היער האסור - פורום הארי פוטר

ברוכים הבאים לפורום היער האסור! הפורום כיום משמש לארכיון ומכיל את כל התוכן מאז הקמתו, אי-שם ב-01/09/2006! כל הפורומים נעולים למעט הפורום הזה(לחיץ)
לכל שאלה / בקשה / הערה ויצירת קשר יש לשלוח אימייל לכתובת הבאה: edenbuganim@walla.com
שלכם, מאז ומתמיד, עדן -
edenbuganim



סיפורי פיות | אופיר



  הגב לנושא זהפרסם נושא חדשפרסם סקר

07/12/2012, 14:39
male Brisingr
צטט הודעה
אווטר ודרגה
Parsley, sage, rosemary and thyme
מידע נוסף
*********
משתמשי החודש, לא חבר בצוות
הודעות: 22,172
שנות לימוד: 0
2,938 אוניות
[צפה בחפצי המשתמש]
#6,295 מנותק

שם הוואן שוט: סיפורי פיות.
שם הכותב: אופיר.
דירוג: PG.
ויתור זכויות: כל הזכויות שמורות לשרלוט ברונטה. אין לי כוונה להשתמש ביצירה זאת למטרות רווח.
תודות: הייתי מודה לבטא, אם היה לי זמן לבטא.
ז'אנר: פנטזיה.
הערות: יצא לי מזעזע ובכלל לא כמו שתכננתי. הרבה יותר מדי דיאלוגים. ואני לא אוהב לעבור את ה800 מילים. אבל זה מה שיצא.

ריחפתי דרך הדלתות של אחוזה חדשה ולא מוכרת, מצמידה קרוב לליבי את ההזמנה המאשרת לי לעבור מבעד לפתח של בית זר. לפני עמד שדון זר, שניחשתי שהיה בעל האחוזה.
אין לי דרך יותר טובה לתאר את פניו מאשר "תפאורה". לא היה בו שום דבר ייחודי- הוא נראה כמו רעש רקע שישכח מלב תוך זמן קצר. כמו פנים שנגזרו בהשאלה משטיח קיר חסר ייחוד.
"שלום", קיבל את פניי באדישות, קד בנימוס.
"שלום", עניתי בקידה מרוחפת משלי.
"אני מבין שאת היא הנקראת אֶיין", אמר, ללא שאלה.
"ואני מבינה שאתה צַ'רד, בעל האחוזה", עניתי בלא-שאלה משלי.
הוא הושיט את ידו, כפתו כלפי מעלה. לבסוף הבנתי שהוא רוצה לראות את שמי, כדי לחקור את חיי בקסם שדונים. הוא העביר את ידו על הקלף שנתתי לו והחזיר לי אותו במהרה.
"אני כבר אקרא למנהלת המשק שלי כדי שתראה לך את חדרך, ולאחר מכן את הילדה עליה תהיי אומנת", אמר, ממשיך בטונו האדיש.
"זה יהיה מעולה", עניתי בעליזות האופיינית לבני מיני.
הוא הלך, משאיר אותי לבד במבואה, נותן לי זמן להסתכל סביב ולהעריך את האחוזה ואת עושר בעליה. זו הייתה אחוזה עתיקה וטיפוסית; פיתוחי אבן ופסלונים – פנים בעלי הבעות שונות, פסלונים של בעלי חיים אקזוטיים – היו מפוזרים בכל פינה של המבואה הרחבה, שלא הייתה בדיוק מלבנית. קשתות עיטרו את התקרה הגבוהה. דלתות כפולות מסיביות מעוטרות בתגליפים יצאו משני צדי המבואה, כשמהצד השני של המבואה נמצא גרם מדרגות רחב המוביל אל הקומה השנייה. הרושם שיצר החלק החיצוני של האחוזה הוא של שלוש קומות, ואולי גם עליית גג.
צ'רד חזר מהדלת ממנה יצא, מלווה בשדונית בעלת עיניים פעורות ובהולות למראה, בעלת קומה נמוכה (אפילו ביחס לשדונים). השדונית הושיטה את ידה ללחיצה והציגה את עצמה כסַפָארַה. הצגתי את עצמי חזרה.
"אני אלך להתעסק בענייני", הכריז צ'רד בנימוס מינימלי וחזר אל החדר ממנו יצאו הוא וגברת ספארה.

ספארה הובילה אותי במעלה המדרגות ומשם לסיור קצר בחלק השמיש של האחוזה האחוזה. לא גרו שם אנשים רבים – צ'רד, גברת ספארה, כמות כלשהי של משרתים, הילדה עליה אהיה אומנת ושאת שמה טרם ביררתי, ועכשיו גם אני – ככה שהסיור לא התארך זמן רב. חדרי המשרתים, וביניהם חדרי. מטרידה הייתה העובדה שעל פני כל אחד מהמשרתים על פניו עברנו – שדון, אלף, גמד וכו' (משום מה, נראה כאילו אני הפיה היחידה בבית) – הייתה נסוכה הבעת בהלה.
"לאן מובילות המדרגות האלה?" שאלתי והצבעתי אל המדרגות שבסוף מסדרון הקומה השלישית.
"אל עליית הגג. אבל איש לא הולך לשם", ענתה גברת ספארה, וצל חלף על פניה המבוהלות ממילא. שמץ של סקרנות ניצת בי, אך החלטתי לא ללחוץ.
בזמן הסיור המשכתי לשאול אותה על בעל הבית ועל הילדה עליה אהיה אומנת. מסתבר שחוק השנתיים הפסיק לחול על האחוזה לפני כשבועיים, ואז ירש מר צ'רד את אחוזת גיסו המת. הילדה, בת אחותו של צ'רד, התייתמה מהוריה לפני שנתיים, ומאז חיה איתו בשְפרד.
הסיור הסתיים בחדר האוכל הנמצא בקומה השנייה.
"יש עוד משהו שתרצי לדעת?" שאלה מנהלת משק הבית כשמצאנו את עצמנו בראש גרם המדרגות הרחב המוביל אל המבואה.
"למעשה, כן. שמתי לב שהווילונות בחדרי אדומים. יש אפשרות להחליף אותם לצבע אחר?" שאלתי. למראה הגבה המורמת בשאלה, עניתי "אני לא אוהבת אדום. פחד ילדות", הסברתי בלי לפרט.
"זה ייעשה", השיבה. "ועכשיו, ניקח אותך אל ליריו".

ליריו הייתה שדונית קטנה ושקטה. התקשיתי להחליט אם היא חכמה או לא. כמו שגברת ספארה ציינה, היא לא ידעה מילה באיסלית. נראה כאילו הבהלה שאחזה במשרתים לא דבקה בילדה, אף על פי שהיא חיה באחוזה הזאת כל ימיה.
העברתי איתה את שארית יומי, החל במשחקי היכרות וכלה בארוחת ערב. בארוחת הערב צ'רד ישב בקצה השולחן, ולא הוציא מילה כל הערב.
מחדר האוכל עברתי מיד לחדרי, שמחה לראות שעכשיו הווילונות בגוון סגול רך.

קירות החדר חופו בשטיחי קיר אדומים כדם. שטיח הרצפה היה באותו צבע. כל הספות בחדר היו מכוסות בקטיפה אדומה. בחזית החדר עמדה אח מלבנים אדומות. הצטנפתי, מנסה להתחבא, בצל אחת הספות.
לפתע רוח פרצים החלה לנשב דרך הארובה. הווילונות האדומים ריקדו במקצב רפאים. קולות מלמול נשמעו בחדר, דמויות ריצדו ברחבי החדר.
כיסיתי את אוזניי ועצמתי את עיניי, פוחדת לצרוח.

התעוררתי בבהלה. הירח עמד גבוה בשמים. נשמתי לאט ועמוק ועצמתי את עיניי כדי להירגע. לא הבנתי איך ייתכן שבדיוק התעוררתי מסיוט, שהרי אבק פיות הוא המעניק חלומות ואת היכולת לעוף, ולכן פיות לא יכולות להיתקף סיוטים.
החלטתי לטייל קצת כדי להשקיט את ראשי. הדלקתי בנקישת אצבעות את הנר שעמד ליד מיטתי, ודידיתי לאט לכיוון הדלת. כשיצאתי אל המסדרון, צרחה מחרישת אוזניים נשמעה מכיוון המדרגות שבקצה המסדרון; צעקה אל-אנושית, מחרישת אוזניים ומסמרת שיער. ריחפתי אל התקרה, מצמידה אליי את הנר כמה שיותר קרוב, בלי שהנר יעלה אותי באש. שמעתי מנעולים מסתובבים בחוריהם לכל אורך המסדרון. דפיקות חזקות נשמעו מכיוון הדלת שבקצה המדרגות.
הצרחה נמשכה זמן רב, אך בסופו של דבר שקטה.
ריחפתי בחזרה אל הרצפה, לאט. נסוגותי בחזרה אל חדרי, משגיחה על המדרגות לעליית הגג, בחשש שמשהו ירד משם. סגרתי ונעלתי במהירות את הדלת מאחוריי.

למחרת, חצי מהמשרתים נראו חולים, והחצי השני היה מדוכא לחלוטין.
"מה זה היה?" שאלתי את ספארה בבוקר. כמו שאר המשרתים, היא נראתה מוטרדת במיוחד.
"אני לא יודעת", ענתה. "זו הסיבה שאף אחד לא עלה לשם מעולם. אבל מה שזה לא יהיה, מאז שהתחלתי לעבוד כאן, זו הפעם הראשונה שהדבר הזה השמיע קול כזה", ענתה על סף בכי.
הסתובבתי, וגיליתי שמר צ'רד עמד מאחורינו כל הזמן והקשיב לשיחה בעניין. הבלחה של הבנה ריצדה על פניו. ואז הוא נעלם.

באותו לילה, התעוררתי שוב מסיוט. ובאותו לילה הצרחה נשמעה שוב.
לא הייתי מסוגלת להישאר בחדר. לקחתי עץ הסקה מהאח (הלא משומשת, כיוון שעכשיו קיץ), הדלקתי אותו כלפיד וכנשק, ויצאתי אל המסדרון.
כשהנחתי רגל ראשונה על גרם המדרגות העולות, יד משכה אותי מאחור. מצאתי את עצמי פנים-אל-פנים מול מר צ'רד.
בלא אומר הוא עקף אותי ורץ במעלה המדרגות, אוחז בידו מגל טקסית, בעלת כתבים בשפה שלא ראיתי מעולם. ריחפתי אחריו במעלה המדרגות.
הדלת שבראש המדרגות חישבה להישבר. צ'רד פתח אותה בתנופה, ובאותה תנועה דחף את מגלו פנימה בתנועת סיף. בגלל התנופה, הוא נפל לתוך החדר.
על רצפת החדר שכבה דמות. הדמות נראתה כעשויה מקש, בעלת גוף דחלילי. במרחק מה משם, שכב ראש דחלילי בעל שכבת-שיער כתומה אדמדמה בקצהו. ראשו של היצור עדיין התנדנד מצד לצד, משמיע קולות מבחילים. זיהיתי אותו מציורים ישנים כטורף נשמות, אם כי עד עכשיו לא ראיתי אחד.
אלפי מחשבות צצו בראשי. לא שאלתי יותר שאלות באותו לילה.


--------------------
אופיר | ירושלמי | 17 | מתמוגג מאושר D:

היער האסור - פורום הארי פוטר



לנענעגולהשודיניפניפקיצמורסזלת:

היער האסור - פורום הארי פוטר

באהבה, איוקי.
היער האסור - פורום הארי פוטר


הגב לנושא זה פרסם נושא חדשפרסם סקר

כרגע צופים באשכול
0 משתמשים צופים באשכול זה (0 אורחים ו-0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

 

נקודות הבתים תיעוד עריכת הנקודות
גריפינדור
8846
הפלפאף
1207
רייבנקלו
8609
סלית'רין
6963
כל הזכויות שמורות לקהילת הארי פוטר מופעל על מערכת IP.Board בגירסא 1.4
עוצב, תוכנת, אובטח ומקודם על ידי Sipo · KilBee · edenbuganim
היער האסור - פורום הארי פוטר © 2006-2013
היער האסור בפייסבוק הפוך את היער האסור לדף הבית שלך הוסף למועדפים את היער האסור משתמשים מחוברים הפורום עומד בתקן XHTML
דירוג הפורום בגוגל סטטיסטיקות