היער האסור - פורום הארי פוטר

ברוכים הבאים לפורום היער האסור! הפורום כיום משמש לארכיון ומכיל את כל התוכן מאז הקמתו, אי-שם ב-01/09/2006! כל הפורומים נעולים למעט הפורום הזה(לחיץ)
לכל שאלה / בקשה / הערה ויצירת קשר יש לשלוח אימייל לכתובת הבאה: edenbuganim@walla.com
שלכם, מאז ומתמיד, עדן -
edenbuganim



גן חיות

גיליון מספר 29: גן חיות, יצא בתאריך: 26/10/12


בגיליון זה צפו 872 פעמים.
דבר העורכים



אתם יודעים, גיליון בנושא חיות. סבבה והכל, אבל מה עושים עם עורכת שפוחדת מחיות ?
טוב, בואו לא נגזים. לא מכל החיות, ולא בדיוק פוחדת. אבל בכלליות, דברים אוטונומיים עם שיניים לא גורמים לי לתחושת נוחות כללית ואופטימיות מזהירה.

מכירים את זה שאתם הולכים ברחוב, מולכם מגיעה בחורה עדינה וסביבה רץ, משוחרר, כלב ענק ונוטף ריר, וכשאתם נעצרים ומחפשים בבהלה לאן לברוח הבחורה מסתכלת עליכם בחיוך עדיין ואומרת, "אין לך מה לפחד, לולה לא תעשה לך כלום"? אז כבר שנים שאני חולמת ללכת ברחוב ולצעוק על כל בעלי הכלבים למיניהם: "למען השם, לא מעניין אפילו את הסבתא שלי שהיא לא עושה כלום!!!"

אחח, זה מדהים כמה שאנשים לא מסוגלים להבין דברים שהם לא חווים באותו רגע. מעולם לא הבנתי למה אני אמורה להתעודד מזה שמישהו שאני לא מכירה אומר לי שהכלב גדול-השיניים-שלו לא עושה כלום. פחד, ניסיתי להסביר למישהו פעם, זה לא משהו רצוני. אי אפשר לשכנע פחד בטיעונים לוגיים כמו של דניאל - זה פשוט לא מעניין אותו. כשמישהו פוחד, הוא פוחד. אין לו שליטה על זה. ובטח שלא יעזור אם תצחקו עליו ותנסו בכוונה לגרום לכלב להתקרב אליו. אבל אנשים שלא חוו את זה לא מבינים.

אתמול העברתי פעולת פרידה לחניכות שלי, באיזור יחסית שורץ כלבים. והציק לי שאחת החניכות שלי כל הזמן נלחצה מהכלבים. זה הורס את הפעולה. עד שכולם מקשיבות לי סוף סוף, את חייבת לעשות רעש? זה בסך הכל כלב, הוא אפילו לא קרוב אלייך, למה את פוחדת מדבר שרחוק ממך עשרים מטר?
ואז פתאום הקשבתי למחשבות שלי וקלטתי שני דברים:
א. אני לא פוחדת מכלבים כמו פעם.
ב. החניכה שלי מתנהגת בדיוק כמוני לפני כמה שנים, ואני מתנהגת אליה בדיוק כמו כל האנשים שלא סבלתי ושלא הסכימו להבין כמה רע יכול כלב אחד לעשות לי.
זה די זעזע אותי. אתם מכירים את זה שאתם קולטים שהשתניתם? בבום? זה מה שקרה. מאוחר יותר, כשחזרתי לשנייה הביתה כי שכחתי בקבוק ופתקים, עברתי ליד ארבעה כלבים בלי כמעט להניד עפעף.
הזוי.


ובכן. שלא כמוני, יש אנשים שפויים שחושבים שחיות הן - משום מה - דברים מקסימים וחמודים ומעוררי השראה כאלה. מוזר. אבל מה לעשות, יש אנשים כאלה וצריך להתמודד איתם! אז בגיליון זה אנחנו הולכים להתמודד עם היבטים שונים על חיות. אני לא אהרוס לכם ואתן לכם לקרוא לבד. ואל תשכחו לחזור אלינו לקראת חגיגות ה-30 לנביא היומי!

אוהבת - שירה, עורכת הנביא היומי.


---------------------


קבוצת כדורגל מפחדת פחות ממוזיקאים ששווים מיליונים חדשות ואקטואליה
כותב: Brandon Flowers.
בטאי: White Rose [דיתה].
כן חזרתי למדור הזה, משיא של ארבעה כתבות- הכי נהנתי מהמדור הזה. אבל זה לא מאוד מפתיע, כי אני קוראת חדשות על בסיס יומי, והמדור הזה הוא לחלוטין שלי כי אני יכולה להגיד את דעתי בלי לשמוע תגובות נגד! מי נגד זה?

נתחיל מארצות-הברית שעדיין מתאוששת מהפצצה של קרטון נטוורק שביבי הציג בנאומו באו"ם, וכעת היא מתכוננת לבחירות לנשיאות של ארצות הברית. שיעור דמוקרטיה: בארצות הברית פועל ממשל פדרלי. שזה אומר שיש שלוש רשויות (כמו בישראל!): רשות מבצעת, רשות מחוקקת ורשות שופטת. הרשות השופטת לא נוגעת לעניינו, אז תסלחו לי אבל כאן ניפרד ממנה כידידים. הרשות המחוקקת לעומתה זה הקונגרס האמריקאי. הקונגרס מורכב משני בתים- הסנאט ובית הנבחרים. עכשיו בקונגרס (בשתי הבתים) נבחרים אנשים שכמובן פקודים למפלגות. בארצות הברית יש שתי מפלגות מרכזיות: הדמוקרטית והרפובליקנית. הדמוקרטית דוגלת בשמאל-מרכז ואילו הרפובליקנית דוגלת בעיקר בקפיטליזם, הפרטת מוסדות ממשלתיים ושמרנות בנוגע לדת ונישואין. מבחינת מי יותר טובה ליהודים (ולישראלים), יש ויכוח שלא נגמר לעולם. כרגע, אגב, זה כנראה הרפובליקנים, הם שונאים את הערבים ומעוניינים שישראל תהיה בת-ברית במלחמה בטרור.
אז זה רשות שופטת ומחוקקת מאחורינו, נשארה הרשות המבצעת- נשיא ארצות הברית (הידוע גם כסמי-מלך העולם). עד היום, כולל אובמה, היו ארבעים וארבעה נשאים בארצות הברית (כולם זכרים), פרט להסכמים וערכי מוסר, הנשיא לא כפוף לאף אחד ומפקח (כמו מנכ"ל) על כארבעה מיליון אנשים שאחראיים על כל ענייני המדינה והחוץ. הבחירות לנשיאות מתרחשות כל ארבעה שנים כאשר יש שני מתמודדים- אחד מהרפובליקנית ואחד מהדמוקרטית אותם המפלגות בוחרות בבחירות מוקדמות. אז נגמר שיעור דמוקרטיה וחזרה לאקטואליה: כרגע מתרחשים השלבים הפרו-בחירות, שבו המתמודדים נאומים ומנסים לכבוש את הקהל. המועמדים כרגע שמתמודדים הם הנשיא המכהן ברק חוסיין אובמה מהמפלגה הדמוקרטית וויליארד מיט רומני המועמד הרפובליקני. לפני בערך כחודש (לכו תדעו מתי הגיליון הזה יצא), הופצה קלטת של מיט רומני בא הוא קורא בין השורות לחצי מציבור הבוחרים קורבנות וגרם לכך שלפי הסקרים יהיה הפרש של שמונה אחוזים בקולות שלו מול אובמה, שכמובן אובמה מוביל. אולם, אחרי התקרית הזו אין ספק שהוא התאושש וכן בעימות הטלוויזיוני הראשון בין המתמודדים הוא דיבר ברהיטות ובענייניות וגרם לאובמה להראות חלש ומשעמם (ועייף, אבל הוא הנשיא של ארצות הברית, אני הייתי דואגת אם הוא לא היה עייף).

'היער

רגשות מעורבים: ערן זרחוביץ' ("מסודרים") עוזב את ארץ נהדרת לאחר עונה אחת בלבד. אני אישית ממש נהניתי מהמערכונים איתו, הוא כותב גאוני ושחקן למופת. בין דמויותיו המפורסמות ביותר: גילה אלמגור, אבל מה שכן, כולם מכירים את המערכונים המיתולוגיים שכתב כמו "הפילוסים", "הרומנים", "הבלוג של מאי" ו"השותפים" (כי מי לא זוכר את דובי וקיפוד שמפחדים להפסיק לחיות בתל אביב ולמצוא את עצמם בגבעתיים). כמובן שהמערכון המדובר ביותר הוא "הפרלמנט" שזו גם סיבת עזיבתו של זרחוביץ' מהפורנט, שכן הוא מעדיף להשקיע את הזמן בכתיבת העונה השנייה לפרלמנט שתכיל מספר פרקים רב יותר מבעונה הראשונה. כמו שאמרתי, חדשות שמעוררות רגשות מעורבים.

ספורט: קבוצת הכדורגל הטובה בעולם (לדעת אנשים מסויימים), הלוא היא מועדון הכדורגל ברצלונה, הזמינה את החייל החטוף לשעבר, גלעד שליט, להיות אורח הכבוד שלהם במשחק הסופר קלאסיקו האחרון לעונה. דבר שגרם לאירגונים רבים פרו-פלסטיניים והחמאס לצאת בהצהרות נגד הקבוצה, לאיים על חיי השחקנים ולקרוא לחרם על המשחק (דבר שלא הצליח, אחוזי רייטינג רבים נרשמו בקהל הפלסטיני). אינטרפטציה אישית: ארוחת חג שני, אי-שם בשכונת יוקרה במודיעין אצל הוריו של גיסי, הכל מתוקתק ומתוזמן שכולנו נוכל לראות את הסופר-קלאסיקו האחרון לעונה. אך אבוי (וכאן נכנסות כמה קללות על אלי ישי שנשמור לעצמנו), את שעון החורף שכחנו! כך שהמשחק נמשך שעה לפני שבכלל העלנו בדעתנו לפתוח את מכשיר הטלוויזיה, אז הפסדתי בטח נאום מרגש של השדרנים על היותו של גלעד שליט ביציע הכבוד של בארסה ואת שני השערים הראשונים (1-1) אבל הזמן האבוד לא הורגש שכן שחקני הענק רונאלדו ומסי התחרו בכמות השערים שהם מסוגלים להבקיע. הקרב היה מותח עד הדקה השמונים, שם היה גול של בארסה שהתפספס (וזה כל הפרשנות שאני יכולה לעשות, בכל זאת אני ליידי), והמשחק נגמר בתוצאה של 2-2. ועכשיו בשביל התגוננות: בתור אחת שחושבת שכדורגל זה משחק מטומטם שבו עשרים ושנים שחקנים רודפים אחרי כדור, בניסיון להבקיע גול לקבוצתם או למנוע גול לקבוצה השנייה, וגם רואה המונדיאל בשביל לדרג את רמת השחקנים היפים, הסופר-קלאסיקו איכשהו נכנס לקטגוריה של "מעל לסתם כדורגל", מכיוון שאני מעבירה ימים שלמים בדירה של אחותי ובעלה, ושניהם אוהדי בארסה, אין באפשרותי להתחמק מהמשחקים שנצפים מהסלון. וגם, בפעם הבאה (או בעתיד כשתהיה לכם(, שהחברה שלכם תגיד "מסי או אני, תבחר" תבלעו את האגו שלכם ותעלו טיעון שזה עשרים ושניים גברים ספרדיים מסוקסים, אני בספק אם מישהי תתנגד.
'היער

מתיחת החג: מגילות ספרי התורה הוחלפו בבריסטולים במושב בורש, שזה כנראה חור אי-שם בנגב. לקח לי זמן קצת להבין מי גנב, כי לא יכולתי לעכל שרב גנב את ספרי התורה ביום של שמחת תורה, האם התורה שאומרת "אל תגנוב" היא בגדר המלצה למנהיגי הדת? עד כמה נמוך אפשר עוד לרדת? הרב, שדיבר לאחר שהתגלה המעשה עם הגבאי של אותו בית כנסת, הסביר שהוא החליף את הספרים בבריסטולים בשביל לתקן אותם. איזה תזמון יש לרב הזה, כמה טוב זה לגבות מאנשים כסף בשביל להחזיק ספר תורה ולתת להם בריסטולים במקום.
ועוד עניין דתי בקטנה: פרשה חדשה מסעירה את הפייסבוק, העמוד של ישראל היום פרסם ידיעה שנמצאה גופת אדם שמוערכת בגיל 30,000 שנים. יצא לי לקרוא כמה מהתגובות של האנשים המאמינים כגון "שקר, העולם קיים רק 5000 שנים." ובתור לא-מאמינה מוצהרת, אני ממש רוצה למצוא תמונה של גופה בת 5000 ולהראות להם את ההבדל, אם למישהו יש במקרה גישה לכזו תמונה, אשמח לקבלה בהודעה פרטית.

ולפינת הגיליון (חדש מהתנור!): החלטתי שגם כתבת חדשות צריכה להיות קשורה לנושא הגיליון ולכן הצבתי בפני אתגר: למצוא ידיעה חדשה שתהיה קשורה בנושא, הפעם זה היה קלי קלות אבל לכו תדעו בפעם הבאה. שוקל כמו הספרים שלי ביום ארוך: תגידו מזל טוב לספארי ברמת-גן שנולד לו בפעם הראשונה טפיר זכר במשקל חמישה קילוגרמים. אני מעולם לא ידעתי מה זה טיפר, ולכן גוגלתי על זה בגוגל ואשתף אתכם: טפיר זה יונק דרום אמריקאי שגודלו כחומר ופניו דומים לדב נמלים. הם מולידים צאצא אחד לאחר כשלושה-עשר חודשי הריון וחיים כשלושים שנה. כשהם נולדים יש להם פסים לבנים (מדהימים!) על העור שנעלמים לאחר כשישה חודשים (כמה חבל). הטפיר הטרי חסר שם, הספארי מחפש שם באות פ' כמיטב המסורת (לאימה קוראים פסיפלורה ולאחותו הבכורה קוראים פפאיה), אם יש לכם רעיון, תפנו לספארי.

'היער

מזל שאמרתי מראש שהכתבה הזו לא סגורה, כי יום אחרי שהגשתי אותה, או בעצם, ביום שהגשתי אותה אם חושבים על זה נכון, ראש הממשלה שלנו, מר בנימין נתניהו כינס מסיבת עיתונאים והודיע שהולכים לבחירות, כנראה באמצע-סוף ינואר. עכשיו לפי המפה הפוליטית היום, זה הצד הטוב ביותר רק, איך לא, לנתניהו, הוא ראש הממשלה הראשון שמסיים קדנציה שלמה של ארבע שנים מאז בערך שנות השמונים. אף אחד לא אוהב את מופז אחרי התרגיל שעשה, שלי יחימוביץ' לא מסוגלת להיות ראש ממשלה ויאיר לפיד, טוב הסיכויים שהוא ייבחר לראש ממשלה בלי לכהן קודם כשר, איך נאמר- קלושים. כמובן שמיד בתום המסיבה הופצו בכל ערוצי המידה סרטוני תעמולה של ראשי המפלגות הנ"ל. וביצת ההפתעה- מה יקרה עם ציפי ליבני ואהוד אולמרט- שאגב זוכה משני אישומים והורשע בפלילים בפרשת "מרכז ההשקעות" (אני בשוק שאני זוכרת איך קוראים לפרשה), הוא לא קיבל קלון מה שאומר שאין לו שום בעיה לחזור לחיים הפוליטים. והוא גם הצהיר שהוא מעוניין בכך, השאלה היא אם הוא מוכן למערכת בחירות שתחל בעוד כחודשיים, וגם אז- עם איזו מפלגה? בקיצור, הדבר הטוב ביותר מההכרזה של נתניהו על בחירות הוא שיהיה לנו יום חופש בינואר. הידד.



---------------------


חדשות קהילתיות חדשות הקהילה
כותב: White Rose [דיתה].
בטאי: Brisingr [אופיר].
נכון שזה נשמע כמו חדשות לא מעניינות של איזה כפר נידח בשמורת החולה? נכון שכשהייתם ביסודי אמרו להם שלא מתחילים שאלה במילה 'נכון'? נכון שאני לא הבטא של עצמי אז מותר לי?
אתם יודעים שוורד לא מקבל את המילה בטא? אני תוהה פתאום אם זו באמת מילה, או סתם סלנג פורומי שכזה.
אז – חדשות הקהילה. כמו שפרח קוראת לזה, אני הפראיירית התורנית של הגיליון. למרות שאני התנדבתי לכתוב אותו! מה שחסר לי שאני אכתוב אותה טוב מידי ופרח תמנה אותי לכתבת חדשות הקהילה הקבועה, אבל בואו לא נסמוך על כישרון הכתיבה שלי ונעבור לנושא.
האמת שלא יהיה הרבה הבדל בזמן היציאה של הגיליון הקודם והגיליון הנוכחי, אז אין הרבה דברים חדשים שקרו בשבועיים-שלושה שחלפו, אבל זה אומר שהנביא ממש משתפר בזמני היציאה שלו, הא? אתם יודעים בזכות מי? תנחשו לבד. אני לא אגלה לכם. זה סודי ביותר! TOP-TOP SECERT!
אם זה היה משימת כתיבה במבחן באנגלית כבר הייתי מסיימת אותה, כי צריך לכתוב רק 120-150 מילים. אני בדרך כלל כותבת בערך 180 מילים בלי לשים לב, אבל עדיין מקבלת 23 מתוך 30! פפף. אולי במבחן זה ישתפר? אפילו המורה לא ידעה איך אומרים שׂבעים! במובן של "כבר לא רעבים יותר". אז היא בדקה במילונית שלה ואמרה לי. מה שמזכיר שאני ממש מקווה שירשו בשנה הבאה להשתמש באוקספורד הלבן.
אתם רואים? כבר שרפתי 210 מילים על שטויות שלא באמת קשורות לפורום. אבל באמת, לא סתם התנדבתי לכתוב את הכתבה הזו, ואלעד ממש עזר לי ברעיונות אליה, (טוב, הוא סוג של כתב לי מה חדש ביער, אבל לא ביקשתי ממנו! באמת! הייתי מוצאת גם בעצמי!), גם אם העזרה הייתה בצורת תגובה באשכול ביטוא. (וורד לא מקבל גם את המילה ביטוא!).

פורסמה המשימה הראשונה לסמסטר זה!
מה שאומר שסמסטר חדש התחיל! אז אתם, כל אלה הממוינים לבתים ואכפת לכם מהריבועים בסוף הפורום עם הנקודות, צריך להסתכל על המשימה מיד אחרי שתסיימו לקרוא את הנביא ולהשתדל כמה שיותר לשתף פעולה וליהנות ממנה! הסתכלתי עליה, היא נראית נורא מעניינת, ראיונות זה דבר נורא משעשע! קראתם את הראיון פרח+גלי בגיליון הקודם? תלמדו ממנו! לא, אני לא מתכוונת שתעתיקו את הרעיון שלו, לא ולא, עדן תעלה על זה. אבל זה יכול להיות השראה לצורת הריאיון המקורית שתיתן לכם בונוס! רוצו לאשכולות בבתים שלכם!

השיעור הראשון בכל המקצועות פורסם.
כמו שאתם רואים במעטפת למעלה, השיעור הראשון במקצועות הנלמדים פורסם, ואתם מוזמנים להיכנס, לקרוא אותו, לענות על השאלות בצורה הטובה ביותר ולזכות בנקודות לבית!
קישור לאשכול המרוכז: http://www.hp-il.net/index.php?showtopic=134851

ציטוט של אלעד:

ספויילר שעוד לא יצא ואני אפרסם את זה מחר או היום בערב.


אני לא יודעת מה נחשב מחר או היום בערב, כי התגובה פורסמה ב-13.10, כך שאני לא יודעת למה אלעד התכוון. אתם יכולים לשאול אותו בהודעה פרטית אם אתם רוצים, אבל זה יכול להיות ממש מציק, אז תאלצו להתאזר בסבלנות.

יודעים מה? עוד ציטוט של אלעד! אבל הפעם יש לו שם.

המרוץ להוראה! אתם תגלו מה זה בקרוב.

לי זה לא אומר כלום, חוץ מבית ספר ומצעי בחירות. אתם יכולים להבין מזה מה שמתחשק לכם, אבל שוב – לא להציק לאלעד בהודעות פרטיות. זה לא נחמד.
לא, גם לא לי או לעדן או לשאר המנהלים.

צוות הפאי חזר להפעיל!
אני מניחה שזה אומר שפעילויות הצ'אט השבועיות חזרו, מה שאומר שבכל יום תהיה לכם פעילות צ'אט נחמדה והזדמנות להרוויח אוניות ונקודות בית!
קישור לאשכול המרוכז: http://www.hp-il.net/index.php?showtopic=1...0&#entry2975231

צוות פרסום ממשיך לפרסם.
אני מניחה שזה לא אומר לכם הרבה, חוץ מזה שהפייסבוק של היער ממשיך להתעדכן כדי שלא תפספסו משהו חשוב. אני מניחה שגם הטוויטר, אבל אין לי אחד אז אני לא יודעת. רגע, ליער יש טוויטר, כן? אם לא – זה ספויילר!
שמתם לב? כל הצוותים ממשיכים לעשות את עבודתם! מגיע לכם צל"ש.

היער צריך את החלק שלכם בפייסבוק!

כן, זה גם ציטוט של אלעד, והוא ברור מאליו! תעשו לייק אם חס וחלילה עוד לא עשיתם - https://www.facebook.com/pages/%D7%94%D7%99...5149789?fref=ts
אתם רואים כמה יפה אני מפרסמת את היער? לא, זה עדיין לא אומר שאני צריכה להיות כתבת חדשות הקהילה קבועה.

נזכרתי בעוד משהו! כל האשכולות הישנים והנעולים בפורום סמטת דיאגון יועברו בקרוב לארכיון, כדי לרענן אותו קצת. אתם לא חושבים שהוא קצת מאובק ומיושן?

כתבתי כמעט 600 מילים. הייתם מאמינים? לכתוב כתבת אופנה זה הרבה יותר קשה. תלוי, בעצם, על איזה נושא אני צריכה לכתוב. הגיליון ה-29, שהוא כמעט 30 והוא מספר ראשוני, עכשיו כשאני חושבת על זה, מדבר על חיות, שזה נושא שבחרה עדן, שהיא פרח ואינה מרפי מייפל (אם עקבתם אחרי הכינויים של פרח), אבל אין בפורום משהו שקשור לחיות! אולי חוץ מטל-רקסי, שפרש מניהול כבר לפני גיליון או שניים, אז בטח כבר ידעתם את זה. טל, אנחנו תמיד ננצור אותך בליבנו ונקווה שתמשיך לנבוח חידות, אי שם באמצע הלילה בלילות הלבנים שלא נשארים בחסדם של צוות הפאי.

"הפאי" הייתה המילה ה-700! אני חושבת. אני לא יודעת אם הוורד סופר קישורים, אבל אני לא באמת אבדוק את זה. וגם אתם לא.
ד"א, אתם יודעים שאני ועדן שאינה מרפי מייפל מתכננות משהו סודי ואדיר וגרובי ביותר? תדמיינו שיש כאן שוב את ה-"טופ סיקרט" באנגלית מקודם. אין לי כוח ללחוץ על קאפס-לוק. אני אפילו אתן לכם רמז שלא בטוח שתבינו, אבל זאת כבר בעיה שלכם ואני לא מרשה להציק לי ולעדן לגבי הנושא. שוב – התאזרו בסבלנות!
רגע, הבטחתי רמז. אוקיי – זה קשור למשהו שמתלוננים על מחסורו לעיתים. זהו. אין יותר רמזים.

עד כאן, דיתה, דית', דיתשקשוקה, דיתושית, ועוד כל מיני כינויים שהמציאו לי מזמן ואף אחד לא מכיר אותם. נכון אף אחד מכם לא זוכר שהיו כאלה שקראו לי פעם רוזי?



---------------------


פאונה ספרים
כותב: Brisingr [אופיר].
בטאי: Let me be myself.
גמלה בליבי החלטה: כיוון שאף אחד לא אוהב את הכתבות שלי (כמו שמישהי ניסחה באוזניי פעם- "אני רק מסתכלת על התמונות"), החלטתי לשנות את הסגנון שלי.
לא עוד המלצות יבשות לספרים! לא עוד תקצירים יבשים בגוף שלישי!
עד כאן פינת ההכרזות.
אני ישבתי לי, וחשבתי: חיות. יש יותר מדי ספרים על חיות, הבעיה היא שרובם ספרי ילדים שקראתי לפני שנים רבות, ובכל מקרה אין לי כל כך מה לכתוב על איה פלוטו ו/או הפיל שרצה להיות הכי ו/או מעשה בחמישה בלונים.
ואז הבריקה ההברקה (האמת שזאת לא הייתה ממש הברקה, וזה גם לא היה רעיון שלי אלא של נריה, אבל נא לא להתעסק בקטנות)- נרניה. הספר על החיות המדברות, החיות המולכות, החיות האנושיות והאריות שמנסים לחקות את ישו.

'היער

הערה: את חלק מהתקצירים כתבתי מהזיכרון, וייתכן שהם נגמרים במילה האחרונה של הספר. לא התאמצתי בכלל לחסוך בספוילרים.
אז, מה יש לנו בסדרת נרניה.
את הספר הראשון, "האריה, המכשפה וארון הבגדים", קראתי לראשונה הרבה לפני יציאת הסרט, בערך לפני עשר שנים, ככה שאני לא זוכר כל כך את הרגשותיי מהספר (אוקיי: כדי לחסוך זמן, אודה ואתוודה, את כל השבעה קראתי די מזמן, ככה שאני לא זוכר כמעט כלום). בכל מקרה, זה ספר טוב- אפילו עשו לו ספיישל מחווה של דוקטור הו! אם כי הספיישל עצמו לא היה מדהים במיוחד. ונחזור לעניין; מי לא היה רוצה כלב מדבר, שיוכל להיות חברו הטוב ביותר של האדם במלוא מובן המילה (הרבה מאוד אנשים, יש להניח. במיוחד האלרגיים ביניהם. אלא אם כן זאת הכלאה בין כלב לתמנון, כי – כמו שאומר שלדון קופר בציטוט משוער בעליל – מה יותר חמוד מכלב שיכול לתפוס פריזבי בשמונה ידיים?)? אם כי, בונים ואריות לא היו הבחירה הראשונה שלי בתור חיות מחמד מדברות. והמכשפה הלבנה- אותה אפשר להגדיר כיריבה ראויה. כמו מלכת הקרח מהמומינים, רק יותר חזקה, מרשעת ולא מצוירת. אפשר גם להניח שהיא לא מחליקה על קרח להנאתה. לאלה מביניכם שאיכשהו לא קראו ו/או ראו את "האריה, המכשפה וארון הבגדים": ילדה קטנה מגיעה בעקבות הפאון טומנוס לנרניה, ולאחר זמן קצר עוקבים אחריה שני אחיה ואחותה הגדולים, שם הם נתקלים בקרב הגדול בין כוחות הטוב של נרניה לכוחותיה של המכשפה הלבנה, המרשעת.
אני חייב לציין שכילד קטנטן, הקטע שבו אסלן מת די הלחיץ אותי. אסלן! הגדול, הגיבור, המושיע, מת! למרות זאת, בשילוב בין הנחות לזיכרון, הסוף כן היה כלבבי (והוא עדיין כלבבי, כי להיעלם סתם כך בלי התראה ולא לחזור לא נראה לי בסדר. ומה יעשו ההורים שלהם אחרי המלחמה?), החל מתחייתו המחודשת של אסלן וכלה בחזרה של הילדים אל בריטניה של מלחמת העולם השנייה.
הספר שקראתי אחר כך, משום מה, היה "הסוס ונערו". אני חושב שבסדר שעל כריכת הספרים בגרסה הישנה שקראתי, הוא הופיע בתור השני. אני לא זוכר ממנו הרבה, מלבד זה שיש שם נער שרוכב על סוס, נערה שרוכבת על סוסה ושמשם למדתי את המילה "לטופף" (דהיינו, ללכת בקצב הליכה מהיר). הסוס והסוסה (והרוכבים הזניחים בעליל) מגיעים לנרניה מסיבות לא חשובות, ושם נתקלים בתככים בין ארבעת מלכי נרניה – פיטר, סוזן, אדמונד ולוסי – לממלכה אחרת.
מסיבה מאוד לא ברורה, אני די בטוח שהספר שקראתי אחריו היה "כס הכסף". כן, כן, דילגתי על "הנסיך כספיאן" ו"המסע בדורך השחר" ואף לא הכרתי חלק יותר מדי נרחב מהדמויות. בנוסף, קראתי את הספר על פני יותר משנה (כן, הספרייה בהחלט לקחה קנס גדול), ככה שאני לא זוכר ממנו הרבה. בשיתוף עם ויקיפדיה ובקצרה: יוסטס סקראב וג'יל פול מגיעים בדרך לא דרך לנרניה, שם ענק עוזר להם להתמצא, ואחר כך יש סיפור שלם על נסיך שנחטף.
משם חזרתי לקרוא את הספרים בסדר הנכון.
לאחר שהם מבקרים שוב באותה ארץ נשכחת, הדבר הראשון שהם עושים זה להציל גמד מטביעה. אכן, רעיון משונה. ארבעת האחים חוזרים להילחם על הארץ הישנה והאהובה שלהם, אבל הפעם לא למענם, אלא למען היורש הראוי, הנסיך כספיאן. על הספר הזה אין לי כל כך הרבה השגות, מלבד הרחמים המובנים מאליהם (והלא בהכרח רצוניים) כלפי החיות המסכנות והעובדה שריפיצ'יפ הוא בין הדמויות האהובות עליי בסדרה, למרות שבאופן כללי אני לא מת על עכברים (כן, אני יודע שלא לחבב עכברים זה לא מקורי)- שימו לב: לא שונא, רק לא מחבב.
את "המסע בדורך השחר" אהבתי במיוחד, למרות שאם אני לא טועה, הרבה אנשים חולקים עליי. ספר הרפתקאות הגון, מלא בדברים מוזרים וחביבים - החל מנער שלומד אמפתיה מהי על ידי כך שהופך בטעות לדרקון וכלה באבירון (אבירון מלשון אביר קטן, לא אווירון שהתעללו בו קשות) שמפליג אל מעבר לקצה העולם – בקיצור, ראוי לשמו. שוב, תקציר קצרצר: יוסטס, הנער הגועלי והבריון, נשאב יחד עם דודניו הצעירים, אדמונד ולוסי, אל תמונה של ספינה והשלושה מוצאים את עצמם על ספינתו של המלך כספיאן הזקן, הבא להשיב את האבירים שדודו המרושע (מירז) גירש.
"אחיינו של הקוסם" הוא, כידוע, ספר ההקדמה ליצירת נרניה, שבא לפני כל ההתרחשויות בשאר הספרים. נער (דיגורי) ונערה (פולי) משתמשים בטבעות של דודו הקוסם של דיגורי ומגיעים ליער גדול ובו בריכות קטנות. הבריכות מובילות אותם לעולמות שונים ומשונים. בראשון הם פוגשים ממלכה קפואה ומעירים בטעות מכשפה פסיכופתית ורוצחת סדרתית, שבהמשך מסתבר שיכולה להרים ולזרוק עמודי תאורה כאוות נפשה. השניים מובילים אותה בטעות – יחד עם דודו של דיגורי – אל עולם חדש אחר הנמצא בהתהוותו, נרניה. אם אני זוכר נכון, הספר הזה זכה גם בהומור קליל, פה ושם, כגון קטע בו מתכננים לשתול אנשים כדי לראות אם יהפכו לעץ אנשים. סך הכול, הספר מהווה הקדמה די טובה לסדרה.
ואחרון (אך, לדעתי, לא כל כך חביב), "הקרב האחרון". כל תרי נרניה הלונדוניים לדורותיה חוזרים כדי לסייע למלך טיריאן לגייס תומכים כנגד המורדים השולטים בנרניה, וזאת על מנת להשמיד את נרניה בכל מקרה. אם אני זוכר נכון, זה הספר היחיד בו חייה נרניינית כלשהי לא מסוגלת לדבר, וגם זה לא פגם מולד.

למען האמת, עשיתי לעצמי חשק לקרוא את הסדרה שוב מתישהו.

ובכן, עברתי את מכסת המילים בכמאה מילים. אני באמת מרחם על הבטאית. אבל לא הייתה לי ברירה! זו סדרה של שבעה ספרים, למען ה'!

נ"ב: לכותרת אין קשר (ישיר) לפאונים. פאונה זה השם הלטיני לעולם החי.

'היער
ריפיצ'יפ (המגניב), מתוך הסרט השני.



---------------------


מציצים לאיוקי טור
כותב: Loki [איוקי].
בטאי: Let me be myself [עדן].
היער האסור - פורום הארי פוטר


אני יודעת שהועדה קיבלה החלטה על נושא הגיליון, אבל בהתחשב בעובדה שזו החלטה מטומטמת- בחרתי להתעלם ממנה.
לכן אני לא הולכת לכתוב לכם על חיות, חיות מחמד, הדפסי חיות, צער בעלי חיים וכו'. זה יותר מדי מעורר מחלוקת, אפילו שאני מאוד תומכת במחלוקות. יותר מכך- זה משעמם. הו, בשם בעל כמה שזה משעמם. חיות המחמד היחידות שהיו לי הן דגים, לאחד מהם קראו דוסטוייבסקי השמן. היה לי גם צב בשם פרנוסאה טריפו. מזהים דפוס? טעות! הדפוס הוא שאחותי הגדולה נתנה להם שמות שאי אפשר להגות.
באמת, חיות הוא נושא משעמם למוות, זה כנראה מה שהרג כל כך הרבה מהם. כמו שאומר הפתגם: "היה זה יום רע לחתול. יום רע מאוד".
ומה כבר יש לכתוב על דוסטוייבסקי? הוא היה סופר רוסי ודג מאוד שמן שטרף את כל הדגים האחרים באקווריום. על פרנסואה טריפו אני יודעת הרבה פחות. הוא היה צב ונקרא על שם איזה צרפתי. אז אתם בטח מבינים למה הוא היה כל כך כושל.
מכאן והלאה נתקלתי בקשיים על מה לכתוב, על מה אני אשרוף שמונה מאות מילים הפעם?
הרי אין לי שום דבר חכם או חשוב להגיד היום, אני בהתאוששות ממחלה שתקפה אותי משום מקום ולא עושה הרבה. אני די חסרת תועלת.
והאם אני באמת אצליח לשרוף שמונה מאות מילים על כך שאין לי על מה לכתוב? זו שאלה מרתקת. בואו נעסוק בה קצת יותר!
ההנחה הבסיסית היא שלא, את לא יכולה לשרוף שמונה מאות מילים על כלום. מה כבר אפשר להגיד כל כך הרבה על זה שאת לא מוצאת נושא לטור? אולי תצליחי לדבר קצת פה ושם על העניין, אבל זה בוודאי לא יעזור לך להגיע למטרה שלך!
אבל אל תשכחו את ההנחה שרבים ומוצלחים ממני כבר הצליחו לשרוף ככה אפילו אלף מילים! פוליטיקאים, דיפלומטים, היפראקטיביים, סטפני מאייר...
כן, הם כולם שרפו הרבה מאוד מילים על שום דבר בעצם, בעזרת שימוש עז ברטוריקה ודוגמאות שונות ומשונות, לדוגמה:
רגע! הידעתם שאמורים בכלל לכתוב דוגמה, ולא דוגמא? ידעתי שלא ידעתם. למשל, השם של פיק הפורום הידוע לשמצה 'הורים לדוגמא' הוא טעות כתיב מכוונת, וזה הדבר המכוון היחידי בכל פיק הפורום המזעזע הזה. תאמינו לי- יש סיבה שהוא נמצא בדירוגים R+.
כמובן, הורים לדוגמא היה הרבה פחות נוראי מ'הבית של חביב', השם העממי לפיק הפורום הידוע לשמצה אפילו יותר- אופס. יש עליי צנזורה. אל תרוצו לחפש אותו- הוא כבר לא קיים. בואו רק נספר לכם שפורט בו מין אוראלי בצורה מאוד גרפית, על אנשים שאתם מכירים. וחשבתם שהורים לדוגמא היה גרוע.
ובחזרה לנושאינו, האם אני אוכל לשרוף שמונה מאות מילים על אוויר, שום דבר, ממש כלום, עם המון מילים מיותר מילות חיבור ודוגמאות מיותרות? ושעוד אצליח להחזיק מישהו במשך הכתבה.
רובכם כמובן תהיו בספק ותזעקו "הא! אפילו את, איוקי, לא מסוגלת לעשות דבר כזה, זה בהחלט מעל ומעבר ליכולות הפטפטת שלך, בלי להעליב אותן כמובן, בבקשה אל תתני לי באן!" ואז אני אענה לכם "אל תמעיטו ביכולתיי, נובים קטנים וחביבים, או שתקבלו באן ובעיטה למפשעה."
אני חייבת להגיד בגאווה שכבר הצלחתי לשרוף יותר מחצי מכמות המילים שעליי לעמוד בה. ואתם זלזלתם בי, התביישו לכם! ערפו את ראשם!
ערפו את ראשם היה משפט שאמרתי הרבה באייקון, הרי הייתי מחופשת למלכת הלבבות, והייתי גם משנה כינוי למלכת הלבבות אלא שאיה מתעצלת להכין לי את האנימציה. בכל מקרה, יש תמונה מצורפת. של הגב שלי.
התפעלו מהגב המושלם שלי! מפס השיזוף! מהקעקוע! מהתסרוקת שלא רואים היטב! התפעלו וקנאו, כי גם אכלתי שווארמה עם האוונג'רס. אבל בזה גם איה יכולה להשוויץ, ואני באמת מוכרחה להפסיק לסטות מהנושא המרכזי שלנו- כמה מילים אפשר לבזבז על שום דבר?
כרגע זה עומד על חמש מאות שישים וארבע מילים, הישג לא מבוטל. ואני בטוחה שאצליח לשרוף עוד איזה מאתיים עשרים ושלוש מילים על כלום, מה זה מאתיים ושמונה-עשרה מילים בשביל מישהי שהצליחה לשרוף כבר חמש מאות ותשעים מילים על הכתבה חסרת התועלת הזו?
והנה המדריך השלם לכיצד לשרוף שמונה מאות מילים על זה שאתם צריכים לשרוף שמונה מאות מילים לנביא היומי:
1. סטו הרבה מהנושא. כמה שיותר, יותר טוב. גלשו למחשבות שעולות לכם, התלוצצו, ספרו על הפעם שבה סבתא שלכם לא הצליחה להכין כדורים מכדורי השוקולד אז היא הפכה אותם לעוגה (סיפור אמתי!).
2. העליבו את סטפני מאייר/ א. ל. ג'יימס. זה כיפי, והן הרי מומחיות בלשרוף המון מילים על כלום. ואם אתם רוצים להיות ממש חכמים, גם ספרו על השוביניזם המזעזע שהן מציגות בספרים המשפילים והעלובים שלהן.
3. למדו מדיירקשניות. הן מסוגלות לשרוף אלפיים מילה על זה שלא קוראים לו זין אלא קוראים לו זיין, והכל בצעקות!
4. תנו דוגמאות מיותרות- פוליטיקאים הם דוגמה מצוינת. הוסיפו תמונת מם להמחשה (היי ביבי, מה שלום הברווז הגרעיני? איך הולכת ההידחפות לכל מקום?)
5. התלוננו על הדיקטטורה/צנזורה ששולטת בנביא היומי, אפילו אם הם לא מצנזרים לכם שום דבר מלבד סמיילים.
6. הוסיפו סמיילים, הם יצונזרו ויהיה לכם את מי להאשים כשהכתבה תהיה קצרה מדי.
7. עשו רשימה של איך לשרוף מילים. זה עובד, מניסיון, כמעט סיימתי כבר את הכתבה! הרשימה לא חייבת להכיל שום דבר חשוב. גם גרפים עובדים, אבל במידה פחותה. זכרו- גרפים זה מגניב!
והנה! עברתי את השמונה מאות מילים. אני מקווה שאתם גאים בי.
אוהבת, איוקי.

http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/Is...ts/26315554.jpg
http://972mag.com/wp-content/uploads/2012/09/Bibi-Bombbb.jpg



---------------------


אל תאכלו את החיות. בישול
כותב: flower [פרח].
בטאי: Let me be myself [עדן].
גם הן רוצות לחיות, חבר'ה. לא יפה.
חוץ מזה, תסתכלו על זה ככה- אם לא תאכלו את החיות, תוכלו תמיד לאכול פאי תפוחים חלבי, תמיד! נורית (נריה, ידידיי) לא ייאלץ להמתין שש שעות קודם! יאי!
על כן, בשם אהבת החיות [ובקשתה של פרח (עדן הראשית)], היום תיווכחו כי ישנם מתכונים לא חיותיים (שקט, בטאים מרושעים! אני יכולה להגיד "לא חיותיים" במקום "צמחוניים" אם מתחשק לי! הרחיקו את היד מהמקלדת!) רבים.
האם הם טעימים? אולי, אם מדובר בעוגה. אבל מאחר ואני בספק אם יתחשק לי לתת לכם מתכון לדברים קונבנציונליים, אני אמליץ לכם להשתעשע במחשבה שייתכן ואדם אחר הכין את המתכון הזה ולא לעשות זאת בעצמכם.
אחרי הכול, טופו הרבה יותר מעניין משוקולד- אפשר לצחוק עליו הרבה יותר. אחרי הכול, לזלזל בשוקולד זה חילול קודש.
הו, חילול קודש. היה לנו מפגש הכנה לפולין לא מזמן (היי, זה כל כך הזוי: יש מצב שעד שתקראו את זה, כבר אחזור מהמסע לפולין. וואו), ודיברנו על דרכי הצגת השואה. מישהי מהבנות אמרה שלדעתה, בדיחות שואה הן ממש חילול קודש.
אבל זה לא מעניין! לא מדברים על פולין עכשיו, אני עדיין בהכחשה!
יש לי מיץ פטל.
ועכשיו, מאחר ואין לי מיץ תפוזים או משהו טוב יותר לעשות, נעבור למתכונים! אילו מתכונים, אתם שואלים? מתכוני טופו!
זו מרגרינה? זו אבן מימי בית ראשון? לא, זה גוש טופו לא מזוהה!

שניצל טופו (יאמי):
מרכיבים-
1 חבילת טופו (אני תוהה מה יקרה אם ננסה להכין את זה עם טופי. יש מתנדבים?)
1 כף שמן שומשום (כאילו שבאמת משנה באיזה שמן תשתמשו)
1 כף סויה
1 כף סילאן או דבש (סילאן זה דבש לייט, לתוהים)
5 כפות קמח (לכו על כפיות, הכי כיף!)
200 גרם פירורי לחם (מישהו מפורר את הלחם שלו לבד, או שכולם קונים פירורים מוכנים בשקיות?)
1-2 ביצים (תמיד שנאתי כותבי מתכון לא החלטיים)
מלח (יאמי! והפעם אני לא צינית)
50 גרם אגוזים ושקדים טחונים גס (אתם לא רואים, אבל אני מעקמת את האף)
שמן לטיגון (גם שמן מנועים זורם)
אופן ההכנה-
1. ערבבו בקערה את שמן השומשום (שמן חמניות הכי גרובי!), הסויה והסילאן, פרסו הטופו לפרוסות (למה עוד אפשר לפרוס דברים חוץ מפרוסות?) והשרו בתערובת המשומנת כחצי שעה.
אגב, במתכון המקורי כתבו "כ-30 דקות", אבל "כחצי שעה" לא מצריך אותי להעלות את האצבעות אל מקשי המספרים.
2. ערבבו בקערה (אני מניחה שבאחת אחרת, חבר'ה- אל תתקמצנו מפאת ההכרח לשטוף אחר כך כלים) את פירורי הלחם עם האגוזים (והשקדים, אל לנו לשכוח אותם) הטחונים.
3. קמחו הטופו, טבלו (ואני מתכוונת לטבילה כמו טבילה במקווה, לא לתיבול בשגיאות כתיב. אל תפקפקו בעברית שלי, גם אם היא מעט עילגת!) בביצה וצפו בתערובת פירורי הלחם, האגוזים ו- איך לא? - השקדים.
4. טגנו 2-3 דקות והגישו עם סלט (לא, זו לא תוספת שלי; המתכון באמת דורש מכם להגיש את השניצלים - גם כן שניצלים - עם סלט).
*ניתן לאפות את השניצלים בתנור (אם טופו מטוגן לא מספיק מגעיל בשבילכם ונורא מתחשק לכם לאפות אותו במקום): הניחו את פרוסות השניצל על נייר אפייה, שמנו במעט שמן (חמניות!), אפו בתנור שחומם מראש (איך אני אוהבת שהם כותבים את זה בסוף המתכון- "חומם מראש". איך הייתי אמורה לדעת לחמם אותו מראש, אם רק עכשיו אתם מודיעים לי? טיפשים) לטמפרטורה של מאה ושמונים מעלות למשך כ-8 דקות, מכל צד.

'היער

ועכשיו, בואו נצחק על המתכון הבא:

לזניית טופו:
המרכיבים-
5 כפות שמן קנולה וכף שמן זית (עדיין מעדיפה חמניות, חבר'ה)
2 בצלי קצוצים
3-4 שיני שום קצוצות (או שתוותרו, כי שום זה לא משהו)
2 גזרים חתוכים לקוביות או מגוררים (השאלה היא מה אתם מעדיפים לשטוף בסוף, פומפייה או סכין)
3-4 מקלות סלרי חתוכים (לכו על שני מקלות, סתם כדי להציק לממציא המתכון)
1 חבילת טופו חתוכה לקוביות (ואני כבר התחלתי לחשוב שאולי נצליח לחמוק מהטופו הפעם)
250 גרם עגבניות מרוסקות (ראו הערת סוגריים הבאה)
2 קופסאות רסק עגבניות (לא, גם אני לא יודעת מה ההבדל בין שני המרכיבים האחרונים)
15 עלי בזיליקום קצוץ
1/4 חבילת פטרוזיליה קצוצה (אנחנו לא רק נמנעים מלאכול את החיות, אלא משתדלים לאכול כמותם, מסתבר)
1/4 כפית אגוז מוסקט (הו, "אגוז מוסקט". זה נשמע כל כך אדיר!)
פפריקה מתוקה
פפריקה חריפה (שימו קטשופ, שימו קטשופ!)
מלח ופלפל שחור
כ-1/2 חבילת עלי לזניה (כי למי יש כוח להכין בבית עלי לזניה?)
לרוטב בשמל עזים (כן, גם התגובה שלי היא "הא?"):
100 גרם חמאת עזים (מאיפה משיגים חמאת עזים? מה הבעיה במרגרינה מסכנה?)
200 גרם קמח לבן (אבל אני נותנת לכם אישור להשתמש בקמח מצה)
500 מ"ל חלב עזים (מה יש למתכון הזה עם עזים? אני חושדת באברפורת'. וכן, זו הייתה בדיחת הארי פוטר נוראית)
מלח
אגוז מוסקט (אני אוהבת אגוז מוסקט!)
אופן הכנה-
1. טגנו בסיר את הבצל הקצוץ כעשר דקות על אש נמוכה.
2. הוסיפו הגזר והסלרי וטגנו כחמש דקות נוספות.
3. הפעם עליכם להוסיף את הטופו ולטגן הכול ביחד עוד חמש דקות.
4. הוסיפו השום ולאחר דקה אף את רסק העגבניות והעגבניות המרוסקות, וערבבו.
5. הוסיפו תבלינים על פי הטעם (שלכם, כי הטעם של הכותב נראה לי לקוי) וכוס וחצי של מים חמים והביאו לרתיחה. הנמיכו את האש, הוסיפו את עשבי התיבול ובשלו כשלושים דקות נוספות.
בינתיים, התחילו את הבשמל (של העזים!):
6. המיסו את חמאת העזים בסיר והסירו מהאש. הוסיפו הקמח לגבינה המומסת (אה, רגע, זה אומר שחמאת עזים היא בעצם סוג של גבינה? פפף, ידעתי את זה) וערבבו היטב עד אשר התערובת מתגבשת לבצק.
7. החזירו לאש והוסיפו באיטיות מרבית את החלב, בין רבע לחצי כוס בכל פעם. המשיכו לערבב על מנת שלא ייווצרו גושים (כי זה פיכסה). התהליך לוקח כרבע שעה על אש נמוכה-בינונית.
8. הוסיפו את המלח ומעט אגוז מוסקט (למה רק מעט? התפרעו!)
וללזניה:
9. בתבנית מלבנית חסינת-אש, כזאת שלא תלך קאבום (או בניסוח ידידותי-לבטאים, "תתפוצץ בתנור"), פזרו מעט מרוטב עגבניות-הטופו, ומעליו הניחו את עלי הלזניה (רגע, עלי הלזניה לא אמורים בכלל להיות למטה?), כך שכל שטח התבנית מכוסה. בעזרת מצקת (עכשיו אתם אומרים מצקת? הידיים שלי כבר סחוטות!) צקו שוב מרוטב עגבניות-הטופו על עלי הלזניה, ומעליו הניחו עלה לזניה נוסף. השכבה הבאה תהיה רוטב העזים, אותו כסו עם עלי לזניה; על פעולה זו חזרו פעמיים.
השכבה הסופית תהיה רוטב עגבניות-טופו ורוטב בשמל (אם הייתי יודעת להרים גבה אחת בלבד, זה בדיוק מה שהייתי עושה עכשיו).
10. אפו בתנור שחומם מראש (תמותו) בטמפ' של 180 מעלות במשך 35 דקות. הוציאו מהתנור והגישו לאחר עשר דקות.

תראו, הייתי מוסיפה לכם עוד מתכונים (תתפלאו כמה פסיכים אוהבים לבשל עם טופו), אבל המקלחת קוראת בשמי, וגם ככה כבר עברתי את האלף מילים.
לא מאמינים לי? העתיקו את הכתבה והדביקו בוורד. כמה מילים הוא טוען שכתבתי?
הא. ואתם פקפקתם בי.
אז, יקיריי, עד כאן להיום. וזכרו- גם הטופו עלול להיות אחותכם בגלגול הבא. זה אחלה תירוץ להימנעות מאכילתו.

*במידה ואתם אוהבי טופו, מסיבה שאינה מובנת לי, אנא קבלו את סליחתי ה... אר, כנה. אני בטוחה שהחומר דמוי הגומי הזה טעים ביותר, ואין לי כל כוונה לפגוע ברגשותיו.

'היער


'היער




שתהיה שבת שלום לכולנו!




---------------------


פוקס וקסטרו כלבים? לא בבית ספרנו. אופנה
כותב: White Rose [דיתה].
בטאי: Brisingr [אופיר].
מכירים כלבים? יופי. מכירים בגדים? עוד יותר טוב. מכירים אנשים? כמובן. עכשיו, ראיתם פעם אנשים שמלבישים כלבים? אני ראיתי. בסתיו שנת 2000 ומשהו, כשהלכתי לתומי לבית הספר (היסודי, כן?), ראיתי אישה מטיילת עם הכלבה שלה, ולכלבה היה סוודר ורוד. לפחות, אני חושבת שהוא היה ורוד. וזו הייתה כלבת פודל, עם המון פרווה עליה. גם לי הייתה כלבת פודל פעם, אבל היא הייתה שחורה, ואף פעם לא מצאנו לנכון להלביש אותה כדי שחס וחלילה לא יהיה לה קר. הייתה לה פרווה שחיממה אותה מספיק – היא לא הייתה חולה או מצוננת מאוד בגלל שהיה לה קר מידי.
אחרי ההקדמה הנוסטלגית הזו (בשבילי לפחות), רציתי לכתוב על הלבשת חיות, ובעיקר כלבים, כי חתולים נראים ממש מכוער עם בגדים. גם בלעדיהם, אבל זו רק דעתי האישית; אתם לא צריכים להגיב עליה. יש הרבה סרטים על אנשים עשירים שמלבישים את הכלבים, דוגמת "הצ'יוואווה מבברלי הילס", ומטפחים אותם כמו את עצמם; אבל אלה רק סרטים. לא צריך לקחת מהם דוגמא לחיים האמיתיים! הנה – תקראו פסקה מאתר של חנות חיות על הלבשת כלבים:

למה צריך בגדים לכלבים?
קודם כל – כי זה כיף. ממש כמו שכיף לכם להתלבש בצורה מעניינת ויפה, ולהלביש את הילדים שלכם יפה ובהתאם לעונות השנה, כך זה כיף גם לאבזר את החברים הכי טובים שלכם בבגדים שמתאימים להם ומבליטים את היופי ואת האופי שלהם. כך למשל, לכלב גדול בלי הרבה פרווה תוכלו לקנות סוודר נעים שיחמם אותו בחורף, ולכלבה קטנה תוכלו לקנות שמלת קיץ יפהפייה שתדגיש את יופייה ותגרום לכולם הנאה מרובה.

הם צודקים. להלביש כלב בלי הרבה פרווה שמספיקה כדי לחמם אותו בחורף כשהוא יוצא החוצה זה בסדר במידה מסוימת, אבל חשוב לבדוק שהבגד לא מפריע לכלב כשהוא הולך או רץ, לא לוחץ עליו, ובסך הכל מתאים לו, ולא עד כמה הוא נראה חמוד כשהוא לבוש במעיל עם דובונים. חוץ מזה – כלבה לבושה בשמלת קיץ וגורמת לכל מי שרואה אותה הנאה מרובה? מי אמר לכם שהכלבה נהנית? שנוח לה? זה שכל השכנים אומרים "וואו! היא כל כך יפה! אתם חייבים לשלוח אותה לתחרות!" זה לא אומר שהכלבה חושבת שהיא יפה. היא אפילו לא שמה לב לזה, ואם זה לא נחוץ, למה סתם להעיק?

'היער
"החצאית הזו מאוד לא נוחה".

עוד חיסרון של הלבשת בעלי חיים הוא הכסף. בגדים כאלה עולים מינימום 80 ₪, לפני מה שראיתי באתר של חנות חיות אחרת. למה לשלם 80 שקלים על חתיכת בד מודפסת שמעיקה על אחד הדברים החשובים בחייכם ולא תורמת לכלום? בנוסף לכל זה, כלבים לא יודעים לשמור על הבגדים שלהם. לא אכפת להם אם החצאית תתלכלך בבוץ או הכובע יקרע בגלל הענף. הם רק רוצים ליהנות. אז בגדים שיהרסו אחרי מקסימום חמש לבישות? זה ממש בזבוז.
פעם הייתי משועממת והסתכלתי בכל מיני דברים משונים שחנויות חיות מוכרות, ונתקלתי בלק לכלבות. פשוט כמשמעו. לק לציפורניים, שגם הוא בזבוז כסף משווע, כי לאף אחד לא אכפת מצבע הציפורניים של הכלבה שלך. לא, אפילו לא לכלבה. כל עוד הציפורניים שלה לא ארוכות מידי ולא מפריעות – זה מספיק. מה שחסר עכשיו זה בניית ציפורניים לכלבות. יש חברה שמייצרת עטי לק מיוחדים – "Pawdicure" - בשביל צביעת ציפורניי הכלבים. יש דברים הרבה יותר חשובים שצריך להשקיע בהם כסף מאשר השטות הזו.

'היער'היער
"תראו כמה לא נוח ללכת עם ציפורניים ארוכות ולא נחוצות".

אתם יודעים מה הדרך היעילה ביותר לייפות את חיית המחמד שלכם בלי להתעלל בה וחוץ ממקלחת רגילה פעם בכמה זמן? קישוט הקולר. כל כלב צריך קולר, בשביל לקשור אליו את הרצועה או בשביל תגית זיהוי, וגם חתולים צריכים אחד. ביוטיוב אין הרבה מבחר ל-"עשה זאת בעצמך – קולר לכלבים", אבל זה ממש לא בעיה להכין אחד לבד. תמיד אפשר לקנות קולר פשוט או להכין אחד ולקשט אותו עם צבעי בד או סיכות (חשוב שיהיו סגורות היטב ולא יפתחו וידקרו את החיה).
כדי להכין את הקולר עצמו אפשר להכין מפס בד ארוך יחסית עם הדפס כלשהו או חלק, ולחבר אליו אבזם או פשוט לקשור אותו, לא הדוק אבל חזק מספיק, בלי שיתהדק על צוואר חיית המחמד. סוג אחר של קולר ממש יפה אפשר להכין מחגורה ישנה וצבעונית. פשוט לגזור אותה לגודל המתאים לכלב ולהלביש עליו. כדי לקשט את הקולר תמיד אפשר לתלות תליונים קטנים או להדביק עצמות או פרחים על הקולר. (לא ביחד. פרחים ועצמות על קולר אחד נשמע מוזר). יש גם את הכלבים המפחידים עם הקולרים המעוטרים בניטים - אפשר להכין גם כזה אבל זה אכזרי. (אם היה מותר לשים סמיילים, היה כאן אחד מבוהל).

לסיום, במטותא מכם, אל תתעללו בבעלי החיים שלכם. אל תגרמו להם להרגיש רע ומוזר רק בגלל שלאנשים זה עושה טוב. תחשבו גם עליהם.
עד הפעם הבאה, דיתה.

נ"ב: מכמה סיבות הכתבה הזו תמשך עוד פיסקה-שתיים, למען בקשתה של עדן, לכתיבת כתבת אופנה על הדפסים. כן, זאת סיבה אחת. השנייה היא שהכתבה נראית לי קצרה מידי, ואם היא משעממת אתכם, תמיד אפשר לרדת לנ"ב!

אוקיי. הדפסי חיות, פרוות, עורות וכיוצא בזה. ההדפסים שהולכים חזק (מסתבר) בזמן האחרון הם מנומר, מזוברר ומנונחש (מלשון נחש). המנומר היה קיים הרבה זמן, אבל הוא היה בודד, ולרוב הוא לא נלבש. הנמר היה עצוב ועזוב. למה הוא היה עזוב? כי הוא אכל את כל הזברות! ולא היה לו עם מי לשחק! ואז, יום אחד, הוא החליט להיות צמחוני (לא שזה אפשרי מבחינה ביולוגית, אבל כבר הבנתם שזה מומצא. אם לא... טוב, לא נפרט על כך).
בכל מקרה, הנמר הגלמוד שלנו החליט לאכול עשב ונבטוטי חיטה, ונגמל מדיאטת סטייק הזברה הטרי בכל יום. על כן, נראו יותר זברות בעולם! ואז מישהו החליט שהפסים השחורים על גבי פרווה לבנה (כן! לזברה יש פסים שחורים ולא לבנים כי הבטן שלה לבנה! מה שאומר שבבסיס היא לבנה!) והחלו להופיע פרטי לבוש ותוספות שונות גם בהדפסים אלו. הדפס שפחות נפוץ מהנמר והזברה הוא הנחש, ולפי מה שראיתי הוא מופיע בעיקר בנעליים ותיקים, ואולי קצת בשמלות. נו, מילא. בכל מקרה לא ממש שמים לב לנחש עד שהוא בא ועושה את ה-"ססססס" שלו, במטרה לתת לך ביס.
הו! ראיתי פעם חולצות ושמלות עם הדפסי ציפורים. זה היה יפה ואלגנטי כזה, אבל זו הציפור בפני עצמה, ולא הנוצות שלה. למרות שחולצה בדוגמת נוצות נשמעת לי מעניינת.
בקיצור, הדפסי חיות הם אחלה, כל עוד אתם לא לובשים אותם בהגזמה. לדעתי הם מתאימים רק לאקססורייז, אבל זו רק דעתי. גם לכם היה נמאס ממנומר אם הייתם נאלצים להתבונן על תמונות של בנות מהשכבה במכנס מנומר מתנפנף ולא מחמיא במיוחד.
היי, אבל יש לי משקפי שמש מזובררים וצעיף סגול מזוברר! וקלמר מנומר צבעוני! אתם לא יכולים להגיד שאני מתעבת הדפסי חיות ושאין לי דעה! הא!



---------------------


אולימפיאדת החיות ספורט
כותב: Dolphin [אלעד].
בטאי: Brandon Flowers.
הנושא הפעם שקיבלנו לכתוב היה חיות. אני, בדיוק כמוכם, שאלתי את עצמי "איך לעזאזל אני אמצא קשר בין חיות לספורט?!" ואז הבנתי! יש קשר ענקי בין חיות לספורט! למען האמת, יותר חזק מרוב בני האדם.
לדוגמה, צ'יטה היא חיה שטובה בריצה, שנחשבת סוג של ספורט; קוף טוב בטיפוס, גם הוא נחשב סוג של ספורט. אז נכון שאצלנו זה קצת יותר מפותח (אנחנו לא אוהבים לטפס על עץ, למרות שיש כאלו שכן. ויש יותר אנשים שאוהבים לטפס על קיר טיפוס; וגם אנחנו לא רצים על ארבע רגליים).
בכתבה הזו אני הולך לקחת אתכם עמוק לעולם הטבע, לחקור חיות שידועות לכולנו ולהשוות ביניהן לבנינו;
ועכשיו, אחרי ההקדמה המייגעת, שנתחיל?

אם נעצור רק עוד לרגע קט ונחשוב "למה הספורט מחולק?" הרי שכולנו נסכים שלספורט המון חלקים שקצרה כתבתנו מלכתוב עליהם. לכן אני אתמקד בדברים כלליים וגם אז לא בכולם. אתמקד בעיקר בריצה (מהירות) וטיפוס, אם יהיה לנו זמן ומקום, אולי אתמקד בעוד סוג אחד (למרות שפרח לא תתנגד לכתבה גדולה פי שניים מהרצוי, אבל עדיין- בואו נרחם על המעלה, שקרוב לוודאי שיהיה אני! סתם צוחק, אני לא מתעצל או משהו).

מהירות-

'היער

בקטגוריית המהירות כמובן שהברדלס מנצח, אחרי הכל - למה שנסתפק בצב כשאפשר להשוות את החיה המהירה בעולם (אני חושב שהמצאתי פתגם! "למה להסתפק בצב כשאפשר לקחת ברדלס?")?
אז קודם כל, קצת רקע על הברדלס כדי שאתם (ואני, כמובן) נחכים קצת.
הברדלס: בתחילת האנושות הברדלס התחלק לחמישה סוגים, אך כיום ארבעה מהם כבר נכחדו ונותר רק סוג אחד הלוא הוא "ברדלס הערבות".
ברדלס הערבות מתאפיין בכך שבגופו יש חברבורות בצבע שחור. הוא דומה במבנה גופו לנמר למעט העובדה שהוא יותר רזה ושהחבורות שלו הם בצורת נקודות שניגוד לנמר שיותר שמנמן ושחבורותיו יותר בצורת פסים.
הברדלס הוא היונק היבשתי המהיר ביותר בטבע והוא יכול להגיע במרחקים קצרים עד ל120 קמ"ש כאשר הוא מדלג וכל דילוג שלו הוא למרחק שמונה מטרים!
הברדלס נפוץ בעיקר באפריקה ובאזורים מועטים באסיה;
אורך גופו של הברדלס הוא 135 ס"מ ואורך זנבו 75 ס"מ. הוא שוקל בין ארבעים לשישים וחמש ק"ג וגובה כתפיו הוא 80 ס"מ.
אויביו המושבעים של הברדלס הם האריה, הנמר, הצבוע הנקוד והזאב הטלוא.
ועכשיו, אחרי הרקע הקצר מאוד על הברדלס (תאמינו לי, זה ממש קצר לעומת כל הידע שעיבדתי בשבילכם ובשבילי), נעבור להשוואה בינו לבין האדם.
את ההשוואה אני עושה כמובן בריצה, אני הולך להתמקד בשאלה "כשאנחנו רצים, למה אנחנו רצים?" ולראות את ההבדלים בינינו לבין הברדלס.
כששאלתי חלק מכם למה אתם רצים כשאתם עושים את זה, חלקכם אמרו שאתם רצים כי ריצה גורמת להתחטב ושהיא גורמת להרגשה טובה אחרי שמסיימים אותה, חלק אחר אמר שאתם רצים כי אמרו לכם לרוץ (פעילויות ספורט וכדומה), כי זה מעלה לכם את הביטחון וכו'; יש המון סיבות שבני האדם רצים: אם מדובר החיטוב הגוף או הרזייתו, בהרגשה הטובה שנוצרת עקב האנדורפינים שהמוח משדר לגוף בזמן ריצה, אם זה בגלל ההרגשה שעמדנו באתגר ועוד...
למרות כל הסיבות המגוונות האלה, אנחנו לא מזכירים את הברדלס ולו בקצת.
הברדלס, רבותיי, רץ לא בשביל להתחטב (הרי בשביל מה הוא צריך, תראו איזה שרירים!), הוא לא רץ גם בשביל ההרגשה הטובה שלו, ממש לא. הברדלס רץ, גבירותיי ורבותיי, בשביל ההישרדות! ואני אסביר: הברדלס, בניגוד לשאר החיות ממשפחת החתוליים, אינו אורב לטרפו אלא רודף אחריו. הוא מתחיל בכך שהוא מתמקד בטרף שלו ממקום גבוה, הוא מתחיל ללכת לכיוונו, עובר לריצה קלה ולקראת הסוף נותן ריצה מהירה מאוד (120 קמ"ש!). לאחר הריצה הוא חייב לנוח בין חמש לעשר דקות.
הנקודה היא, חברים, שהברדלס משתמש בספורט כדי לאכול וכדי לדאוג לעצמו. אנחנו משתמשים בריצה להנאות החיים. יחד עם זאת, למרות שזה נראה מאוד רדוד כביכול שהוא רץ בשביל אוכל לעומת המטרות שלנו. אני רואה בזה משהו מאוד פראי, אפילו יפה.

טיפוס-
בקטגוריה של הטיפוס אנחנו ניקח חיה אחת שהיא, איך לא? הקוף!
הקופים מחולקים למעל ממאה וחמישים סוגים שונים, כאשר כל סוג מיוחד בדרכו שלו ושונה מהאחרים.
מכיוון שהתפתחו במקורם כשוכני עצים ומטפסים זריזים, לא הגיעו הקופים למידות גוף גדולות;
לרוב מיני הקופים חמש אצבעות ארוכות וגמישות בכל אחת מארבע כפותיהם. הבוהן בדרך-כלל מנוגדת לשאר האצבעות גם בכף הרגל (בדומה לתצורה של כף יד אנושית). ציפורני הקופים לרוב שטוחות כמו באדם, ואינן בתצורת טפרים האופיינית למרבית היונקים. עם זאת ניתן עדיין למצוא קופים מסוימים (למשל מיני המרמוסט) בהם חלק מן האצבעות מצוידות בטפרים. קצות האצבעות בקופים נוטות לפתח "כריות אצבע" רגישות למגע כמו אצל בני אדם. צירוף זה של תכונות נחשב כהתאמה ללפיתת ענפים בעת הטיפוס.
ועכשיו, מוקדם מן הצפוי, נעשה השווה בין הקופים לבני האדם:
הקופים הם מטפסים מלידה, הם קיבלו מספר תכונות שעוזרות להם לעלות.
אני אגלה לכם סוד: אני הייתי בטוח שאני הולך לרשום שהאדם ניצח כי אין לו תכונות גנטיות לטיפוס אבל הוא בכל זאת מטפס. הופתעתי לגלות שגנטית, יש לנו גם את היכולת הזו. מפתיע כשחושבים על זה. כנראה שאנחנו יותר דומים לקוף ממה שחשבנו.
הבדל אחד בינינו לבין הקוף (כי ההבדל הקודם לא נחשב) הוא שהקוף עושה זאת מתוך מניע הישרדותי של השגת אוכל וכדומה (עצי קוקוס וכדומה) לעומת האדם שעושה זאת להנאתו בלבד.
פה אמנם זה לא נראה מגניב, אבל אני חושב שזה פראי ויפה לא פחות מהברדלס בכבודו ובעצמו!

'היער

קפיצה-
טוב, אני חייב להתוודות, מעלה יקר\ה (או במילים אחרות שירה ואלעד, כלומר אני), שיקרתי לכם!
עברתי את השמונה מאות מילים ואני בכל זאת מתכוון להמשיך לעוד נושא. אני כזה בן אדם מרושע!
אל תכעסו עליי (יש לך נטייה לכעוס המון, או לי. מה זה משנה?). הנושא פשוט מעניין מדי.
אז שנעבור לנושא?

בקטגוריה הזו בחרתי חיה מאוד מעניינת, קופצנית וכיסנית. ואם אתם כבר יודעים שמדובר בקנגורו גם בלי הרמזים האלה, או שאני ממש צפוי או שאתם גאונים.
טוב, אז קצת רקע על הקנגורו:
הקנגורו הוא יונק מתת המחלקה של חיות כיס והוא חי בערבות אוסטרליה.
הקנגורו מאוד מגוונים והם מכילים ארבעים וחמישה מינים שונים (אתם חייבים להודות שזה המון!).
הקנגורו מנתר על שתי רגליו האחוריות החזקות, אך נעזר בתנועתו גם בזנבו החזק ובטלפיו הקדמיות כדי לדחוף את גופו קדימה;
ראשו של הקנגורו קטן, אוזניו ארוכות ופיו סוסי. זנבו משמש גם לשמירת שיווי משקל בעת ניתור. למרחק קצר הוא יכול להגיע למהירות של 70 קמ"ש (וואו, היינו צריכים להכניס אותו לקטגוריה של מהירות!). בתנועה למרחק של כשני קילומטרים הוא מסוגל לשמור על מהירות של 40 קמ"ש ובניתור למרחקים גדולים יותר הוא יכול לנתר במהירות ממוצעת של 20-25 קמ"ש. הקנגורו משתמש במהירות זו לא רק כדי להימלט מטורפים אלא גם כדי לכסות שטחים נרחבים בחיפוש אחר מזון.
הקנגורו חי בין ארבע לשש שנים; הקנגורו הוא צמחוני; הקנגורו יותר פעיל בלילה ומחפש אחר מזון בעוד שביום הוא רובץ ונח.
אז מה ההבדל בינינו לבין הקנגורו? אני חושב שנגיע לאותה מסקנה כמו הקודמים.
תארו לכם בן אדם שקופץ לרוחק. אם נשאל אותו למה, קרוב לוודאי שנקבל תשובות כמו "כי אני מתאמן", "זה כיף לי" ותשובות דומות נוספות. לעומת זאת, הקנגורו עושה זאת בגלל הישרדות - בריחה מאויבים וחיפוש מזון.
הייתי שואל אותו לגבי זה, אבל בגלל שהוא לא מדבר ורוב הסיכויים שאם אני אשאל אותו בזמן קפיצה אני אמות. או שהקנגורו בורח מחיה טורפת שתטרוף אותי במקומו, או שהקנגורו מחפש אוכל וזה אומר שהוא רעב. מה שיהפוך אותי מבחינתו לצמח גדול ושמן (כי הוא צמחוני! אני והבדיחות שלי!).

'היער
עד כאן מדור ספורט, מצפה לתגובות מחכימות ומתחכמות, אל תתעצלו!



---------------------


ב-100 מילים
כותב: flower [פרח].
בטאי: Brisingr [אופיר].

כלבים זה נחמד, אבל בגיליון הבא אני כותבת על חדי קרן.

'היער
יש לי כלב. כן, לי, הפולנייה חסרת האחריות, יש גולדן רטריבר מעורב.
הוא אדיר, באמת. הוא קטן, נמוך, וצהבהב. הוא היה לבן כשרק קיבלנו אותו, אז קראנו לו "אייס". כן, "סנואו" יכול היה להתאים יותר, ועדיין.
אני לא טובה עם חיות, אני הראשונה שתודה. אבל למרות כל הדגים שהרגתי (בטעות! אתם לא חייבים להזמין את גרינפיס!), אגיד לכם: "לכו למקלט החיות".
לא כי אני מקבלת אחוזים (למרות שזה יכול היה להיות גרובי), פשוט כי זה שווה את זה.
רק תשתדלו לא להאכיל אותם יותר מדי, להשאיר את דלת החצר פתוחה, או לשכוח שהיום תורכם לספק מזון.
זו יכולה להיות בעיה.




---------------------


החידה השבועית
כותב: נוקם מצוברח [שירה].
בטאי: -.
והפעם חידה קלה לשבת:

עירוב של שונים ומשונים
אלימות רק לחסרי נימוסים
סכנה שלי אורבת מתגלה כישועה
ובסוף עוד יתגלה מה שהיה.
מי אני?



---------------------


// המערכת נבנתה ע"י בועז ברמן הידוע כKiller B
נקודות הבתים תיעוד עריכת הנקודות
גריפינדור
8846
הפלפאף
1207
רייבנקלו
8609
סלית'רין
6963
כל הזכויות שמורות לקהילת הארי פוטר מופעל על מערכת IP.Board בגירסא 1.4
עוצב, תוכנת, אובטח ומקודם על ידי Sipo · KilBee · edenbuganim
היער האסור - פורום הארי פוטר © 2006-2013
היער האסור בפייסבוק הפוך את היער האסור לדף הבית שלך הוסף למועדפים את היער האסור משתמשים מחוברים הפורום עומד בתקן XHTML
דירוג הפורום בגוגל סטטיסטיקות