניתוח. לא יכולתי לתת לה למות, לא הייתי מסוגל לסלוח לעצמי אם לא היינו עושים את כל המאמצים שלנו בשבילה.
אז הלכתי אתו.
אני זוכר את זה, את איך שהוא לקח אותי לסמטה חשוכה. חוץ מזה לא זכרתי כלום. אולי חוץ מהאש המתלהטת ששרפה את עיניי, החום הבלתי נסבל, הכאב הבלתי פוסק והצעקות שהדהדו כל הזמן בראשי... ואז, שקט, דממה. הכול חשוך. הוא קורא בשמי ואני שוכב דומם, לא מסוגל לזוז.
הרווחנו את הכסף, אבל לא בדרך שרציתי. היינו צריכים להרוג בשביל זה.
הוא אמר שזה יזין אותי, יעשה אותי חזק. הטעם היה כל כך נהדר.
טיפות דם קטנות היו זולגות מעיניי על הלחי שלי בכל פעם שהייתי עושה את זה.
אבל ההרגשה הייתה נהדרת; התמכרתי לריח המשכר, לטעם המענג, לרוך של הצוואר בתוך הפה שלי. ככה זה כשאתה ערפד.
לא סתם ערפד, כי אם הייתי עוד סתם ערפד אולי הייתי מסוגל להפסיק עם זה. הוא ניסה ללמד אותי לרסן את עצמי, אך לא הייתי מסוגל. כל אדם שעברנו לידו הדיף ריח כל כך משכר שהייתי חייב להרוג אותו ולשתות את דמו עד טיפת הדם האחרונה בגופו.
ככה נדדנו מעיירה לעיירה, עוזבים בכל פעם שחושדים בנו.
חזרנו לאחר שנתיים, אך זה כבר היה מאוחר- היא גססה. היא רצתה לראות אותי שנייה לפני מותה. אך לא הייתי מסוגל; אם הייתי מתקרב אליה הייתי מתפתה. עוד לא הייתי מוכן.
כך קרה שלא ראיתי את אמי שנייה לפני מותה. לא נפרדתי ממנה.
אבי מת לאחר שנה מגעגוע ועצב על אמי. אחותי ואחי נלקחו, עד היום אין לי מושג היכן הם.

מה איתי, אתם שואלים? אני נאלצתי לחיות בין הצללים, אתו. עם הרופא שטען שיוכל לעזור לי להציל הכול אבל במקום זה לקח ממני הכול. אתם חושבים שלא רציתי לעזוב אותו? אתם טועים. לא הייתי מסוגל, לא ידעתי איך להסתדר בעולם. אז הוא לימד אותי, הראה לי את הדרך.
אני עדיין חי בחשיכה, עדיין שותה דם של אנשים גם כשאני לא רוצה. אני מנסה לשתות דם רק של פושעים. לפעמים אני מתפתה ושותה גם דם של אחרים.

עזבתי אותו. לא ראיתי אותו יותר (טוב, אולי חוץ מפעם אחת, בה הוא נראה כל כך גוסס- הוא סיפר לי שניסה להתאבד והתקלח בעפר, לכן עורו כל כך צמוק), אבל אחרי הכול אי אפשר להרוג אותנו בשום דרך. זאת הקללה בלהיות ערפד.
אתה צריך לקחת את החיים הקשים שהיו לך ולחיות איתם לנצח, בחשיכה.
אתה לא יכול להתאהב, לאהוב, כי אז תראה את אהוביך מתים לנגד עיניך.
אתם עדיין תוהים אם לעולם יש שיניים? אם הוא באמת יכול לנשוך אותך ולחתוך אותך לחתיכות כל כך קטנות?

***
אני טום, ערפד לילה. חי בין הצללים.
אני טום. אמי מתה ממחלה, אבי מת מדום לב ואינני יודע היכן אחיי.
אני טום... ולעולם לא אהיה שוב מאושר.
אני טום, ואני למדתי על בשרי שלעולם יש שיניים, והוא יכול לחתוך אותך לחתיכות קטנות. הוא יכול להפוך את חייך, לשנות את הכול, להרוס את כל מה שאתה מכיר; הוא יכול לקחת את כל מה שיש לך, חתיכה אחר חתיכה, כשכל מה שנשאר לך בסוף זו רק הנפש הכואבת שלך.


--------------------
I'm Zero
היער האסור - פורום הארי פוטר



היער האסור - פורום הארי פוטר

כל מי שהבטחתי לו שרשרור או שלא עניתי לו, זה מחוסר זמן - אני אחזור ביום שיש בצהריים לכתוב :)
היער האסור - פורום הארי פוטר


הגב לנושא זה פרסם נושא חדשפרסם סקר

כרגע צופים באשכול
0 משתמשים צופים באשכול זה (0 אורחים ו-0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

 

נקודות הבתים תיעוד עריכת הנקודות
גריפינדור
8846
הפלפאף
1207
רייבנקלו
8609
סלית'רין
6963
כל הזכויות שמורות לקהילת הארי פוטר מופעל על מערכת IP.Board בגירסא 1.4
עוצב, תוכנת, אובטח ומקודם על ידי Sipo · KilBee · edenbuganim
היער האסור - פורום הארי פוטר © 2006-2013
היער האסור בפייסבוק הפוך את היער האסור לדף הבית שלך הוסף למועדפים את היער האסור משתמשים מחוברים הפורום עומד בתקן XHTML
דירוג הפורום בגוגל סטטיסטיקות