היער האסור - פורום הארי פוטר

ברוכים הבאים לפורום היער האסור! הפורום כיום משמש לארכיון ומכיל את כל התוכן מאז הקמתו, אי-שם ב-01/09/2006! כל הפורומים נעולים למעט הפורום הזה(לחיץ)
לכל שאלה / בקשה / הערה ויצירת קשר יש לשלוח אימייל לכתובת הבאה: edenbuganim@walla.com
שלכם, מאז ומתמיד, עדן -
edenbuganim



סוכות בסטייל.

גיליון מספר 28: סוכות בסטייל., יצא בתאריך: 30/09/12


בגיליון זה צפו 760 פעמים.
דבר העורכים


בחיי שנשבר לי מחגים. החגים האחרונים הספיקו לי לכל החיים. כמה אפשר לאכול, לישון, לאכול ולישון? דודה שלי אומרת שזה נהדר. לא עובדים בחגים! אבל כאחת ששייכת לדור הצעיר, בלי אינטרנט, בלי פלאפון ובלי עט ביד אני פשוט לא מרגישה חיה.

אלה היו המחשבות הנוגות שהנעימו את זמני בשבת האחרונה. לכן לא תתפלאו אם תשמעו כמה נדהמתי מהמקרה הבא:
היום, בנסיעה הביתה מקטמון שבה ביליתי את השבת, הייתי עדה לוויכוח שגרם לי - פשוטו כמשמעו - לבכות. לא רציני, כן ? אבל, איך אומרים? "זלגו הדמעות מעיניי".
אבא התווכח עם אחי הגדול. עכשיו בואו נשווה: כשאבא ואני מתווכחים, זה מן הסתם:
"תסדרי את החדר!"
"לא רוצה."
"לא מעניין אותי. תסדרי".

אבל עם אח שלי - שיואו! זה הלך - בעצם, עזבו. אתם לא תבינו, ואני במצב רוח הזוי מכדי להסביר. אבל הוויכוח היה כזה: אח שלי אמר לאבא שהוא חושב להישאר בישיבה עוד כמה שנים, ובעצם לוותר על התכנית לסופר-גאונים שהוא התקבל אליה בצה"ל. וכל זה למה? כי ללמוד תורה זה אידיאל, כי חסרים רבנים שמסכימים לדעות שלו, וכדי לחנך את הדור הצעיר על ברכי רבנים טובים יותר מהיום.
שימו לב לנושאים העמוקים ביותר שעליהם אבא ואני מתווכחים. ולנושאים הכל כך לא עמוקים שעליהם אבא ואחי מתווכחים.
ציניות, כן?
אז זהו. הייתי בהלם. ידעתי שאח שלי בשאיפה להיות רב, אבל לא ככה! וזה היה במשך שעה. שעה! לאורך כל הנסיעה הם התדיינו על זה. ואני הייתי המומה.
אח שלי התחרפן. הוא מדבר כמו הביני"שים מהספרים. הוא מבחינתו מעדיף לשבת וללמוד תורה עד שיעור י . או אפילו יותר!
הוא ככה. ואני...? בואו לא נדבר עליי.

אין לי מושג מה ניסיתי להגיד בזה. שאח שלי אדיר? את זה אני יודעת. אולי להראות מישהו שיש לו את זה. יש לו מסירות עמוקה לזה. האידיאל שלו בחיים הוא להיות רב. טוב, כמו אבא שלי... אבל לראות את זה על מישהו בגיל שלי, כשרוב האנשים בגיל הזה שאני מכירה רק מתרחקים יותר ויותר מהתורה, וזה כל כך, כאילו, לא מגניב, ולא "שייך לעולם שלנו" וכל זה, היה לי - חוויה. ממש. משהו לא מהעולם הזה.




ובכן. זה היה דבר עורכת מאוד אישי. אולי נעשה את זה לפעמים, זה נחמד להתבטא. בכל אופן, סוכות! בונים סוכה, מקשטים אותה במשך שעות, ישנים בה, אוכלים בה, מביאים כל יום חברים אחרים לעשות בה סעודת אמנים (עוד חוויה מעניינת שאני צריכה לספר עליה יום אחד בדבר העורכת), הולכים לאייקון ואוכלים שם בסוכה עוגיות בשם שמתחיל ב-ע עם אופיר, הולכים למסע ואוכלים שם בסוכה... הסוכה רודפת אחרינו! אבל כידוע, מי ששומר על הסוכה - הסוכה שומרת עליו!

אני לא אלאה אתכם בדיבורים מיותרים. נעשה היכרות קטנה: אתם, גיליון 28- גיליון 28, הקוראים החדשים שלך - ונאחל לכולנו דרך צלחה.
ת-י-ה-נ-ו!
אוהבת אתכם - שירה, עורכת הנביא היומי.

ואגב -
מה שאתם עומדים לקרוא בכתבה שמתחת היה אמור להיות בסוף הגיליון, כדי שזה יהיה מגניב. אבל הלו"ב חשב אחרת! אז - לא נורא, תתמודדו!

ותודה רבה לאלעד על העלאת הגיליון. אתה מקסים, ומשקיע, וצנוע, ועניו, ובכלל לא רומז רמזים עבים...





---------------------


אפוקליפסה עכשיו! חדשות
כותב: עדן [Running Up That Hill].
בטאי: דיתה [White Rose].
לכבוד יום ההולדת של פרח, החלטתי להעניק לה מתנה קצת שונה. ולמרות שהיא אוהבת ברכות ארוכות בכתב יד (והיא אוהבת, אז תכינו לה למפגש, היא גם טסה לפולין, אתם יכולים לכתוב לה גם לזה), החלטתי להיות מיוחדת יותר ולהעניק לה שלוש כתבות הנחשבות המעצבנות ביותר לכתיבה בנביא הלוא הן ראיונות (שבינינו, יצא אדיר), חדשות האתר (שאף אחד לא מוכן לספר שם כלום!) וכתבת חדשות כללית - אחרת מה לעזאזל אני עושה כאן? תודו שזו מתנה יפהפייה!

האמת שאין לי המון מושג בחדשות, בבקרים יש לי בקושי זמן לקרוא עיתון, בשמונה אני בדרך כלל בפרק צפייה ישירה כלשהו במקום לראות את המהדורה המרכזית. אז אני בעיקר מתעדכנת מוואי-נט ופייסבוק. הכי נוח. לא ככה?

הנושא הראשון שאני חושבת שכדאי לעסוק בו, ודווקא זה נושא שכן שמעתי עליו בתוכנית בבוקר, הוא הפטירה של חיים חפר. חיים חפר היה משורר דגול! אהבתי את הכתיבה שלו כמעט כמו שאני אוהבת את הכתיבה של נתן אלתרמן, וזה אומר המון. אולי לחלקכם המושג "חיים חפר" לא מצלצל בכלל אז אני אזכיר דווקא חלק מהשירים שהפכו להמנון שלו:
"קזבלן", יש מכיר? מי לא מכיר את סרט הקאלט בכיכובו של יהורם גאון שמספר על התאהבות של נער מהשכונה במישהי אשכנזייה (אלוהים שישמור!). ועוד יותר, מי מעולם לא שמע את השיר "רוזה" (קישור).
חפר היה גם איש פלמ"ח ידוע. שיעור היסטוריה זריז: הפלמ"חניקים אחראים להרבה מההעפלות - עליית יהודים דרך ספינות - ביניהם הייתה גם את הספינה שבתאי לוז'ינסקי עליה כתב חפר את השיר "שושנה" (קישור). עוד שיר פלמ"חי מפורסם של חפר הוא הפינג'אן (קישור).
חפר כתב גם המון שירים הנחשבים לעבודה עברית כמו הסלע האדום (אל תצאו לפטרה!), אין כמו יפו בלילות, < a href="https://www.youtube.com/watch?v=k3jgDXgeUP8">לא נפסיק לשיר (הגרסה שלפני כוכב נולד), הוא לא ידע את שמה (לפני שגבסו שר!), שיר הקטר (השיר העברי היחידי שליווה אותי במסעותיי בגרמניה), דינה ברזילי (496351), ויחזקאל.

ואת הטוב שמרתי לסוף, אם עד כה לא היה ואפילו שיר אחד שהכרתם - ילדותכם לוקה בחסר ואמליץ לעבור אותה שנית עם השירים הללו. אומנם יש תקווה כי פעם הייתה סנסציית ריאליטי אדירת מימדים שנקראה "כוכב נולד" ופעם היא הייתה תוכנית בעלת חשיבות בתרבות הישראלית ולכן הגמר של העונה השנייה זכה למדרג רב ביותר של צופים. ולכן, אם אתם לא זכיתם לשמוע את הביצוע של הראל סקעת ל"הנני כאן" (קישור), מצבכם באמת קשה.

בהקדשה לבחורה שפרסמה תמונות מדרום ת"א כביקור בספארי. לא יודעים על מה אני מדברת? גלגלו לסוף הכתבה.

הנושא השני עליו אני חושבת שכדי לשרוף לפחות מאתיים מילים הוא האייפון 5 ומערכת ההפעלה החדשה של אפל IOS6; מי שפגש אותי ואת המוהק שלי (זה השם של הפלאפון, אין לי תספורת כזו), יודע בדיוק מה דעתי על כל סמארטפון. לטובת מי שעוד לא קיבל את הזכות הנדירה של לפגוש אותי, אני אציין שזה רע, שאני מתעבת סמארטפונים ואת מה שהם עושים - אנטי-חברתיים במסווה של חברתיים והמון לחץ סביבתי, אפילו לא חברתי! ובכל זאת, לא התכנסנו כאן לדבר על הדעות שלי אלא מה קרה לאחרונה בעולם. אז, אייפון 5 הושק בחנויות, מיליוני זומבי-אפל חיכו תשע שעות ואפילו בכמה מקומות יותר בשביל להיות הראשונים לקבל את האייפון 5, עכשיו באמת, זה מוצר אלקטרוני, הרי - אופס, כן כבר הודיעו שיש באג באייפון 5, תזכרו מי צפה את זה קודם (זרקור ענק עליי); למען האמת ידעתי שמשיקים רק עוד אייפון, אבל גיליתי בעזרת בלוג צרכני נחמד בשם Wogarox שאפל השיקה גם מערכת חדשה- IOS6 בעלת אופציות חדשות. בעזרת הפוסט ההוא בבלוג גיליתי שעד כה משתמשי האייפון לא יכלו לדחות שיחה עם שליחת הודעה- 1:0 למוהק הקטן שלי, צאצא נוקיה, שידע מהרגע בו הוא יצא לדחות שיחה עם מסרון. נו, טוב, תיהנו לכם בעלי האייפון! ניפגש בהקרנות!
היער האסור
אייפון 5 הוא כמו אמה ווטסון, דק יותר וארוך יותר.
מעריב נסגר! מעריב נסגר! מעריב נסגר! בשבועיים האחרונים מסתמן שהעיתון מבין הותיקים במדינה עומד בסכנת סגירה, אבל בכל מדורת חדשות לא אומרים באופן מפורש מה הולך שם. מבולבלים? גם אני, אבל קראתי המון וכרגע - עדנלנד להצלה! אז הכל התחיל מנוחי דנקנר, שהוא טייקון שקנה את מעריב במרץ 2011 (חישוב קל - פחות משנה עברה). מעריב כבר אז היו בצרות שאין מספיק מכירות והם הגיעו לשפל מבחינת המחיר לעיתון (לא חשובים הנתונים). אז בשורה תחתונה - העסק לא מרוויח ועסק לא מרוויח - לא שווה לשמור. אז דנקנר הודיע שהוא מוכר אותו, ומצא מוכר (כאשר דנקנר יוצא בהפסד גדול) בשם שלמה בן צבי - טייקון יהודי-ארגנטינאי. בינתיים, האנשים הקטנים מהעיתון, יצאו למחאות נגד אי-תשלום המשכורות של אוגוסט ומחשש לפגיעה בזכויותיהם כעובדים כאשר העיתון יעבור לידיים חדשות. הם דרשו מהכנסת, שהכי לגיטימי שתעזור להם, להתערב - אולם שום התערבות מצד נציגי הציבור הגיעה, כמחאה על כך - עורכי מעריב החליטו להסיר את כל התמונות והשמות של הח"כים מאחד הגיליונות האחרונים בטענה ש-"התעלמתם מאתנו - נתעלם מכם", מחאה שאני מחזקת לה ידיים וחושבת שהיא מהלך מבריק. אומנם כל המחאה לא עזרה לעובדי מעריב וכי מסתמן שיישארו במערכת העיתון רק כשלוש מאות עובדים ויפוטרו כאלף חמש מאות האחרים, בעיקרם עובדי הפצה. אם המהלך של הפיטורים יקרה באמת, זה יהיה יום שחור לעיתונאות הישראלית וכי צעד ענק לסגירת העיתון באופן סופי.

העניין האחרון עליו אני אדבר הוא איילת בן נפתלי, שבחמישי לפני ראש השנה העלתה אלבום שלם לפייסבוק מתמונות שצילמה וצולמה בדרום תל אביב לצד הפליטים האריתריאים תחת הכותרת המעליבה "ביקור בספארי". ועל התמונות נאמר בין השאר "לא אמרו שאי - אפשר להצטלם עם החיות (כלומר הפליטים) ולהאכיל אותם, על האפשרות השנייה ויתרנו". מיד האלבום הווירטואלי עורר טוקבקים רבים ולמרבה ההפתעה - משני הצדדים! כן, כן, יש אנשים שעודדו את הפעילות הגזענית הזו. אני אישית, חטפתי את הג'ננה, אנשים בפורום יודעים שאני לא סובלת גזענות ומבחינתי אם אתה גזען - למה שלא יגיבו בגזענות כלפיך. הרי הפליטים האפריקנים בתל אביב (ואני מדגישה שאני לא מדברת על העובדים הזרים), הפליטים שזכו פשוט להימלט ממלתעות המוות בסודן ואריתריאה ואנחנו מקבלים אותם ככה. לאישה ההיא ששכחה ולאלו שתומכים בה, היינו בדיוק באותו המצב לפני כשבעים שנה, והתייחסו אלינו באותה הדרך, לא למדנו כלום? או שבאמת ובתמים הדרך של המוות והאדישות האנושית עדיפה על חמלה? על הנעשה, היה אומר האייטם הראשון "רבותיי ההיסטוריה חוזרת". וזה נורא; עוד נושא שקשור באייטם האחרון, הוא עצם העובדה שהיא דתייה, אני לא חושבת שיש להתייחס לכך שהיא דתייה פרט לכך שזה אומר שהדת לא מחנכת לערכים של אהבת האדם באשר הוא, או יותר גרועה מכוונת לערכים כאלו אך המאמינים בדת מקלים ולא מתייחסים לכל הנאמר בה, שבנינו זה הרבה יותר גרוע.
היער האסור
לדעתי את מתבלבלת בין החיה לאדם.



---------------------


פרח ברביעית חדשות הקהילה
כותב: עדן [Running Up That Hill].
בטאי: עדן [Let me be myself].
עוד כתבה כמתנה לפרח! ואיזו כתבה! כולם יכולים להסכים שאם יש מדור שקשה לכתוב בו זה חדשות האתר. כי בינינו, כולנו בערך יודעים מה קורה באתר. אני יותר, כי אני מנהלת (קנאו בי). אבל בת'כלס, זה תמיד מרגיש שלא קורה כלום. בשביל להכין את הכתבה הזו אני אמדוד זמן של הכנה- ונוסיף לשם שתי דקות, כי הצצתי בכתבה הקודמת בשביל לא לחזור על נושאים. 30 שניות זוז!

כששאלתי את פרח מה כבר חדש בפורום שאפשר לכתוב עליו, היא אמרה שהיא חדשה. לקח לי שנייה להבין (בכל זאת היו לי היום מלא סידורים ומיני-מפגש על הראש, אנא סלחו לי!), אבל הצלחתי לפענח. הנה לכם ידיעה מספר 1: עומר, הידועה בכינויה פרח, עלתה לניהול גלובאלי-סוהרסן
פרח, משתמשת שמספר הפרופיל שלה הוא 9195 – מספר גרובי במיוחד (גרובי=אדיר בסולם פרח, שהמציאה את המילה) – היא בת שבע עשרה (כנראה שכשהגיליון יצא, היא כבר תהיה בת שבע-עשרה) ומתגוררת במודיעין. עוד מידע על פרח תוכלו למצוא בראיון איתה, אי-שם בהמשך הגיליון (שאני ערכתי בביתה, איזה גרובי!), או שתוכלו לשאול אותה, היא מתיימרת להיות הנחמדה ביותר בהנהלה (ועושה זאת בהצלחה מרובה!).

היער האסור

ידיעה מספר 2: החגיגות נגמרות וממשיכות! כן כן, אל תתנו לכותרת לבלבל אתכם! אמנם חגיגות שש השנים ליער הסתיימו (ואני רוצה לנצל את הבמה ולהודות לחברי צוות הפאי המקסימים שתרמו מעצמם למען קיום הספיישל, ישר כוח!), אך ספיישל סוכות בפתח והפעם המנהלים חוזרים בפעילויות הקבועות ובפעילות חדשה ומחודשת מבית היוצר של פרח (מהידיעה הקודמת) ורותם. בנוסף, בשבועות הבאים עומד לצאת פרויקט ענק מצוות הפאי, אחד שלא ראיתם מהם מזמן. היער האסור

ידיעה מספר 3: סמסטר חדש בפתח הבחירות לראשות הבתים נגמרו, ראשי הבתים החדשים הם: גריפינדור- אור (משצית גאה), סלית'רין- נוה (Professor Nave), רייבנקלו- דניאלה (RAF) והפלפאף- הדס (Highway To Hell). לאחר חג הסוכות שבא עלינו לטובה, הסמסטר יתחיל באופן רשמי עם איפוס הנקודות, משימת הבתים הראשונה (והמסורתית) עם עזרתה של עדן הגלובאלית ועונת קווידיץ' חדשה עם עומר-פרח (ידיעה שלישית שבה היא מופיעה) שתנסה למלא את נעליו הגדולות של פלג.

אני חייבת להודות שאני מרגישה תבוסה קלה, חלפו עשרים וחמש דקות מאז שהתחלתי לעבוד על הכתבה ונגמרו לי הנושאים. ואני מאוד רחוקה מלהשיג את המטרה של שמונה מאות מילים. נקווה שפרח תסלח לי (הפעם הרביעית שאת מוזכרת, זה פיצוי הולם!). עד לגיליון הבא, שננסה להשתפר בו, בכל זאת.

גרסת הכותבת: ידיעה מספר 4: ליער יש 1,000 אוהבים! לאחר מסע מפרך, מאז העשרה ביוני 2009 היער קיבל גרסה פייסבוק-ית משלו; כעת, בשמונה-עשר בספטמבר 2012, הוא הצליח לקבל אלף לייקים מפרגנים. הדף בפייסבוק מתוחזק על-ידי עדן הבעלים וצוות הפרסום שעושה את העבודה שלו בשקט. אם עוד לא הספקתם להצטרף- http://www.facebook.com/#!/pages/%D7%94%D7%99%D7%A2%D7%A8-%D7%94%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8-%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%A8-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A5/84425149789



---------------------


כוכבי יום הולדת מוזיקה
כותב: עדן [Let me be myself].
בטאי: הדר [HadaRingo].
כפי שאני מקווה שאתם יודעים, לעומר פרח היה/יש יום הולדת בשישה באוקטובר (או, לחלופין, היום. אני לא יודעת באיזה תאריך הגיליון אמור לצאת). וכפי שאתם בוודאי יודעים, עומר היא, אפשר לומר, האחראית על הנביא היומי. בכל אופן, לכבוד יום הולדתה החלטתי לשלב את הנושא בכתבה שבתחום אחריותי וליצור כתבה המושפעת כולה מהטעם המוזיקלי שלה- ועל הדרך גם לשלב את שני הנושאים הקצת יותר רשמיים של הגיליון. נו, אתם יודעים, זה שסוכות כרגע. תכננתי לשלב גם את החלק של ה"כוכבים", אבל אז הגעתי למסקנה שלמעשה אני כבר עושה את זה מעצם העובדה שאני כותבת על עומר.
ז'אנר אהוב: רוק.

רוק הוא ז'אנר מוזיקלי אשר מוכר בעיקר בסממן "שילוש הכלים המקודש", הלוא הם גיטרה חשמלית, תופים וגיטרת בס. הרוק הוא ז'אנר המכיל לא מעט תת-סגנונות בתוכו, כדוגמת רוק קלאסי, פאנק (זה עם ה-P, שלא תטעו), גלאם רוק, רוק אלטרנטיבי, רוק כבד ומטאל. רוצים לדעת את כל ההיסטוריה? לכו חפשו אותה באינטרנט או משהו כזה. אני לא מילון.

זמר אהוב: (לאחר התלבטות קצרה) דיוויד קוק.

את השם "דיוויד קוק" ודאי שמעתם פעם- בין אם זה באזכורים שגרתיים לגבי המוזיקה שלו ובין אם זה לגבי זכייתו בעונה השביעית של התוכנית האמריקאית המצליחה "אמריקן איידול" (המקבילה לכוכב נולד, רק מוצלחת הרבה יותר)- כשגבר על בעל השם התואם רק בתוספת "ארצ'ולטה". הוא מככב בראש רשימת יוצאי התוכנית הטובים והמצליחים ביותר.
היער האסור
דיוויד רולנד (ולא, אין כאן שום שגיאה של בלבול אותיות) קוק הוא זמר רוק אמריקאי - במקור מטקסס – שהיה מחובר אל תחום המוזיקה מאז ומתמיד; כבר בהיותו ילד אהב לשיר והשתתף בהופעות חג. בגיל 12 הוא החל ללמוד לנגן על גיטרה, כלי נגינה ששימש אותו רבות בזמן התוכנית "אמריקן איידול" (כדוגמת All right now, Hello, Day tripper וכמובן אחד משלושת ביצועי הגמר- The world I know).
אחד הביצועים הנחשבים ביותר שביצע בזמני אמריקן איידול היה קאבר לשיר Billie Jean של מייקל ג'קסון; על הקאבר היו שאמרו שהוא טוב אפילו מהמקור. הגרסה שלו לשיר הייתה כל כך אחרת עד שבהשוואה בין שתיהן אני כמעט לא הצלחתי לזהות שמדובר באותו השיר- דיוויד קוק פשוט לקח את השיר למקום שונה לחלוטין, מרוחק מזה של מייקל ג'קסון.
אלבומו הראשון, Analog Heart, ראה אור בשנת 2006. הוא כלל עשרה שירים ומכר כ-1,800 עותקים בלבד.
לעומת זאת, אלבומו השני – שיצא לקראת סוף שנת 2008, כמה חודשים לאחר הזכייה באמריקן איידול, ונקרא בפשטות David Cook – מכר למעלה ממיליון וחצי עותקים בארצות הברית. האלבום, שכלל חמישה-עשר שירים, הגיע למעמד פלטינה בארצות הברית ולמעמד זהב בקנדה. הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום הוא Light on, והוא גם אחד הסינגלים המוצלחים ביותר (אם לא ה-!) מאלבום זה. אני מאוד אהבתי את הגרסה האקוסטית, ככה שאם תרצו לשמוע את הגרסה הרגילה- כנראה שתאלצו לחפש אותה בעצמכם.

את אלבומו השלישי והאחרון עד כה דיוויד קוק הוציא ביוני 2011; שמו של האלבום "This Loud Morning" ואת הסינגל הראשון ששוחרר מתוכו (The last goodbye) זכה דיוויד קוק לשיר על במת אמריקן איידול בעונה העשירית ביום שראה האלבום אור.

להקות אהובות: Daughtry ו-Nickelback.
"A lot of people predicted both of you could be in our finale. A lot of people predicted, Chris, you could be the next American Idol. Chris, you are going home tonight."
(בתרגום חופשי: "הרבה אנשים האמינו ששניכם יכולתם להיות בגמר. הרבה אנשים האמינו, כריס, שאתה יכולת להיות האמריקן איידול הבא. כריס, אתה הולך הביתה הערב.")
כמו הזמר המועדף על עומר, גם סולן אחת משתי הלהקות האהובות עליה הוא פליט אמריקן איידול. כריס דוטרי נחשב לאחד המתמודדים הטובים ביותר בעונה החמישית של התוכנית (ראו ציטוט בתחילת הפסקה), כך שכולם היו בהלם מוחלט כאשר נודע שהוא זה שמודח שנייה לפני תוכנית הגמר ומשאיר את קתרין מקפי (שלבסוף, אגב, זכתה במקום השני של העונה) במשחק.
העניין האמיתי מתחיל ב-2:14, אם זה באמת מעניין אתכם. האמת שאותי השנינות של ריאן סיקרסט אפילו קצת שעשעה:
http://www.youtube.com/watch?v=SjFpNvTwTjE היער האסור
קצת לאחר אמריקן איידול הקים כריס דוטרי להקה הנקראת, כידוע, דוטרי.
הלהקה הוציאה שלושה אלבומים מאז הקמתה: 2006- "Daughtry"; 2009- "Leave this town"; 2011- "Break the spell".
ברשותכם, אני אתעמק רק באלבומם האחרון.
האלבום השלישי של הלהקה כולל שניים-עשר שירים, כשקיימת בו גם רצועת בונוס מיוחדת, המכילה עוד ארבעה שירים (ישנה גם רצועות בונוס יפנית, שהיא מכילה חמישה שירים- תוספת של השיר Never die). מבחינת מקומות במצעדים- האלבום הגיע, בין היתר, למקום השמיני (והמכובד, בהחלט) במצעד 200 האלבומים של הבילבורד.
בין השירים המופיעים באלבום, על כל הרחבותיו, תוכלו למצוא את השיר Lullaby- שהוא לא אחר מאחד השירים האהובים ביותר על עומר. מעבר ליופי הטהור שיש בשתיים וחצי הדקות (אל תתפסו אותי במילה!) הללו, תוכלו, באופן מפתיע, למצוא אזכור לכוכב סדרת "הארי פוטר. המדובר הוא, כמובן, וולדמורט, או כפי שנהוג לכנות אותו- "זה שאין לנקוב בשמו".
"Yeah, until I do
and this is you-know-who
(2:12)


היער האסור
להקת ניקלבאק היא להקת רוק שפועלת מאז שנת 1995. הלהקה החלה את דרכה בתור קאבריסטית לשירים מפורסמים, ואת אלבום האולפן הראשון שלה - "Curb", שמכר כמאה אלף עותקים - הוציאה כשנה לאחר הקמתה. שמו של האלבום נבחר כמחווה לחבר של הלהקה שנהרג בתאונת דרכים, וכך גם עטיפת האלבום המקורית- שהוצגה בה תמונה של המכונית ההרוסה בה היה.
אפשר לומר שהלהקה החלה ממש לצבור הצלחות החל מיציאת אלבומה השני. אלבומה השני הגיע למעמד של אלבום פלטינה, השלישי זכה למעמד פלטינהX6; אלבום האולפן הרביעי הגיע למעמד של פלטינה מחומשת בארצות הברית, החמישי למעמד של פלטינהX8 (!!!) והשישי לפלטינה משולשת; אלבום האולפן השביעי והאחרון עד כה, הנקרא "Here and now", הוכרז כאלבום זהב בארצות הברית.
אלבום האולפן השביעי של ניקלבאק כולל אחד-עשר שירים, ביניהם When we stand together, Trying not to love you וThis means war. מלבד הנ"ל, האלבום גם כולל את השיר Lullaby, שנכלל ברשימת הקראשים של עומר.

כבר ציינתי את העובדה שיש לי חיבה לגרסאות אקוסטיות?

אני לא יודעת אם הייתי מגדירה את עצמי כחולת מוזיקה, פשוט כי זו לא מחלה. אני אוהבת מוזיקה. אני חיה מוזיקה. אני לא חולה. אני אוהבת לשמוע מוזיקה, כי זה מרגיע אותי. יותר מזה, זה נוגע בי. מוזיקה יכולה לשכך ויכולה להעצים כל רגש. בכללי, אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים בשיר הוא המילים, ומעבר לזה, האסוציאציה שהן מעלות בשומע. אם שיר לא גורם לך להרגיש משהו, הוא נכשל.





הבטחתי שיהיה קשר גם לסוכות והבטחות צריך לקיים. אז אוקיי; כששאלתי את עומר מה דעתה על ה-שיר של סוכות ("שלומית בונה סוכה"!) היא ענתה שהיא לא כל כך אוהבת אותו ושהמנגינה לא מסתדרת אצלה בראש. היא הוסיפה שתמיד הייתה לה העדפה ל"סביבון סוב סוב סוב".
שיהיה חג שמח!



---------------------


In a galaxy, far, far away ספרים
כותב: אופיר [Brisingr].
בטאי: דיתה [White Rose].
לפני כמעט שנה, בנובמבר, נפטרה אחת מסופרות המדע בדיוני והפנטזיה הוותיקות בז'אנר: אן מק'קאפרי.
התרומה הגדולה ביותר שלה לסוגה, היא טרילוגיית ימי פרן, כמובן, ותקנו אותי אם אני טועה, אבל אלה הספרים (או, לפחות, מהספרים) הראשונים בהם מופיעים רוכבי דרקונים, לפחות כתופעה נפוצה. הטרילוגיה יצאה לאור בהוצאת אופוס.
הרקע להתרחשות "ימי פרן":
הטרילוגיה מתרחשת בגלקסיה מרוחקת – או כמאמר ג'ורג' לוקאס ב"תקווה חדשה": A long time ago in a galaxy far, far away" – בה נמצא הכוכב רוקבאט, שבמגזר קשת בגלגל המזלות, ולו חמישה כוכבי לכת ועוד כוכב אחד תועה שמשך אליו והחזיק בו במשך אלפי השנים האחרונות (ושתי חגורות אסטרואידים). כוכב הלכת השלישי הנע סביב רוקבאט הינו פרן, המתאים באקלימו לאקלים כדור הארץ. לאחר שני דורות התיישבות התחילו לפלוש התושבים המיקרואורגניזמים מכוכב הלכת האדום התועה אל פרן, ובגלל הלחץ החיצוני הגובר מבחוץ, ניתקו אט-אט המתיישבים המקומיים את קשריהם עם כוכב האם (כדור הארץ) ואיבדו את הטכנולוגיה שהביאו עמם משם. כדי לפצות על המחסור באמצעי לחימה נגד הפולשים חסרי הבינה, פיתחו המתיישבים מגזע מקומי (המכונה "לטאשים") גזע של לטאות ענקיות, המסוגלות לפלוט גזים רעילים, וככה – ביחד עם אבנים מיוחדות (אבני אש) אותם הם בולעים – ביכולתם לירוק אש. בני האדם כינו אותם דרקונים, על פי פולקלור כוכב האם שלהם.
לאחר ארבע מאות שנים של שקט מנפילת הקורים, היצורים הכסופים נופלים מהכוכב האדום ומכלים את הכל, ועל כל תושבי פרן לחזור למלחמה המתמדת עם הקורים. פ'לאר, מווייר בנדן (ווייר= מקום מגוריהם של הדרקונים ורוכביהם), מנסה, יחד עם אישה ושמה לסה אותה הביא ממאחז רואת'ה, להיאבק בכל אותם אנשים המקובעים בדעתם כי הקורים לא יחזרו לעולם, וגם לאחר שהתחילו הקורים ליפול.

סך הכל, טרילוגיית ימי פרן ("מעוף הדרקון", "מסע הדרקון", "הדרקון הלבן") זו טרילוגיה טובה למדי, שהייתה מקורית בזמנה (שנות השבעים). הדמויות עקביות, ואנשים שאן מק'קאפרי רוצה שהקוראים יאהבו - הקוראים יאהבו, ולעומת זאת, אנשים שהיא רוצה שהקוראים ישנאו - הקוראים ישנאו.
למרות זאת, הספרים שלה קצת מייגעים. השיחות נורא ארוכות ומעייפות, לפעמים מלאות ביותר עקיצות משיחה אמתית. הכתיבה קצת קופצנית, לפעמים. הדרקונים מתוארים בדרך כלל כיצורים האדישים לכל דבר שאינו כאן ועכשיו, ועם זאת, נראה שהם מאוד דעתנים בקשר לכל הפוליטיקה המתרחשת סביבם.
למרות כל הפגמים שבה, הטרילוגיה בהחלט שווה עיון, גם אם רק בתור קלאסיקה, אבן דרך לפנטזיה, ומקור ההשראה (ויש שיאמרו, ההעתקה) העיקרי של כריסטופר פאוליני לסדרה שלו.

היער האסור

ועכשיו, נעבור לפינת היומולדת של פרח!
היא בקשה ממני לכתוב סיקור על גנבת הספרים, כי היא אוהבת את הספר הזה, אבל למרבה הצער, עוד לא הספקתי לקרוא את גנבת הספרים. אז, ישבנו לנו וחשבנו, על מה כבר אפשר לכתוב, שיהיה קשור איכשהו לעומר (מלבד איה פלוטו)?
בסופו של דבר, נזכרתי במושג "שפת הפרחים", המשומש על ידי מיס מארפל בספרה של אגטה כריסטי, "תעלומת שלוש-עשרה המדרגות" (יש אפילו אזכור של זה בערך של שפת הפרחים בויקיפדיה). תעלומת שלוש-עשרה המדרגות זה ספר סיפורים קצרים של אגטה כריסטי (כמו שניתן להבין מקריאת שתי שורות למעלה), המסופרים כמשחק "מי ינחש את פתרון התעלומה שלי" בסלון או סביב שולחן האוכל (מלבד הסיפור האחרון, שהוא מקרה רצח שהתרחש בכפר של מיס מארפל). כמובן שאת כל התעלומות פותרת מיס מארפל בעצמה, המשתמשת בשיטת התיוג שלה, אף על פי שבהתחלה לא נלקחה ברצינות, כיוון שהיא זקנה ממורטת שלא מפגינה בציבור הרחב יותר מדי ידע.
הערה: אני בכוונה לא מציין באיזה מהסיפורים יש שימוש בשפת הפרחים. תקראו ותנסו לנחש בעצמכם *סמיילי מצונזר*.

היער האסור



---------------------


מציצים לאיוקי טור אישי
כותב: איוקי [Loki].
בטאי: הדר [HadaRingo].
תחתונים משובצים כוכבים, זה מה שתראו כשתכופפו להציץ.
אני יושבת בערסל משובץ כוכבים, תחת שמיים משובצים כוכבים, וכל יהלום נראה לי כמו כוכב. הירח כל כך דק שהוא כמו חיוך צ'שר, תיכף ויעלם. מעליי הנסיכה הקשורה לסלע והאם היהירה של אותה הנסיכה. החגורה של הציד הדגול ואחריו יגיע העקרב שנשלח להרוג אותו. העגלה וחץ הצפון.
כוכבים עד אינסוף, ללא זיהום אור מעיק.
אני במדבר, שקט פה, קפוא ורחש של עקרבים ונחשים תזזיתיים על החול, מנסים להתקרב אל האש החמה והבשר המתובל, אל האוהל הדק והספסלים, אבל לעולם לא מגיעים.
ריח של אלכהול ובצל ואש ולילה כמעט חורפי, החול הוא אדום גם בלילה ונמס תחת רגליי.
קפה מתבשל עד רתיחה, ביצים נשלקות, חכה מושלכת מעבר לאינסוף ומנסה לדוג כוכב כמזכרת.
בתוך המכתש הטבעי, היכן שהים נסוג ועוד עצמות של דגים מפרפרות בסלע הימי וכשיעלה הבוקר עם הכוכב הענק ישרוף ויחמם ויחזיר את אורו פי שתיים. אני נסוגה לעבר שמי הצפון ואז לשמי המערב, שם הכוכבים החביבים עלי נמצאים. במזרח יעלה הילל במאוחר, רק לרגע לפני שהשמש תעפיל עליו. ואני מזהה את מאדים בניצוצו האדמדם והחביב קורץ אלי.
הנה עוד מטוס צבאי, והנחל שורק לי באוזניים ומדריך אותי לישון.
אבל הנה אוריון זורק את חניתו ומפלח את השמיים, והחנית היא רק ירח מיושר ומהשמיים נושרים פתיתי פרחים ושבילי אור נוצצים וקפואים של שביט רחוק ומטאוריטים קטנים שמדהימים אותי ביופיים המהיר, אני מנסה לתפוס כוכב נופל והחכה מצלצלת, כעת אני קמה מהערסל ומושכת את הכוכב עד אלי. והוא נאבק כמו הדגים שחיו כאן פעם ואני מושכת ומושכת עד שיש אצלי שביט קטן עם זנב טורקיז, והוא קופא מקור. הוא מבקש שאחמם אותו, איבר פנימי, אש חמה, רחם שיחזיק אותו בחיים, והוא קפוא והוא כבר תיכף הופך לסלע, אז אני משליכה אותו לסיר של הקפה עם האלכהול והוא מתחמם לו שם ובוער בצלילות. הוא מספר לי שהוא והשביט הגדול רבו והשליכו אותו מהבית להישרף והוא לא תכנן להיתפס, אבל קרה כך במקרה. התנצלתי בפניו וסיפרתי לו שיש בחורה מאוד מיוחדת שמגיע לה כוכב יותר מלי, כוכב בהיר וצלול כמוהו שיזהר לה וישאיר לה אבקת כוכבים עם ניחוח של בית. אני מכניסה אותו לצנצנת ומוזגת לו עוד אלכהול ואז סוגרת אותה ומשאיר חור אחד קטנטן לחמץ, שכן מה שנשרף בחלל לא זקוק לאוויר כדי לנשוף. אני עוטפת אותו כשאני יוצאת מהמדבר ונוסעת למודיעין, שם אני מניחה אותו בפתח דירה מספר 2, דופקת בדלת ורצה משם במהרה. כשבעלת העינים השקועות פותחת את הדלת היא מוצאת כוכב בצנצנת ופתק יום הולדת שמח, ואני יודעת שהיא שמחה כשאני ישנה בערסל מתחת לסוכת הכוכבים והפרחים שלי.
אוהבת,
איוקי.



---------------------


WTF טלויזיה וקולנוע
כותב: איתי [Fassbender].
בטאי: דיתה [White Rose].

2001 : אודיסיאה בחלל || 2001 : A Space Odyssey

ז'אנר: מדע בדיוני
במאי: סטנלי קובריק
תסריט: סטנלי קובריק, ארתור סי קלארק
הופק ע''י: סטנלי קובריק
צילום: ג'ופרי האנסוורף
נערך ע''י: ריי לאבג'וי
שחקנים ראשיים: קייר דולה, גארי לוקווד, וויליאם סילבסטר, דאגלס ריין
שפה: אנגלית
שנת יציאה: 1968
אורך: 142 בגרסה הקולנועית
תקציב:: 10.5 מיליון דולר

יער האסור

"2001 : אודיסיאה בחלל". סרט אחד ששינה את חיינו. הסרט בוים על ידי הבמאי הגאון סטנלי קובריק (שבין סרטיו אפשר למצוא את ''התפוז המכני'' ואת ''הניצוץ''). אז מה מיוחד בסרט הזה? הרבה מאוד. אבל קודם כל, הסרט מתאר את התרחיש הבא : בהתחלה יש קופים. המון קופים. ואז יש עמוד. המון עמוד. והוא שחור וגדול ונהדר ובכלל לא פרוידיאני. ואז יש קופים ועמוד. ושוב, בואו נעזוב את פרויד ואת הגסויות המלוכלכות שהמוח של איוקי מוצא. ואז הקופים הורגים קופים אחרים. וכל זה החצי שעה הראשונה. שעמום מוחלט. ואז יש את הדנובה הכחולה בחללית. וכל זה קורה בשנת 2001. ויש קטע מגניב עם כוח המשיכה, וזה משעמם. ואז יש טאבלטים. ואסטרונאוטים. ומחשב בשם האל. ואז האל משתגע. ועוד קצת עמוד שחור גדול ולא פרוידיאני בכלל. ואז יש קטע מוזר שנמשך עוד שעה, ואף אחד לא מבין בדיוק מה הולך שם. ושוב עמוד שחור וגדול וחלל. סוף.
כן. חשבתם שאני צוחק? ממש לא. כשאני רואה את הסרט, אני רואה WTF גדול. אבל חתיכת WTF גדול יפה וחכם. הייחוד הענק של "2001 : אודיסיאה בחלל" הוא שהוא מראה לנו דברים שקיימים כיום לפני שבכלל חשבנו עליהם. למשל – חשבתם שאפל המציאו את האייפד? אז טעות, זה קובריק:

היער האסור

וחשבתם שזהו? מה זה אם זה לא הדבר המקדים לאייפון:

היער האסור

צד אחד, הסרט הוא יצירת מופת על החיים, על הטבע, עלינו, על מה שסובב סביבנו ועל הטכנולוגיה שלנו. הוא מראה רעיונות מהפכניים ומתקדמים שפשוט מדהימים לאותה תקופה. והאפקטים, הו, כמה שהם היו עוצרי נשימה באותו זמן. אנשים נדהמו מהפיתוח ומהחידושים ש- "2001 : אודיסיאה בחלל" הביא. מצד שני, אני לא מכיר אף בנאדם שהצליח לסיים אותו. הוא לא זז, הוא תקוע, הוא משעמם – יכולים להראות לכם את אותה התמונה במשך יותר מרבע שעה (או חצי שעה, אם מתחשבים בחלק הראשון של הסרט). פשוט אי אפשר להצליח לראות אותו מההתחלה עד הסוף למיטב ידיעתי, כולם מתחילים לנחור באמצע. זה מעניין, כי אפילו התיאור והתקציר של הסרט בויקיפדיה (ספוילרים, אני מציע לא לקרוא אלא אם כן אין לכם כוונה לראות את הסרט) הרבה יותר מעניינים ממה שקורה בסרט עצמו. המוזיקה שהסרט משתמש בה היא מוזיקה קלאסית, למען האמת – רבים עשויים להכיר אותה. הרבה מנגינות שאולי די מוכרות היום שמשו פעם ראשונה בשביל הסרט. ועוד לשמוע את זה במערכת של הקולנוע, בטח תענוג גדול. אפשר להשוות את המוזיקה הקלאסית למוזיקה בסרטו ה-אולי מפורסם ביותר של קובריק – ''התפוז המכני'', שמשתמש בסוג שונה של מוזיקה ובכל זאת מצליח להעביר לנו הרבה תחושות שונות בבת אחת וזה בדיוק כמו סערת רגשות גדולה. הסרט מספק גם סוגיות שונות, ראשית – האם כדאי לנו לראות במשך חצי שעה קופים מסתכלים על אייפון גדול? האם זה מעניין? אולי יקרה משהו? אולי יש ערך מוסף בלראות קופים? תחליטו אתם. ועוד, האם 10 דקות של מוזיקה קלאסית בסצנה הזויה זה מעניין? האם אפשר לעמוד בזה? והכי חשוב - לא קצת מוזר לחשוב שעורבים מנצחים את הקופים ברמת העניין? (לפרטים, ראו את הסרט ''הציפורים'' של היצ'קוק). קובריק, איש גאון. בכל סצנה בסרט אפשר כאילו לראות אותו עומד ומביים, הוא במאי כל כך מדהים עד שנראה שלכל סצנה, (וכנראה זה נכון), יש משמעות כלשהי, גם אם אני לא מבין אותה. הצילום שהוא מפגין בסרט הזה פשוט נהדר והכול נראה כמו ממתק לעיניים (יחסית לתקופה שהסרט יצא בה, כמובן).

לסיכום : לצערי, "2001 : אודיסיאה בחלל" זו לא פסגת היצירות של קובריק. אפשר להרגיש שהושקעה בסרט הרבה מאוד מחשבה ושהוכנסו אליו הרבה מאוד רעיונות חדשניים, אבל זה לא מציל אותו מלהיות נורא משעמם ומתיש. הוא לא עומד בשורה עם ''התפוז המכני'' וגם לא עם ''הניצוץ''. בכל זאת, אני ממליץ לכם לפחות לנסות אותו. אולי תוכלו להתגאות ולהשוויץ בכך שצלחתם את הסרט הזה.

הצלחה ביקורתית ובקהל הרחב: הסרט התקבל בברכה אצל הרבה מאוד מבקרי קולנוע (ידוע, יש להם כוח סיבולת בלתי אנושי) ותואר כ-''חכם, משעשע, עם אמירה משמעותית על החיים ובידור מבדר ואינטליגנטי''. יש לו 96% טריות באתר"Rotten "Tomatoes, הוא קיבל את הציון 8.4 ב-IMDB ונכנס להרבה מאוד רשימות ''מכובדות'' של מבקרים. לעומת זאת, האנשים שנגדו טענו שהמסר שלו מוסר בצורה מאוד רשלנית ולא טובה, שהוא (בצדק) משעמם במידה מטורפת ושאין לו ממש ''פואנטה''.

הצלחה קופתית : הסרט היה להצלחה קופתית אדירה יחסית לתקופה והרוויח כ56.9 מיליון דולר בארה''ב בלבד ו190 מיליון דולר ברחבי העולם.



---------------------


סיפורי כוכבים אופנה
כותב: דיתה [White Rose].
בטאי: עדן [Let me be myself].
כפי שבטח כבר הבנתם, הנביא היומי של הפעם עוסק בסוכות, כוכבים, ואיך לא- יום ההולדת של פרח! אני בטוחה שמה ששלומית לבשה כשהיא בנתה את סוכת השלום שלה היה סרבל ג'ינס וחולצה מלוכלכת, ואחר-כך היא החליפה לאיזו שמלה לבנה נחמדה כדי לכבד את האורחים הרבים והדמיוניים שהגיעו. עכשיו, מי שמכיר את שאר השיר ולא רק את "שלומית בונה סוכה/ מוארת וירוקה/ על כן היא עסוקה היום", יודע שהשיר נגמר ב-"ואז מתוך הסכך/ יציץ לו ויזרח/ כוכב בהיר כיהלום". אז כן, תודו לנעמי שמר על הכוכב הבודד שהכניסה לשירהּ, וההזדמנות שניתנה לי לכתוב על הדפסי כוכבים!
כי מה, באמת חשבתם שאני אסקר את אופנת הסלבס? יש אנשים אחרים שיעשו את זה.

תודו- בגדים חלקים הם בדרך כלל מאוד משעממים אלא אם כן הם מגיעים עם בגד אחר, בעל הדפס או צבעוניות מיוחדת. בקיצור, מה שרציתי להגיע אליו הוא טרנד ההדפסים- נקודות, משבצות, מעוינים, ציפורים וכוכבים. חולצה או חצאית (ואני מדגישה את ה-או, כי שני חלקים ששניהם בעלי הדפס כלשהו זה פשוט מזעזע, גם אם הוא אותו הדפס) בעלי צבע אחיד עם הדפס בצבע שונה זה דבר מדהים ואלגנטי, שהולך לא רק עם בגדים אלא גם עם אביזרים ונעליים! כי תכלס, מי נתן לי רעיון לכתבה אם לא פרח, שסיפרה לי שהיא מפנטזת על נעליים עם הדפס כוכבים מאיביי?

חוץ מזה, איפה עוד מופיעים כוכבים מלבד בשמיים? בדגל ארצות הברית! כן, גם בסמל המוסלמי, אבל לאף אחד אין חולצה עם הסהר והכוכב, נכון? אם כן- מבקשת את סליחתכם.

הו, אני זוכרת שכשהייתי קטנה הייתה לי חולצה לבנה עם כוכב אדום מפאייטים שממש אהבתי, ואז אחרי כמה כביסות הצבע האדום דהה וכבר לא אהבתי אותה יותר. הו, אני זוכרת שכשהייתי קטנה הייתה לי חולצה לבנה עם כוכב אדום מפאייטים שממש אהבתי, ואז אחרי כמה כביסות הצבע האדום דהה וכבר לא אהבתי אותה יותר.
אבל מספיק עם הנוסטלגיות, תראו אילו פלאים אפשר לחולל עם כמה כוכבים-

בדרך כלל כוכבים מופיעים על רקע שמיים שחורים, נכון? אחרת לא היינו רואים אותם! עכשיו תדמיינו שהשמיים בהירים קצת, והכוכבים החליטו להיות הלילה חזקים במיוחד ולהפיץ אור רב. התיק המטאלי נותן עוד גוון לתחושה הבין-גלקטית (באמת יש מילה כזאת? תמיד שמעתי אותה בסדרות מצוירות של ערוץ הילדים, בארתור וכאלה). השמלה ממש יפה בעיניי, במיוחד הצבע הכחול שלה, וגם שכבות הבד החצי-שקוף נותנות לה מראה יפה.

עוד שמלה שממש אהבתי, הפעם על רקע שחור קודר, היא השמלה הזו; היא דומה מאוד לקודמת מבחינת הבד שלה, רק שהפעם הכוכבים צפופים יותר ובגדלים שונים. המראה הכללי עם הגרביון והקוקו-עגבנייה קלאסי מאוד אבל די מדכא.

היער האסור

גם בבגדים עליונים הכוכבים עובדים, כמו בקרדיגן על רקע כחול כהה שמזכיר לי את ארצות הברית ומשתלב עם כל דבר, או החולצה השקופה עם הכוכבים הלבנים והכחולים (זו רק אני או שרוב הדפסי הכוכבים באים על בדים שקופים וחצי שקופים? לא שאני מתלוננת, זה ממש יפה).

היער האסור

כמו שכבר הזכרתי, הכוכבים הולכים גם עם האקססוריז- צעיפים, עגילים, שרשראות, גרביונים...
רואים את הגרביונים של ארצות הברית בתמונה? ראיתי אתמול מישהי הולכת עם כאלה בסנטר! זה היה כל-כך מאגניב.

היער האסור

חוץ מלהראות לכם כמה הדפסי כוכבים יכולים להיות יפים ולשכנע אתכם לרוץ לחנויות ולחפש כאלה (טוב, אני לא באמת אומרת לכם רוצו לחנויות, אבל תעשו מה שבא לכם), אפשר גם להכין לבד! DIY– WE ARE COMING!

סער סיפרה לי אתמול על מישהי שמציירת גלקסיות על בגדים, וזה נשמע לי נורא מגניב ואפלולי כזה. היא תהיה באייקון, אבל שוש- לא עשיתי שום פרסומת.
בכל מקרה, שוטטתי לי ביוטיוב ומצאתי סרטון ממש נחמד של איך להכין שורטס גלקסיה מדהים:



מה שהיא עשתה זה לקחת שורטס שחורים, או במקרה שלה שורטס בצבע כלשהו שהיא צבעה בשחור, ועם ספוג וצבעי בדים שהיא קנתה באמאזון - למרות שכנראה יש כאלה גם בארץ, צריך רק לחפש - צבעה רקע כחול-סגלגל על הקדימה של המכנסיים, אחר-כך את האור שהכוכבים מפיצים ואז כוכבים. אופציונאלי: לפני הכוכבים עצמם לצייר... Horizontal Disks? מה זה? גוגל תרגום אומר שזה "דיסקים אופקיים". נקשיב לו.
בסוף היא שמה המון ניטים עגולים- פחות אהבתי, אפשר אולי מסגרת על אחד הכיסים מאחורה עם ניטים קטנים יותר, או בצדדים.

דרך אחרת לצייר גלקסיות היא עם ספריי, כמו כאן-



בסרטון הזה היא צבעה את כל הנעליים בספריי שחור והשפריצה קצת עם סגול וכחול.
אחרי זה, לפי מה שהבנתי, היא צבעה קצת בצבע חום-סגול וכחול עם ספוג, כדי להדגיש את כל הצבעים, ואז הוסיפה כוכבים זעירים בצבע זהב- לדעתי בכסף או לבן היה יפה יותר, ואולי אם הם לא היו כל כך קטנים, או לפחות בצורות שונות, כמו בסרטון הקודם.
לא נראה לי שאפשר לצייר עם ספריי על חולצות, כי זה יורד בכביסה. כמו אלה שמציירים עם ספריי לשיער על חולצה לבנה בפורים? זה נשטף אחר-כך. אלא אם כן יש ספריי לבגדים, לא ששמעתי עליו.

על אותו עיקרון אפשר גם לצייר על חולצות וטייטסים עם צבעי בדים ועל הציפורניים עם לקים, ספוג ומנקד.

אוקיי, עד כאן כתבת אופנת כוכבים לגיליון זה. תמשיכו לנצנץ!



---------------------


סוכה ספורטיבית! ספורט
כותב: אלעד [Dolphin].
בטאי: עדן [Let me be myself].
הכתבה שהייתי אמור לפרסם הייתה שנונה, יפה, מדהימה, ענקית, ובקיצור- כתבה שנכתבה על ידי. באמת! אתם לא חייבים להאמין, אבל התעסקתי בכוכבים של הורוסקופ במקום כוכבים- סלבס. זה גאוני! אבל הגעתי למסקנה שעם כל הדברים הטובים שבה, היא פשוט לא מספיקה. אז החלטתי לעשות לכם כתבה הרבה יותר מעניינת, כזאת שתוכלו גם להוציא ממנה משהו. כי אם נחשוב על זה לרגע, אנחנו (הכתבים בצוות הנביא היומי) יכולים לכתוב לכם כל מני דברים חדשים עד מחר, אבל אתם לא יכולים להתעסק עם הכתבות שלנו יותר מדי, הן לא ממשיות למעט כמה מדורים מאוד מסוימים: מוזיקה לדוג'- אתם יכולים לשמוע את המוזיקה שעדן הגלובאלית (אתם חייבים להודות שזה מבלבל, שלושה עדן בהנהלה!) הביאה לכם, או לחלופין (במילים יותר נמוכות, עוד דוגמא היא- כי אני אוהב להתאים את עצמי לכל רבדי האוכלוסייה): מדור מתכונים, על פיו אתם באמת יכולים להכין מתכונים שפרח הציעה (אלא אם כן פרח התריעה מראש ואז זה משהו אחר...).
הפעם, ברשותכם, אני אעתיק ממדור מוזיקה ומתכונים- אני אתן לכם רעיונות למשחקים שתוכלו לשחק בסוכה. טוב, בסוכה לא, אבל אתם תמיד יכולים לצאת החוצה ולשחק בהם עם חברים. אז שנתחיל?

תפסוני
אל תגידו לי שאתם לא מכירים את המשחק הזה! זה משחק שגדלתי עליו! אחח, הנוער של היום (סתם צוחק, אל תיעלבו. לדעתי יש לנו היום אחלה נוער. אני בעצמי נחשב חלק ממנו!).
תפסוני הוא משחק ילדים ידוע שבו מתחלקים לשתי קבוצות. כל קבוצה עומדת בשורה או מאחורי קו מסומן, במרחק של מספר מטרים זו מזו. נציג של אחת הקבוצות ניגש אל הקבוצה השנייה, שהנציגים שלה מושיטים את כפות ידיהם קדימה כשהן פתוחות. הנציג חובט בכף ידו על שלוש כפות ידיים שונות, באומרו "תפ" על הראשונה, "סו" על השנייה ו"ני", כמובן, בהכותו בשלישית. את ההברה האחרונה בדרך כלל הנציג אינו מספיק לבטא, מכיוון שברגע שהכה בכף היד נפתח מרדף, בו הנציג המכה בורח מן השחקן שעל כף ידו הכה שלישי.
המרדף נמשך עד הגעתו של הנרדף אל מעבר לקו של קבוצת האם שלו. אם הצליח הנרדף להתחמק, הופך הרודף לשבוי של הנרדף- הוא עומד מאחוריו במשך שארית המשחק, או עד לשחרורו. אם הנרדף מספיק להגיע לקו קודם, הופך הנרדף לשבוי של הרודף. שחקן משתחרר כאשר השחקן אשר לקח אותו בשבי נופל בשבי בעצמו.
קיימת גרסה נוספת של המשחק (תופתעו לשמוע, גיליתי אותה רק עכשיו. הנביא רק מחכים אותי, אני אומר לכם!) בשם "אל תפהק"- מתחלקים לשתי קבוצות (או קבוצה אחת ובן אדם אחד), אחת עם כל האנשים והשנייה עם האדם האחד. הקבוצה מושיטה את הידיים כשהן פתוחות והבן אדם בא וחובט על ידיהם של ארבעה נציגים באומרו אל (לא מחשיבים) ת-פ-ה-ק ואז מתחיל לרוץ לקו מסוים שאותו הגדיר כ"בית". אם התופס תפס את הבן אדם, הבן אדם הולך לשורה והתופס הוא זה שאמור להיתפס; במידה ולא- התופס פסול ולא ממשיך במשחק.

היער האסור

חיי שרה
המשחק הבא, שאני אתבייש אם אתם לא מכירים אותו באחד משמותיו, הוא חיי שרה:
חיי שרה או שבויים, מלך השבויים, מלך המגרש (ככה אנחנו קוראים לזה באחריי, או מלכת המגרש- כי משום מה רק בת אחת מנצחת בזה כל הזמן), חממות או כלואים- הוא משחק ילדים המשוחק בדרך כלל עם כדור קיפוד (קיפודור), הנקרא לעתים חממה או כדור גומי רך. בישראל המשחק ידוע בשמות שונים, כמו ששמתם לב, וזה שונה ממקום למקום.
הרשו לי להיות רשמי לרגע ולומר "ולהלן החוקים":
איך שהמשחק מתחיל, המשתתפים זורקים כדור (אם מדובר בילדים אז גומי, אם מדובר באחריי- אז כמובן שכדורגל!) לאוויר. הילדים (או שוב, האחרייניקים) מחכים שהכדור ייפול על הרצפה שלוש פעמים ואז אלו הקרובים אליו מנסים לתפוס אותו. המשתתף שתופס את הכדור יכול לזרוק אותו על משתתף אחר.
אם הוא פגע- מי שהכדור פגע בו נפסל, הוא (הנפגע, אם זה לא היה ברור. ס'ה) יוצא (זמנית) מהמשחק, והופך לשבוי שלו.
אם הנפגע תפס את הכדור (מהאוויר)- מי שזרק נפסל והופך לשבוי של התופס.
מי שנפסל יכול לחזור למשחק כאשר פוסלים את שובהו.
במשחק "מלך השבויים", בעת פגיעה בגוף מתחת גובה הברכיים על הנפגע לצעוק "ארץ!" והוא אינו נפסל, אך אסור לו להרים את הכדור ולזרוק אותו (במצב זה הוא נוגע פעמיים בכדור, ולכן הוא שבוי טכני).
מי שנמצא בסמוך לזורק ונוגע בו כאשר הוא מרים את הכדור- הזורק לא יכול לזרוק עליו.
המשחק מסתיים כאשר משתתף אחד לקח בשבי את כל האחרים. כאשר משחקים מספר משחקים ברצף, מזכה הניצחון במשחק אחד את הזוכה ב"מלך": זכות לחזור למשחק לאחר פסילה במשחק הבא.
במשחק מלכת המגרש- המנצח (או המנצחת, לרוב מדובר במנצחת) מקבל בונוס ובפעם הבאה שהוא משחק אחרי שהוא נפסל, הוא נשאר עד שייפסלו אותו שוב. בנוסף לכך, מי שנפסל לא יכול לחזור.
פסול טכני- אפשר להיות פסול טכני בשתי דרכים:
1. אם אתה נוגע בכדור פעמים בלי שפסלת מישהו.
2. אתה פוסל את המקפיץ לאחר שאמר "בלי לפסול את המקפיץ".
כדי לצאת מהפסילה הטכנית יש לחכות שמישהו ייפסל.
באחת הגרסאות הירושלמיות השבויים מסייעים לשובם לפגוע בשחקנים האחרים.
ישנה עוד גרסה, בה בוחרים ילד (המקפיץ) והוא זורק את הכדור, שכשהוא נוגע בקרקע סופרים "1, 2, 3". במידה שהמקפיץ אומר "בלי לפסול את המקפיץ", אין לפסול את המקפיץ; מי שיעשה זאת יהיה פסול טכני. קיימת גרסה של המשחק בה כאשר אחד מהשבויים לוקח את הכדור, הוא יכול לתת אותו לשחקן לפי בחירתו ולהורות לו לזרוק אותו על שחקן אחר לפי בחירתו. בגרסה זו קרוי כדור המשחק "קיפודור".
היער האסור
לסיכום, יש לכם פה כמה רעיונות למשחקים (טוב, רק שניים, אבל היי- גם לי יש מכסה!). נצלו את המשחקים האלה ושחקו בהם קצת.
אה, וזאת לא בושה לומר באשכול התגובות כמה החכמתם, גם אני החכמתי לא מעט.



---------------------


כשפרח פגשה את גל"כ ראיונות
כותב: עדן [Running Up That Hill].
בטאי: אופיר [Brisingr].
אני הגעתי בראש השנה, בנדיבותי הגדולה, לביתה הגרובי של פרח, ושם הכריחו אותי לעשטוף. לא הסכמתי, ובסוף התפשרנו על ראיון זוגי.
גלי (Monsoon.) ופרח (flower)

חשבת למה היקום גרם לנו להיפגש כאן היום?
פרח: הוא קיווה שתעשו לי ספונג'ה בבית.
גלי: לא, לא חשבתי.
והמנצחת: פרח!

איך בחורה בת 30 עדיין רווקה? גלי: עם חיוך.
פרח: את שואלת מניסיון?
והמנצחת: פרח!
אני רואה שלא שרתת בצבא... פרח: אבל הדפסתי שלושים ושבעה סמלי צהל! זה מתקזז, זה גם שירות!
גלי: אבל כן שירתתי בSS.
המנצחת: גלי!

באיזה חודש של ההריון את נמצאת?
פרח: אני כבר אחרי לידה.
גלי: שישי.
המנצחת: פרח!

אני רואה שבשנת 1943 פיקחת על הקמת מִבְרַקִיַית המורס של האצ"ל.
פרח: רואה? כן שירתתי בצבא!
גלי: אמרתי לכם שאני עובדת במשטר הרייך. אפשר לעצור אותי על זה?
המנצחת: פרח!

אני רואה שלא עבדת משנת 1990 עד שנת 1993. למה?
פרח: מי אמר שלא? דעי לך שהייתי עובר פרודוקטיבי.
גלי: אני מצטערת, הייתי עסוקה.
המנצחת: גלי!

מה זה מתן בסתר?
גלי: להחביא את מתן?
פרח: אתם מדברים על לוצי או לאבגוד?
המנצחת: גלי!

למה לא סידרתם לי מקום חנייה?
פרח: לא נכה- אל תחנה!
גלי: קניתי חלקה על הירח, את מוזמנת להשתמש בה.
המנצחת: פרח!

למה כבשה לא מתכווצת בגשם?
פרח: היא לא?
גלי: כי היא לא במייבש.
תיקו.

האם יש מילה נרדפת לנרדפת?
גלי: בורחת כי עוקבים אחריה, כי היא נרדפת.
פרח: אני את הבגרות בלשון כבר עברתי.
המנצחת: גלי!

אני חושבת שמישהו אוהב אותי שם למעלה, אחרת איך היית מסבירה את ההופעה שלך בחיי?
פרח: כבר עברנו על זה; כדי שתעשי לי ספונג'ה בבית.
גלי: לא הייתי מסבירה.
המנצחת: פרח!

מה דעתך על השקעה בניירות ערך?
גלי: אמרו לי לא להביא דברים בעלי ערך, אבל הבאתי אותי.
פרח: אני רוצה לחתום על הסכם ממון.
תיקו.

שלום, אני תלמידה בבית הספר ורציתי להתעניין בחיל הפרשים. איך הוא קשור לצה"ל, והאם הוא בכלל קשור לצה"ל?
פרח: אהבתי את האמצעי.
גלי: הוא קשור בחבל.
המנצחת: גלי!

האם הביצה של טיגון השניצלים היא פרווה או בשרית?
גלי: על ביצים אין פרווה, לעניות דעתי.
פרח: מסתבר ששמנת חמוצה זה חלבי.
המנצחת: גלי!

תשמעו, אני צריכה שתבחרו, אתן מסוגלות לבחור?
גלי: אין לי פגיעה בפרופונקנטאלי.
פרח: אני מעדיפה גלידה תות.
תיקו.

כמה טיפוסי מצידכן, לא לקחת אחריות, מה?
פרח: רק רציתי ספונג'ה!
גלי: ת'כלס.
המנצחת: פרח!

הקולות בראש שלי אומרים לי שאני צריכה לצאת איתך.
פרח: סכיזופרניזה זה גרובי.
גלי: אולי הם צודקים.
תיקו.

המנצחת הגדולה - פרח!
לפרח יש 7 ניצחון, ולגלי יש רק שישה.



---------------------


ב-100 מילים
כותב: פרח [flower].
בטאי: הדר [HadaRingo].
זה הטור המוגבל שלי, ואני יכולה לכתוב על יום ההולדת שלי אם מתחשק לי!
"למי יש יום הולדת? לי, לי, לי!
יום הולדת- לגוף,
יום הולדת- לפרצוף,
יום הולדת יש לכל כולי."
דץ ודצה- חייבים לאהוב אותם. או שלא. כך או כך, יש לי יום הולדת! ווהו!
ואם כבר יום הולדת- ברכות. אני כל כך גרועה בכתיבת ברכות, זה לא יאמן. מה כבר אפשר להכניס שם? אני צריכה שיעבירו אותי קורס מזורז. אבל אם יש משהו מתסכל בימי הולדת, אלו המתנות. אם אתה לא מקבל אותן- אתה נעלב. אם הן קטנות מדי- אתה נעלב. אם הן גדולות מדי- לא נעים לך. ולמצוא לאנשים מתנות שיתאימו להם? בכלל!
מזל שהפעם זו אני עם יום ההולדת, הא?

היער האסור



---------------------


יום הולדת לפרח! מיוחדת :]
כותב: צוות הנביא היומי!.
בטאי: -.


צוות הנביא היומי מעניק היום אלפי ברכות ואיחולים לעומר פרח האחת והיחידה, שחגגה ממש עכשיו את יום הולדתה!

כולנו אוהבים אותך ושמחים על כל רגע שבו את איתנו, כדבר האמור בדברי קדשינו:

"פרח היא הדבר הכי טובה שקרה לנביא היומי" (שם, שם).

שתהיה שנה שמחה ומלאת מפגשים ששירה לא תבריז מהם, לשם שינוי! ושתתביישי לך שלא לקחת ממני את הברכה שלך במפגש!

[אופס, זה אמור להיות מכל הצוות, מה פתאום השתלטתי? שנייה. אני אתאפס]

ובכן. תודה לך על המון השקעה, מסירות, זמן, והמון המון אמונה.

אז מזל טוב, אהובתנו! רצינו להעניק לך מתנה למזכרת:







אוהבים מאוד,

אנחנו!

הא, ואת הפרח שלנו!




---------------------


// המערכת נבנתה ע"י בועז ברמן הידוע כKiller B
נקודות הבתים תיעוד עריכת הנקודות
גריפינדור
8846
הפלפאף
1207
רייבנקלו
8609
סלית'רין
6963
כל הזכויות שמורות לקהילת הארי פוטר מופעל על מערכת IP.Board בגירסא 1.4
עוצב, תוכנת, אובטח ומקודם על ידי Sipo · KilBee · edenbuganim
היער האסור - פורום הארי פוטר © 2006-2013
היער האסור בפייסבוק הפוך את היער האסור לדף הבית שלך הוסף למועדפים את היער האסור משתמשים מחוברים הפורום עומד בתקן XHTML
דירוג הפורום בגוגל סטטיסטיקות