היער האסור - פורום הארי פוטר

ברוכים הבאים לפורום היער האסור! הפורום כיום משמש לארכיון ומכיל את כל התוכן מאז הקמתו, אי-שם ב-01/09/2006! כל הפורומים נעולים למעט הפורום הזה(לחיץ)
לכל שאלה / בקשה / הערה ויצירת קשר יש לשלוח אימייל לכתובת הבאה: edenbuganim@walla.com
שלכם, מאז ומתמיד, עדן -
edenbuganim



מנהרת הזמן

גיליון מספר 26: מנהרת הזמן, יצא בתאריך: 26/07/12


בגיליון זה צפו 1769 פעמים.
דבר העורכים
היער האסור - פורום הארי פוטר



שלום לכולם.
בגיליון של השבוע הכנו לכם הפתעה מרעננת. כל כתבה בגיליון מתעסקת בזמן אחר בהיסטוריה האנושית! אתם מוזמנים לקרוא על אופנה, ספרים, ספורט ועוד - והכל בניחוח נוסטלגי ומקסים.
בנוסף, בגיליון מופיע ספיישל יום הולדת לאיוקי, כתבתנו היקרה שחגגה לא מזמן יום הולדת 17 במפגש עתיר-משתמשים - אם כי עתיר-חלבונים זה אדיר יותר.
אנחנו מזמינים אתכם לצלול יחד איתנו במנהרת הזמן אל תקופות שמעולם לא הכרתם!

עומר, שירה וצוות הנביא היומי.



היער האסור - פורום הארי פוטר


---------------------


חדשות העתיד חדשות ואקטואליה
כותב: טל, מן הסתם פרח יודעת איזה.
בטאי: White Rose [דיתה].
שלום לכל קוראינו, היום ה-21.4.2066 ואלו הן החדשות:
מלכת אנגליה חגגה היום את יום הולדתה ה-140, בו היא הצהירה בפני כל ערוצי הטלוויזיה על יציאה מהארון.
במהלך יום הולדתה ה-140 של מלכת אנגליה אליזבת השנייה, סיפרה המלכה כי מצאה את אהבתה לחיים וכי הגיע הזמן לחשוף את הסוד הגדול אותו שמרה מעל 60 שנה על היותה לסבית. כל העולם מדבר על המלכה אליזבת וחברתה החדשה עומר הידועה בכל העולם בכינוי פרח. עומר פרח היא לא אחרת ממנכ"לית העיתון העולמי "Flower" שהוא גם שם הערוץ שלה. מיד לאחר ההכרזה, פרח כרעה ברך וביקשה את ידה של המלכה. לכל אלו שחיכו לחתונה הבאה במלוכה מאז חתונת הנסיך וויליאם וקייט, זה הזמן. החתונה תתקיים בעוד שלושה חודשים מול כל העולם.



'היער
מלכת אנגליה מצטלמת כאדם רווק בפעם האחרונה.



חשבתם שהצהרתה של מלכת אנגליה היא הדבר המפתיע היום? אז כנראה שטעיתם. לאחר בחירות ארוכות לראשות הממשלה, נבחר לא אחר מהדמות בארני סטינסון מסדרת הטלוויזיה הישנה "איך פגשתי את אימא". כשנשאלה ההולוגרמה של בארני מה תגובתו לעניין הוא ענה: "לא חשבתי שאצליח לנצח, אני חייב תודות רבות למשפחתי האהובה ולכל חבריי הטובים ומקווה לרצות את העם". מיד לאחר הבחירות יצא ראש הממשלה לארצות הברית על מנת לטפל באיום האירני שממשיך לפקוד אותנו כ70 שנה כבר.
ראש הממשלה לשעבר ושר החוץ הנוכחי אברהם אידונאו מסר בתגובה: "שמחתי לשרת את עם ישראל במשך שתי קדנציות רצופות במשך 8 שנים ולהיות ראש הממשלה האתיופי הראשון. הבאתי גאווה רבה למדינה והוכחתי שצבע העור שלי לא משנה את היכולת שלי להשפיע. אני מאחל לראש הממשלה בארני סטינסון המון הצלחה בתפקיד ושיעשה הכל על מנת להמשיך לשפר את המדינה כפי שעשיתי זאת אני".



'היער
בארני מיד לאחר התוצאות



מתקפת הזומבים שפוקדת אותנו כבר שנה וחצי ממשיכה והדיקטטור הנורא היטלר קם לתחייה גם כן כזומבי. תנועות ניאו-נאציות בכל העולם הולכות אחריו ועושות הכל על מנת לעזור לו לחזור לשלטון. בתגובה להתעוררות ענה ראש הממשלה כי הוא אינו מפחד מעימות עם היטלר והניאו-נאצים וכי יעשה הכל להשמידו חזרה. הצבא והמשטרה נכנסו לכוננות גדולה והתקבל האישור לירות בכל הלובש ו/או מחזיק כל רכוש המייצג אותו כניאו-נאצי הכולל בגדי ניאו-נאצים עם סמליהם, דגלים עם סמליהם, ציורי גרפיטי איתם הם מצטלמים ו/או נתפסים מרססים.
לצערנו היטלר אינו הזומבי היחידי שעלינו לפחד כי חזר. משה סילמן, אשר שרף את עצמו לפני כ-60 שנה בהפגנות ענק של העם ל"צדק חברתי", חזר בהכרה מלאה ושורף את עצמו שוב ושוב בכל רחבי הארץ. באחת הפעמים ששרף את עצמו בשנית אמר בצעקות חזקות "צדק חברתי" ובפעם אחרת "לפחות תתנו לי למות".



'היער
קבוצת זומבים במהלך ניסיון התקפה על מקום מגורים.



אחרי כמעט 30 שנה בלי שטופס בגרות פורסם בפומבי לפני הזמן, הודלפו לאינטרנט 7 טפסי בגרות שונים לאינטרנט.
אתמול בשעות הבוקר המוקדמות, הודלף לאינטרנט על-ידי סלומון חזון טופס הבגרות של מקצוע המתמטיקה. כאשר הדליף דאג מר חזון לפרסם את כל טפסי הבגרות של מתמטיקה של כל יחידות הלימוד על מנת לאפשר לכולם להצליח. כשעה אחר כך, אחיו של סלומון חזון, יוסי חזון פרסם גם הוא את טפסי הבגרות בספרות ותנ"ך.
טפסי הבגרות השונים הגיעו לכל מקום במהירות מטורפת. דובר משרד החינוך ענה בתגובה: "משרד החינוך עושה כל שביכולתו על מנת למנוע גניבות מתוך המשרד. לפעמים קורה מצב שאחד העובדים מחליט ללכת נגדנו. מיד לאחר שבחר מר חזון להפיץ את טפסי הבגרות במתמטיקה הצלחנו לאתר אותו. לא ידענו כי אחיו מעורב בפרשה יחד איתו אך מיד עם פרסום הטפסים בתנ"ך וספרות איתרנו גם אותו. לצערנו איתרנו את האחים רק לאחר שהם הצליחו להפיץ את הבגרויות במקומות רבים." עקב הבעיה הקשה הוחלט במשרד החינוך להחליף את כל טפסי הבגרויות כולל אלה שעדיין לא הודלפו. כתב אישום פורסם כנגד האחים חזון וצפוי להם מאסר לכל החיים.



---------------------


That 80's Show מוזיקה
כותב: Broken [עדן].
בטאי: HadaRingo [הדר].
העשור השמיני של המאה העשרים, או בקיצור- שנות השמונים; מעבר להתחלה בשימוש באינטרנט באוניברסיטאות לשם העברת מידע של מחקרים אקדמאיים, סיום המלחמה הקרה (ארצות הברית Vs. ברית המועצות) ונפילת חומת ברלין, קרו גם בכמה מהשנים כמה אירועים ששינו את פני האנושות בתחום המוזיקה. אילו? אני שמחה ששאלתם.

First of the years (1980)
עשור חדש, שנה ראשונה. זה מתחיל בסרט "האחים בלוז", סרט בעל פסקול מוצלח במיוחד, ונגמר בזה שכוכב להקת הביטלס, הלא הוא ג'ון לנון, נורה למוות. אך כל דבר בעתו.

'היער

בתחילת העשור יצא הסרט "האחים בלוז", שהינו סרט קומדיה מוזיקלית שזכה לקבוצת מעריצים אובססיביים ונאמנים גם שנים לאחר יציאתו (או במילים אחרות- "סרט פולחן"). פסקול הסרט זכה לתואר הפסקול הבריטי הטוב בכל הזמנים, על פי סקר שערך איגוד שידור הרדיו הבריטי לאחר יציאתו. בסרט שיצא השתתפה להקת "האחים בלוז", שהייתה להקת רית'ם אנד בלוז (R&B). התקליט הראשון והמצליח שהוציאה הלהקה נקרא "Briefcase Full of Blues".
ב20 ביוני של אותה שנה יצא אלבום הסאונדטראק לסרט, שהוא גם האלבום השני שהוציאה הלהקה. האלבום נקרא The Blues Brothers: Music from the Soundtrack והשירים שבו שונים לחלוטין מאלה שבסרט- בעלי מוזיקת סקסופון נמוכה ודומיננטית ושירת רקע נשית ב"Everybody needs somebody to love" (אחד מלהיטי האחים בלוז), וזה למרות שללהקה בסרט אין בכלל זמרי ליווי. מספר מסוים של חברים ב"אחים בלוז", כדוגמת הסקסופוניסט טום סקוט והמתופף סטיב ג'ורדן, הופיעו באלבום הטראק אך לא בסרט.
ומהקל אל הכבד הבלתי נמנע, הישר אל אירוע שהתרחש מאוחר יותר באותה שנה.

'היער

ג'ון (וינסטון אונו) לנון, מעבר לזמר מוכשר ולאחד ממקימי להקת הביטלס- דבר שזיכה אותו בתהילת עולם- היה מוזיקאי, מלחין, סופר, משורר ופעיל שלום אנגלי. במילים אחרות: אייקון, ואחד מהחשובים והמוערכים ביותר במאה העשרים.
המגזין האחרון אליו הצטלם לנון לפני הירצחו היה המגזין האמריקאי "הרולינג סטון". הצילום האחרון היה באותו הבוקר.
התאריך היה השמונה בדצמבר, השנה הייתה, כאמור, 1980. באותו היום הספיק לנון להצטלם למגזין הנ"ל, להתראיין לתחנת הרדיו RKO (שם זכה לומר את המשפט שמעט לאחר מכן הפך לאירוני במיוחד- "אני מעריך שהעבודה שלי לא תגמר עד שאמות ואקבר, אבל מקווה שזה יהיה עוד הרבה, הרבה זמן") ולהצטלם עם מעריציו. בין המעריצים איתם הצטלם היה לא אחר ממארק דייוויד צ'פמן, שתוך שעות ספורות הפך לרוצחו של האיש האגדי. הפגישה הראשונית של אותו היום בין השניים הייתה קצרה, ובה ביקש צ'פמן שלנון יחתום לו על עותק של Double Fantasy, אלבום שהוציא יחד עם אשתו, יוקו אונו. המפגש בין השניים צולם על ידי צלם שהעריץ את לנון.
מאוחר יותר באותו היום הלך ג'ון לנון לאולפן הקלטות ביחד עם אשתו. השניים חזרו בסביבות השעה אחת-עשרה בלילה לבניין בו גרו ונכנסו אליו מהכניסה הראשית, כדי שלנון יוכל לפגוש את מעריציו שחיכו לבואו. ברגע שבא לעבור בפתח הבניין נורו חמש יריות; קליע אחד פגע בחלון, הארבעה האחרים פגעו בגופו. זמן קצר לאחר פינויו לבית החולים הוכרז מותו.
מארק צ'פמן טען שהוא התגלמות הדמות הראשית ברומן הריאליסטי "התפסן בשדה השיפון" ושהסלידה הקשה מפני הזיוף והצביעות, העולה מדפי הספר, סיפקה לו השראה. בלנון הוא ראה את "מלך המזויפים". לאחר הרצח אף התיישב ברחוב, אל מול מקום הרצח, למען קריאה בספר.

And then, just after that

'היער

אם תשאלו אותי מה הדבר הראשון שעולה לי בראש כשמזכירים את השם "בוב מארלי", אני אוכל להישבע שזה יהיה השיר "No woman, no cry". בזה אתם יכולים להאשים את מופע סיום החטיבה שלי, שכנראה שאני לא אשכח לעוד הרבה זמן.
מה הקשר בין שנת שמונים ואחת למופע הסיום שלי, אתם שואלים? טוב, האמת שאין שום קשר, וגם אם יש- הוא מקרי לחלוטין. אבל דווקא יש קשר בין השנה למוזיקאי.
בוב מארלי, שנחשב ל"אגדה שבישרה את הרגאיי בכל העולם", היה מוזיקאי ג'מייקני ופעיל פוליטי, וגם זמר הרגאיי המפורסם ביותר בעולם. ברשימת 100 הזמרים הטובים ביותר של כל הזמנים על פי מגזין הרולינג סטון האמריקאי, הוא דורג במקום התשעה-עשר.
כארבע שנים לאחר שאובחנה אצלו מחלת הסרטן (המחלה אובחנה בבוהן של כף רגלו אך מארלי סירב לקטיעתה, שכן האמין בשלמות הגוף ושעליו להישאר לא מושחת. אגב אמונותיו, סירוב נוסף מצדו היה כשסירב לכתוב את צוואתו גם כשמצבו היה קשה במיוחד, וזאת בגלל העובדה שמבחינתו תהיה זו הודאה כי הוא בן תמותה ולא בן אלמוות), ביום האחד-עשר של חודש מאי ובגיל 36, נפטר בוב מארלי. הוא נקבר במבנה קבורה מפואר כשלצדו ספר תנ"ך וגיטרת הגיבסון לס פול שלו. מקום זה נהפך למוזיאון המוקדש לזכרו.
ומאוחר יותר באותה השנה:
באחד באוגוסט 1981, נולד הדבר שלימים ייהפך לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום של צעירים ומתבגרים ברחבי כל העולם; האירוע המדובר הוא, כמובן, לא אחר מהקמת ערוץ MTV.
MTV (קיצור של המילים Music Television- טלוויזיה מוזיקלית. לשם ההגינות אני מודה שלא ידעתי קודם לכן את פירוש שם הערוץ) הוא ערוץ טלוויזיה אמריקאי המשדר בעיקר קליפים למוזיקה פופולארית. במהלך השנים, כאשר התפתח וצבר פופולאריות רבה, הוא החל לפתח גם טקסי פרסים (כדוגמת טקס פרסי הVMA- Video Music Awards, שנוצר בשנת 84') וסדרות טלוויזיה.
ערוץ MTV נחשב לפורץ דרך בתחום התקשורת, שכן שידר מוזיקה 24/7, ובתחום המוזיקה- הוא גרם לעלייה בפופולאריות של זרמי מוזיקה, מה שגרם לחברות המוזיקה להתחיל ולייצר עוד ועוד קליפים מושקעים. בעקבות הערוץ וידאו קליפים החלו להשפיע רבות על תעשיית התקליטים, וכל זאת לראשונה. כמו כן, היה לו חלק חשוב בהצלחתם של מוזיקאים רבים, כדוגמת מייקל ג'קסון ומדונה.
הקליפ הראשון ששודר בערוץ הMTV האמריקאי היה "Video Killed the Radio Star" (לחיץ) של להקת The Buggles.

1982:
'היער

אני לא ארחיב על הנושא או על שנה זו, אך רק לשם הכבוד הראוי להינתן אציין שבשנה זו יצא אלבומו של מלך הפופ מייקל ג'קסון, Thriller, מכר מעל למאה ועשרה מיליון עותקים ונשאר האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים.
ובנושא אחר, שבמקרה מתקשר מעולה לתקופה זו עקב ביקורם בארץ, רק אומר שבשנה זו הוקמה להקת Guns n' roses (או בשמם העברי המשעשע- "רובים ושושנים"). כשנתיים לאחר מכן, בשנת 1987, ראה אור אלבומה הראשון של הלהקה ("Appetite for Destruction"), אלבום שהפך לאלבום הבכורה הנמכר ביותר בהיסטוריה עם מכירות של מעל לשלושים ושלושה מיליון עותקים ברחבי העולם.



---------------------


היו ימים. ספרים
כותב: Brisingr [אופיר].
בטאי: White Rose [דיתה].
ספרי הפנטזיה הראשונים מתרחשים בימי הביניים, או בעולמות שמדמים את ימי הביניים. המאפיינים של אותם ספרים הם חרבות, קוסמים עם מוטות עץ ארוכים ודרקונים שמחביאים אוצר במאורה עמוקה ונסתרת כלשהי. הסיפור של "נרניה" אמנם מתחיל בעולם שלנו ולכאורה מתרחש בין חמש לעשר שנים לפני שנכתב הספר (הספר נכתב ב1950, בעוד שהמלחמה נגמרה ב1945, והרי הילדים נשלחים לפרופסור מלכתחילה בגלל ההפצצות הגרמניות), אך כשהם עוברים בארון הבגדים, נדמה כאילו הם חזרו לימי הביניים. וזה רק בספר הראשון בסדרה. גם העולם שיצר ג'.ר.ר טולקין עומד בקריטריונים: הדרקון ששומר על אוצר שהזכרתי קודם, אלילים אפלים, כפרונים קטנים בפריפריה שמכירים יותר כבשים מאנשים, ממלכות קדומות ומלכים אדירים, כמו בימי הביניים. בטרילוגיית הלווייתן מבבל, יונתן ואלה עוברים לזמן אפילו יותר עתיק - לבבל העתיקה, המלאה בשדים, אלים, אלים זוטרים ועל זו הדרך.
היער האסור - פורום הארי פוטר
עם הזמן והתפתחות הז'אנר, הפנטזיה התרחבה גם למקומות נוספים; הטכנולוגיה התחילה לחלחל בין חומות הזמן של הפנטזיה. עולמות שלמים עברו דרך מנהרת הזמן מעולמות שהיו ונשכחו אל המאה ה-20 וה-21. לא תמיד בצורה מוחלטת - בסדרת "ספטימוס היפ", למשל, יש רק שברירי טכנולוגיה זעירים (שעונים, אקדחים וכו'). ב-"הארי פוטר" הטכנולוגיה קיימת, אבל הקהילה הסגורה בה מתרחשים הספרים לא מודעת אליה. לעומתם, יש את כל אותם קוסמים שכן מנצלים את הקדמה לטובתם - הפיות ב-"ארטמיס פאול" הן עולם של מדע בדיוני בפני עצמו. הקוסמים ב-"ברטימאוס" הם אלה שמביאים את הקדמה.
מה צר, שההוראות מלמעלה הן להתמקד על תקופה מסוימת. אז החלטתי להתמקד דווקא בפנטזיה שמתרחשת ביפן הפיאודלית, על סף פריצת המהפכה התעשייתית - ויש אפילו נזילות של התעשייה פנימה, פה ושם.


סיפורי האוטורי
הסדרה מתחלקת לשלושה חלקים: הטרילוגיה, הספר שאחריה והספר שלפניה (אם כי הספר שמתרחש לפניה נכתב אחרון בסדרה). הערה: אף על פי שהספר החמישי הוא מעין הקדמה לשאר הספרים, אני ממליץ בחום לקרוא את הטרילוגיה לפניו. כמו שמומלץ לראות את מלחמת הכוכבים IV-VI לפני I-III, למרות שבסדר כרונולוגי, הטרילוגיה החדשה התרחשה הרבה לפני הטרילוגיה הישנה.
נכתב על ידי: ליאן הרן.
שפת מקור: אנגלית, כמובן. בתרגום אנשים שונים, אני חושב; למרבה הצער, יש לי כאן רק שני ספרים (השלישי והחמישי), כיוון שאת הרביעי איבדתי (זה לא החלק המצער, בכל מקרה לא סבלתי אותו), ואת הראשון והשני דניבוי הארור בכלל לא טורח לקרוא, בטח שלא להחזיר לי. בכל מקרה, השלישי בתרגום ג'וד שבא והחמישי בתרגום מור כהן.
הוצאה בעברית: כנרת זמורה-ביתן דביר.

טרילוגיית האוטורי (פסיעות על רצפת הזמיר, שלג על עצי הדובדבן, נוגה הירח)
הכל מתחיל בטבח שמתרחש בכפר מרוחק ונחבא של כת המכונה "הנסתרים". כמעט כל תושבי הכפר נרצחים על ידי חיילי הקיסר, אידה סאדאמו. אך שריד אחד מצליח להימלט - טומאסו (שמאוחר יותר ייקרא טקאו), המוברח מהמקום בעזרת מושיעו, הלורד אוטורי שיגרו, והוא, בתורו, נמלט מהמקום בעזרת חרב.
שיגרו לוקח משם את טקאו אל אחוזתו, אחוזת האוטורי, הנמצאת בהאגי (בקצה השני של שלוש הארצות). שם הוא מספר לו גם על המורשת העתיקה שלו, כבן האוטורי וכיורש האוטורי הבא. ובשלב כלשהו, לומד טקאו גם על מורשתו כבן לכת "האחווה", כת מתנקשים בעלי יכולות על-טבעיות, כגון שמיעת-על ואי-נראות.
טקאו לוקח על עצמו את מטרתו של שיגרו, להושיע את שבט האוטורי ואת שלוש הארצות מעריצותו של השבט הכובש, הטוהאן. אך עם זאת עליו לשלב זאת יחד עם החצי השני שלו - בן לאחווה. וכמובן, יש גם את קאדה.
שיראקאווה קאדה גדלה כבת ערובה באחוזה העוינת של בית נוגוצ'י, כדי להבטיח את נאמנותם של השיראקאווה לנוגוצ'י ולבעלי בריתם, הטוהאן. היא יוצאת מהאחוזה רק כשהיא מובטחת ללורד שיגרו מבית האוטורי, ולחתונה האמורה להתקיים בבירתם של הטוהאן, אינויאמה. היא נודדת מזרחה יחד עם קרובת משפחתה, ליידי מארויאמה נאומי, במקביל לשיגרו הנודד יחד עם בנו המאומץ, טקאו.
הערה: ההמשך מהווה ספויילרים לספר הראשון.
לאחר ששיגרו נרצח וטקאו יורש את שבט האוטורי, וכמו כן - קאדה יורשת את המערב [בתור היורשת של בת דודתה (אם אני זוכר את קשר המשפחה נכון), ליידי נאומי המנוחה, שליטת האינויאמה], אידה סאדאמו נח בחוסר שקט בקברו, טקאו מצטרף אל האחווה - בלית ברירה - וקאדה חוזרת אל בית מולדתה, אל אחוזת שיראקאווה.
אך טקאו מצליח לברוח משוביו, האחווה. ושם הוא מקבל את הנבואה - הנבואה על חמשת הקרבות בהם יאחד את שלוש הארצות, ועוד חלק אחד נורא.

היער האסור - פורום הארי פוטר

צריחת האנפה
מספר שנים לאחר ניצחונם של טקאו וקאדה. לטקאו יש כבר שלוש בנות - הבכורה והתאומות. הוא משגיח מרחוק על בנו, היסאו. בסך הכל, בני האוטורי חיים את חייהם בשלווה, ומופרעים מדי פעם על ידי הדברים המסתוריים המגיעים הרחק מהמערב - חיות אקזוטיות מוזרות, האמונות שעד כה היו נפוצות רק בקרב "הנסתרים", וכלי נשק הרסניים לטווח רחוק שלא דורשים חצים. למרבה הצער, לא כל אנשי שמונה האיים שמחים בשמחתם, לא מבית ולא מחוץ.
לא קראתי את הספר מזמן (ואני לא בטוח שהייתי קורא גם אם לא הייתי מאבד אותו), ועל כן לא ארחיב מעבר למה שאני זוכר.

רשת השמים רחבה
ההקדמה לכל הסדרה. כיוון שאמורים לקרוא את הטרילוגיה לפני, ולכן לדעת את רוב מה שקורה בספר, לא אחסוך בספויילרים. אבל, דעו לכם, זה ספר נפלא גם בפני עצמו, אולי הטוב ביותר בסדרה.
זהו סיפורו של שיגרו, החל בנערותו, וכלה ברגעים בהם הוא מציל את טקאו. באמצע הוא עובר סדרה של אסונות - הוא מאבד את כל משפחתו, שטחיו, שלטונו, הנשים שאהב; וכל זה לשבט הטוהאן, להם הפסיד בקרב על יאגאהארה.


ובכן, חברים, מסתבר שעברתי מזמן את ה800 מילים, אז כאן תמה המלצתי לאוטורי. לא המלצה טובה במיוחד, אבל אני גם ככה באיחור ענק, ופרח כבר תכננה בוודאי 12.334 דרכים בהם היא תוכל להרוג אותי. אז, עד לפעם הבאה.
על כל מקרה, אני באמת ממליץ על הסדרה; ואל תאמינו למילה מההשמצות של דניבוי, הוא לא באמת קרא את הספרים.



---------------------


עתיד זוהר טלוויזיה וקולנוע
כותב: Scott Pilgrim [איתי].
בטאי: White Rose [דיתה].


סקוטלנד, 2089. אליזבת שו וצ'ארלי הולוואי הם גיאולוגים ומדענים סקרנים. אליזבת מאמינה באלוהים, וצ'ארלי מעדיף להסתמך על עצמו ועל אנשים. שניהם מגלים ציור ישן מאוד, שכנראה לא צויר על ידי בני אדם אלא על ידי משהו הרבה יותר קדום מזה. השניים מגלים שהציור מצביע על המיקום שממנו באו היצורים שציירו את הציור, ועם הציוד של היום - אפשר להגיע לשם! עם תקציב של טריליון דולר, צוות של 17 אנשים (כולל אותם, ואנדרואיד אחד בשם דיוויד,) נוסע על ספינת החלל "פרומתיאוס" בדרך לכוכב בשביל לגלות מי הם אותם היצורים ומה המטרות שלהם. 4 שנים אחר כך, הם מתעוררים כשהם בכוכב ומחליטים לסרוק את האזור. הצוות מוצא מערה מסתורית ששם כנראה נמצאים יוצרי הציור. מהר מאוד הם עושים טעות גדולה ומשחררים משהו מסתורי שהם לא ראו אף פעם, עם ג'יפה ודברים ירוקים או שחורים. הצוות יוצא לקרב הישרדות ולמסע תשובות לשאלות מרכזיות על החיים - מי יצר אותנו? למה יצרו אותנו? האם בני האדם באמת הורסים כל דבר שהם מתקרבים אליו?

אומרים שרידלי סקוט איבד את זה, שהוא כבר לא טוב ושהוא צריך לפרוש. הגזמה גדולה. הסרט הוא דווקא בין הדברים הטובים ביותר של היצירות שלו, נהניתי ממנו הרבה יותר מ"הנוסע השמיני" (אם עדיין לא מובן, ''פרומתיאוס'' הוא סרט מקדים ל"הנוסע השמיני") המקורי והוא היה גם יותר מעניין מ"גלדיאטור".

הרבה אנשים קטלו את "פרומתיאוס", רצחו אותו, קרעו אותו לגזרים ואמרו שהוא נוראי. אני לא מסכים. יש בו חסרונות, הוא לא ממש מנצל את הרעיונות שלו עד הסוף, קשה להזדהות עם הדמויות, והרבה דברים לא מתחברים והוא לא עומד בציפיות הענקיות. אבל למה שווה? יש סיבות.



הסרט נראה מדהים ויזואלית וטכנית. תאמרו "אווטאר"? "פרומתיאוס" נראה יותר טוב ממנו. מרגישים את זה כבר בכותרות הפתיחה, עם הנופים עוצרי הנשימה והתחושה האפית הנשמרת בכל הסרט. בין אם זה במערה, בין אם זה בחללית ובין אם זה על הכוכב עצמו. האפקטים נהדרים ומשחררים אנחות, פשוט תענוג לראות את זה. אותו דבר עם הסאונד, חזק וברור. אין ספק שלפי מה שראיתי, "פרומתיאוס" צריך לקחת את האוסקר ולזכות בפרטים הטכניים. שווה לראות אותו בקולנוע רק בשביל מה שהזכרתי. וגם, התלת-מימד מוכיח את עצמו מעולה ברגעי עומק מדהימים, ובסצנה אחת מיוחדת של סופה גדולה ומסוכנת. הסרט מאוד מדוקדק מבחינה אסתטית ולא מדלג על פרטים חיצוניים.

הרעיון של הסיפור הוא חכם מאוד, גם אם לא מקורי במיוחד. הוא לוקח אותנו, בני האדם ושואל: "למה אנחנו כל כך רוצים לדעת הכול?", "מה יצר אותנו?", ודברים דומים על הדחף של האדם להבין ולמצוא תשובות. הסרט מעביר את הקטע שאנחנו כל כך לא חזקים כמו שאנחנו חושבים שאנחנו בצורה מעולה, ושיש כוחות ביקום שיכולים להרוס אותנו לגמרי. השאלות האלה גם מתקשרות מעולה עם העניין של הגיבורה הראשית, שמאמינה באלוהים למרות שכמה דמויות שונות בסרט מנסות לערער על זה. הסרט מצליח לענות על השאלה באופן לא חד-משמעי, אבל שיכול לבסס אותנו על רעיון מסוים. נקודה טובה שלו, היא שהוא לא כל כך איטי ומייאש כמו שהיה הסרט המקורי. יש לו קצב מסוים. הסרט מלחיץ ובקטעים מסוימים, גם מפחיד. בדיוק כמו שקיוויתי.

השחקנים עושים את התפקיד שלהם בצורה מעולה, נומי רפאס מעבירה את הקטע של הדמות שלה בצורה טובה, מייקל פסבנדר כמובן נותן את ההופעה הטובה ביותר בסרט בתור דיוויד האנדרואיד- הוא מלחיץ אבל לא מרחיק אותך ממנו ויוצר תחושה פסיכוטית מיוחדת, שרליז תרון לא בדיוק משחקת תפקיד מיוחד אבל היא מוציאה ממנו את המיטב. כל שאר הדמויות בסדר גמור. הבעיה היא לא בשחקנים, אלא שהדמויות שלהם לא מפותחות ולא עוברות שינוי מההתחלה על הסוף. וכן, הן קצת קלישאתיות. ואם כבר דמויות, קשה מאוד להתחבר אליהן בגלל שבחלקים גדולים מהסרט הדמויות פשוט עושות מעשים מטומטמים שפשוט בא לצרוח על המסך. אנשים אמורים לדעת שלא מתקרבים לנוזל חשוד, שלא מורידים קסדה במקום זר מיד אחרי שאתה מגיע ויש עוד הרבה דוגמאות. בנוסף, יש חורים. שאלות שלא עונים עליהן, דברים לא מובנים ולפעמים אין קשר בין סצנה לסצנה שאחריה. הרבה אנשים התלוננו על הסוף שלו, אני חושב שהוא היה ממש טוב. לפי דעתי דווקא הקישור לסרט המקורי היה רעיון טוב בדרך שבה הציגו אותו ואני חושב שהסוף ימשוך אנשים שלא ראו את הסרט המקורי לראות אותו.

אז בסופו של דבר – כשאני בא לקולנוע, אני מצפה לחוויה שהייתה לי כמו שהייתה לי ב-"פרומתיאוס". סיפור מעניין, אפקטים טובים וכשאני אומר חוויה קולנועית, לסרטים כאלה אני מתכוון. הוא רחוק משלמות, אבל הוא סרט מדע בדיוני מצוין והייתי ממליץ לאנשים שאוהבים את הז'אנר לראות אותו בלי לחשוב פעמיים.

הצלחה ביקורתית:
ל-"פרומתיאוס" היו הרבה אנשים שחיכו מאוד, רצו לראות אם רידלי סקוט התאושש מהנפילה של הסרטים האחרונים שלו ועכשיו הוא חוזר לעשיית יצירות מופת, כמו פעם. הרוב לא ממש חשבו ככה. מוסכם שלסרט יש הרבה מאוד חורים מהותיים בעלילה ושהוא סרט ש"מנסה" להיות אינטליגנטי. בניגוד לזה, מוסכם גם פה אחד שהסרט מדהים מבחינה ויזואלית ושהוא פסגת האפקטים המיוחדים והסאונד של היום. הוא קיבל 73% טריות באתר Rotten Tomatoes ואת הציון 7.6 באתר IMDB.

הצלחה קופתית: הסרט הצליח בצורה סבירה בקופות, נכון ל-1 ביולי הסרט הרוויח בסך הכול 254,158,102$. אפשר לשים לב לכך שחלק גדול מההצלחה שלו זה התלת-מימד, שכידוע מעלה את מחיר הכרטיסים.



---------------------


מציצים לאיוקי טור אישי
כותב: איוקי1 [נועם].
בטאי: Brisingr [אופיר].
אני גאה להכריז שבגיליון הזה אני לא לובשת חצאית. אני לובשת שמלה.
האמת, שהטור היום יכיל בתוכו מיני גיליון נרקיסיסטי, שבו כל הכתבות יהיו עלי! כן כן, עליי! לכבוד יום הולדתי.
לכן שרייינתי לעצמי את תקופת 'הווה', למרות שרק על המילה 'הווה' יכלתי לכתוב טור דתי שלם, אבל החלטתי שאני יותר מעניינת מאלוהים. נרקיסיזם, כבר אמרתי?
אז, אני הולכת להיות בת 17 כשיתפרסם הגיליון, אבל אני תמיד מגישה מוקדם, ואנחנו בכלל עוד ביוני.
אז בואו נתחיל במיני-גיליון איוקי!

חדשות:
בעקבות תקלה במנהרת הזמן מצאתי את עצמי בתאריך היסטורי: ה14 ליולי 1789, צרפת. ובכן, כידוע, הצרפתים עשו מעט מאוד דברים שאפשר להתגאות בהם. היום בו הם פרצו את כלא הבסטיליה והתחילו את המהפכה הצרפתית- ובכן יש לי רק דבר אחד לומר על זה. Vive la France! ונפוליאון. גם ויו לה נפוליאון. 206 שנים לאחר נפילת הבסטיליה נולדה איוקי. אבל לזה נחזור עוד מעט. הרי הכתבה צריכה להיות 800 מילים, אז יש לי עוד מה לומר. הסיסמה של המהפכה הייתה חירות, שוויון, אחווה. או בצרפתית : Libert!, ?galit!, fraternit!. שפה מגעילה, צרפתית. בתור אחת שתומכת בדיקטטורה כל עוד היא בראשה- אני מסכימה עם הרעיונות וחולקת עליהם באופן גורף. כפי שנאמר, ואני מצטטת (אמנם ידיד, אבל מצטטת!): עבדות היא חירות, בערות היא כוח, מלחמה היא שלום, פיצה זה ירק.

חדשות היער:
לפני 17 שנים העולם היה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ולא הייתה משמעות לדברים; יש כאלו (אני) שמטילים ספק שהוא בכלל היה קיים! ואז נולד אלעד הערס הפואטי המקסים ביותר שידע העולם, וכמה שעות לאחר מכן- נולדתי אני! ויהי אור. אתם מכירים את הסיפור. אחת עשרה שנים לאחר מכן הצטרפתי להקהילה קטנה בשם 'HP', והשאר היסטוריה. אם הייתי מתחילה לפרט פה על ההרפתקה שלי, המסע שלי, האודיסאה שלי, לא היה לנו מיני גיליון! לכן בואו נעבור הלאה ונתמצת בכך שאני עוד כועסת על הבוס שביטל לי את הרדיו.

מוזיקה:
בנוגע לכתבת מוזיקה, אני מודה! התעצלתי. אני מעתיקה מהפוסט שלי בבלוג. תתמודדו עם זה! (אם תתמודדו עם זה יפה תקבלו קוביית שוקולד).
אחרי כמעט שנה בה לא ראיתי את דניבוי, הוא בא אלי, בהתרעה של רגע. כמובן שנורא התרגשתי.
אני ודניבוי מדברים המון בסקייפ, על כל מני שטויות, אבל אחד הנושאים העיקריים זה מוזיקה. כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא מוכשרת מוזיקלית- יש לי שמיעה לא רעה, אני שרה גם כן די טוב, אבל לנגן? פפפ! אני ונגינה לא הולכים משהו.
לעומתי, דניבוי לא שר משהו, אבל הוא מנגן מדהים, בפסנתר ובחלילית, וביני לבין דניבוי יש זרימה מוזיקלית ממש טובה.
וכיוון שאין לי לא פסתר ולא חלילית, הורדתי לטאבלט אפליקציה של פסנתר. לא נשמע בדיוק כמו פסנתר, אבל טוב מספיק.
אז הוא הגיע, ואחרי שהספקתי להתלהב מכמה שהוא גדל ופטפנו קצת, עברנו ישר לסיבה שבגללה רצינו להיפגש- לעבוד על מוזיקה מחוץ לסקייפ.
אז הוא לימד אותי קצת תווים, וכמה שיעורים מקוצרים בתאוריית המוזיקה; הסכמנו שהטאבלט מקולל יהיה, כי הוא מרגיז. למדתי לנגן את פפארצי של ליידי גאגא על פסנתר ונורא התלהבתי מכך.
בנוגע ללשיר את זה- ניגנו את זה בלה במול מז'ור (לא שזה אומר לי הרבה, חוזרת על מילותיו של דניבוי היקר שלי), ומסתבר שזה לא הסולם האידיאלי בשבילי. אז הוא העביר את זה לדו, ובדו אני מצליחה לשיר את זה נפלא.
חוץ מזה, הוא הקליט עכשיו על הטאבלט יצירה לפסנתר שהוא כתב. היא קצרה, בערך 30 שניות, אבל היא ממש מקסימה, ואנחנו מתכננים לכתוב לה מילים. כשזה יקרה, ננסה להקליט את זה.
אני לא מאלו שמכריזים שמוזיקה היא חיים, אבל מוזיקה בהחלט מהווה חלק חשוב בחיים שלי. אני אוהבת אותה, אוהבת בלהט, אוהבת ברגש, ואני אפסיק לצטט מהשחף, עד כמה שאני אוהבת את צ'כוב.
אני אוהבת לשיר, ואני אוהבת לדבר, וזה מרגיז את כל הסובבים אותי. אני גם לא מקובעת על סגנון אחד. אם ישאלו אותי, אני אגדיר את עצמי כמטאליסטית, אבל האמת שזה פוזה בדיוק כמו כל פוזה אחרת. אנשים כמובן מזלזלים בזה, כי אני לא מתלבשת כמו 'מטאליסטית', אבל אני לא חושבת שמוזיקה ולבוש הם דברים שצריכים להיות תלויים זה בזה. האמת שאני שומעת גם פופ (בעיקר אלקטרופופ), ישראלי, פולק, קלאסי, קאנטרי, רוק, קור, בלוז וכל מני סגנונות אחרים. זה נורא תלוי במצב רוח.
כרגע אני מאזינה להארד רוק, אתמול האזנתי כל היום לבילויים, שהם ישראלי (ואולי גם קצת פולק), ומי יודע למה אאזין עוד חצי שעה?
ואני חושבת שבכל מי שאוהב מוזיקה יש חלק קטן שרוצה ליצור מוזיקה, לתרום להוויה. וזה בדיוק מה שאני מנסה לעשות עם דניבוי, להכניס משהו ממני לחוויה הזו. להפסיק להיות צופה, והלתחיל להשתתף.
ודניבוי שלי, לא שלכם. דניבוי שלכם הוא דניאלי שלי.

ספרים:
בואו נעזוב רגע ספרים ונתרגש מכך שקיבלו ערך שלי לויקיפדיה. הוא זקוק למלא עריכה, אבל הוא נכתב על הספר האהוב עלי- הלווייתן מבבל. במקום שאני אחפור לכם עליו, תקראו, ותיצרו איתי קשר! רצוי קשר פפיון נחמד, או קשר דם.

סרטים:
תראו את הנוקמים. סרט אדיר. ת'ור עם פטיש ענק שצריך לפגוש את דוקטור פרויד, ואחיו המאומץ שדווקא לא. ורוברט דאוני ג'וניור בתור איירון מן, וקפטן אמריקה בתור בן ה80 ומשהו הכי שווה שהקולנוע ראה. הא, וסקרלט ג'והנסון לוהטת כתמיד. ומי יודע אם השטיח מתאים לווילונות ומי צחצח לטום הידלסטון את הנעליים?

ספורט:
במקום ספורט אני אדבר על כושר גופני ועל גיורא. כולם יודעים ששרירים זה ס קסי. אבל איזה שרירים ? כיום נחשבים השחיפים עם הסיבות בבטן, אבל פעם פלג גוף עליון היה נחשב לגבריות. כאן אני מגיעה לגיורא, גיורא הוא באדי בילדר, שמקדיש את חייו לכושר גופני ולפיתוח שרירים. לגיורא יש שרירי חזה, כתפיים וזרועות מטורפים. הוא הבחור הכי שרירי שאני מכירה. מצד שני- אין לו סיבות. הוא חושב שזה מודרני ולא יפה. ומה דעתכן? אני חושבת שפלג גוף עליון זה בהחלט דבר מושך, אבל אין על סיבות (טוב, יש). ואיזה חלק בגופכם אתם מנסים לנפח?
אמרתי יותר מדי פלג בכתבה הזו. פלגוש, לא מדובר עלייך!

אופנה:
חיכיתי לכתוב את הכתבה הזו! אני יודעת שבטח כבר חלף הנשף סיום, אבל מצאתי שמלה מדהימה שמתאימה בול לנשף, וצילמתי את עצמי איתה רק בשבילכם. כפי שאתם רואים: סאטן שחור, גב פתוח, מקסי, אי אפשר ללבוש חזיה. אולי היא מדהימה, אבל היא לא ריאלית. נו טוב, גם ככה אני לא הולכת לנשף.
בנוסף, הנה הפקת אופנה קטנה בכיכובי.
קרדיטים:
סער צילמה אותי, פרח ביימה אותי, שירה צנזרה אותי ואופיר היה סגלגל.
לכן הוחלט על כפתור ה'מוסתר' הקטן שם, שכולל את התמונות המצונזרות שלי, שהן גסות מדי לחלק מהקהילה כאן.
ושאר התמונות... טוב, בואו נגיד שהבייום של פרח היה יצירתי.
'יורד גשם, תראי לי גשם, יורד ברד, תסתתרי מהברד, הוא כואב, הברד!' ו'את רואה ג'וק, את מפחדת המג'וק. הוא ג'וק ענקי, עם מחושים וכאלו...'
בנוסף לעובדה שהייתי צריכה לעבוד מאוד קשה על התסרוקת, החלפתי מליון שמלות וחצי מהן בכלל לא נכנסו לכתבה, ואופיר היה סגלגל.
את האיפור דודתי המאפרת עשתה, כדי שיהיה נייטרלי. את הכובע קניתי באביר, את הכתר בחנות בכיכר העצמאות בנתניה. בכל זאת כתבת אופנה. את התמונות צילמה בעיקר סער, שגם ציירה על התשחץ.
התמונות יצאו מדהים, מצחיק, מזעזע, מגוחך, והבאנו רק את הטובות ביותר, כדי שארגיש טוב עם עצמי. גם פיטשפנו אותן מעט. ממש מעט. נשבעת. רק תשאלו את נריה שאני כזו גם במציאות. הרי קוראים לי בפלאפון שלו 'איוקי הסק-סית'. באמת! וזה לא רק כי קראתי לעצמי ככה כשגנבתי את הפלאפון שלו.
הייתי רוצה להגיד שאני משתפרת בפיקפוקט (כיוס כיס<:), אבל האמת היא שהוא נתן לי את הסלולארי מרצונו, והתעללתי בו בניגוד לרצונו. אבל העיקר שאם אני אצלצל אליו תופיע התמונה שלי והכיתוב 'איוקי הסק-סית.' [צונזר למען אינטרנט רימון של שירה].
והרי לתמונות, כן, זו הכתבת הנאמנה שלכן, איוקי, בכבודה ובעצמה!


זה הוא לא כתב מדור ספרים שלנו. הסגלגל הזה הוא כן. אבל נכון שהוא היה מת להיות אופיר?

לחצו על הכפתור כדי לראות את השתיים המצונזרות.

מתכונים:
הפעם, אני אלמד אתכם להכין סירופ שוקולד ביתי נטול מאמץ! כזה שממש משמין, אבל מעולה לפנקייקים.
מצרכים:
1. מיקרוגל.
2.שוקולית \ קקאו.
3. סוכר.
4. חמאה \ מרגרינה.
5. חלב \ מים חמים.
6. קערה שאפשר לחמם במיקרו.
7. כפית.
8. שוקולד אמיתי.
9. תמצית וניל.

הכנה:
שמים בקערה שלוש כפיות שוקולית / שתיים + כפית קקאו, אפשר להוסיף כפית סוכר. מוסיפים פס דק של חמאה או מרגרינה, וטיפה חלב או מים רותחים. אפשר להוסיף כמה קוביות שוקולד אמיתי, ומעט תמצית וניל. מכניסים הכל למיקרו לשלושים שנים, מוצאים, ומערבבים היטב היטב היטב.
והנה לכם סירופ תוצרת בית!
זהירות לא להשמין.

מאה מילים של פרח על איוקי:
לכתוב על נועם מאה מילים זו משימה בלתי אפשרית כמעט; גם באלף אני לא אוכל לתאר אותה כראוי. ועדיין, מתוך אהבה - ואשמה על מתנת יום הולדת עלובה - אני לפחות אנסה.
נועם, שתרביץ לכם אם תקראו לה נועם, היא חזקה. היא אגואיסטית, נרקיסיסטית, אינטרסנטית ולא מתפשרת. אבל, זה לא נחשב- את זה כולם יודעים. אתם לא צריכים את הטור המוגבל כדי להבין את זה.
מה שאולי אתם לא יודעים, זה שהיא מדהימה. שהיא אכפתית. שהיא רגישה. שהיא יכולה להיות כל כך נאמנה לחברים שלה, גם אם לפעמים היא תכחיש.
שהיא ילדה שבין אם תרצה ובין אם לא, עוד תגיע למאה ועשרים.

מדור ספיישל:
כאן איוקי, כמו בכל המיני-גיליון, שבאה לדבר על היום הולדת שלה, וכמה שהיא מתרגשת. את יום הולדתי ה17 אני חוגגת במשך שלושה ימים. כן, שלושה ימים! מה13 ליולי עד ה15 ליולי. כשב13 ו14 ישנות אצלי כמה חברות, חלקן מהפורום, וב15 הולכות יחדיו למפגש, שבו, בנוסף לחברי הקהילה, יהיו גם כמה חברים מחיי האמיתיים. יהיה כיפי, ומתנות הן אופצינליות בלבד, כי כולנו מרוששים. אעריך גם פיקצר טוב. ולנושא אחר בספיישל- שתדעו שכל הגיליון היה אמור להיות גיליון 17 לאיוקי, כי כמו שאמרתי, אני שולטת בנביא עם טובות הנאה, אבל בסופו של דבר הצעתי שהגיליון יהיה בנושא 'מנהרת הזמן', כי היה מחלוקת על תקופות. רעיון מבריק, לא? רק שתדעו, שאם כבר מנהרת הזמן, קראתי את כל הספרים עד מספר 27.

מדור ראיונות:
הפעם אנחנו מראיינים את שירה הורודה, שירה דארסי, שירה זשל"ב, העורכת המהוללת של הנביא היומי והבחורה שהתלוותה אלי לצו ראשון!
Ayuki] 4:00 pm: שלום שירה!
[דארסי] 4:00 pm: שלום.
[Ayuki] 4:00 pm: נתחיל בשאלה הבסיסית- מה שלומך?
[דארסי] 4:01 pm: שאלה קשה! אני חושבת שנחמד. אחרי הכל, עברנו את פיזיקה.
[Ayuki] 4:04 pm: תארי את הנביא במשפט אחד!
[דארסי] 4:04 pm: הדבר הכי שולט שקיים בפורום הזה, וחלום שמתגשם!
[Ayuki] 4:05 pm: תארי את היער במשפט אחד.
[דארסי] 4:06 pm: מקום שלימד אותי המון על החיים.
[Ayuki] 4:07 pm: תארי את איוקי.
[דארסי] 4:10 pm: מישהי שאין דבר כזה מפגש בלעדיה, חברה נהדרת ומישהי שאי אפשר שלא להכיר.
ובקיצור - מישהי שאם שמתם לב, משפט אחד לא מספיק לתאר אותה XD
Ayuki] 4:11 pm: ספרי לנו על החוויה הכי... הכי שלך עם איוקי. בכל זאת, זו הכתבה שלי.
[דארסי] 4:11 pm: לראות איתה את הארי פוטר השביעי חלק 1. אחת החוויות.
[דארסי] 4:12 pm: אם אתם מחפשים מישהי שתתלהב, תתרגש, ותצא אחרי הסרט בהיי, איוקי היא הבחירה הנכונה!
[דארסי] 4:12 pm: הא, ושתוכלו לגמור לה את הפופקורן.
[Ayuki] 4:13 pm: מה את מאחלת לאיוקי לכבוד יום הולדתה ה17?
[דארסי] 4:14 pm: שתזכה לכך שהיער לא ייסגר לעולם ועד. וגם אם כן, שיישאר לה גיבוי.
[דארסי] 4:14 pm: ואת המספר שלי בזיכרון של הטלפון.
[Ayuki] 4:15 pm: ולסיום- אסוציאציות. מוכנה?
[דארסי] 4:16 pm: סבבה.
[Ayuki] 4:16 pm: הנביא היומי.
[דארסי] 4:16 pm: דבר עורך.
[Ayuki] 4:18 pm: היער האסור.
[דארסי] 4:18 pm: .
[דארסי] 4:18 pm: בית.
[Ayuki] 4:18 pm: איוקי.
[דארסי] 4:19 pm: תלתלים. D:
[Ayuki] 4:20 pm: צה"ל.
[דארסי] 4:20 pm: יום כיף.
[Ayuki] 4:20 pm: הארי פוטר.
[דארסי] 4:21 pm: לנצח ישרוד.
[Ayuki] 4:21 pm: נענעגולהשודיניפניפקיצמורסזלת.
[דארסי] 4:22 pm: שניצל סגול.
[Ayuki] 4:24 pm: יום הולדת.
[Ayuki] 4:24 pm: בטאים.
[דארסי] 4:25 pm: מבחן אדיר.
[Ayuki] 4:30 pm: מפגש.
[דארסי] 4:30 pm: גזר.
[Ayuki] 4:35 pm: ואחרון חביב- זמן.
[דארסי] 4:36 pm: זמן תמיד אין, זמן פשוט עושים.
[Ayuki] 4:37 pm: היה לי העונג לראיין אותך! להיתראות!
[דארסי] 4:37 pm: להתראות ומזלטוב!

מדור ד"שים:


החידה:
עם כתר על ראש ומטה ביד,
קודקוד כהה על ראש ההנהלה,
צליל ועוד צליל מתחברים למנגינה,
ומילה ועוד מילה מתחברים לסיפור.
מי אני?

בין הפותרים נכונה תורגל נשיקה.

וזה היה הטור הארוך במיוחד שלי, המיני גיליון, המתנה שלי אליכם לכבוד יום הולדתי.
אוהבת,
איוקי.



---------------------


ב100 מילים
כותב: פרח [Lullaby].
בטאי: עדן [Broken].

אובדן תחושת זמן זה לרמאים.

הגענו לחופש. הדרך לא הייתה פשוטה, אבל הנה צלחנו את הבגרויות, צלחנו את הבחינות, צלחנו את מה שזה לא יהיה שעושים ביסודי.
הגענו לחופש ואפשר להניח את החניטות ועטי העיפרון.
אני חייבת להגיד, בשבילי זו הקלה; כל הבגרויות האלה- מתמטיקה, היסטוריה ועוד מיליון מקצועות, כבר התישו אותי. זה נוראי! כלומר,
העומס הזה, בנוסף לעבודה ולשאר העניינים של סוף השנה, גרם לי לאבד את השפיות. ואת תחושת הזמן.
טוב, טוב, יש לי וידוי- המטרה של הטור הזה הייתה להוביל אל אובדן תחושת הזמן. אבל, להגנתי ייאמר, הגיליון הוא בנושא מנהרת הזמן- באיזו תקופה כבר יכולתי להתמקד? זה בסך הכול טור מוגבל.



---------------------


יוון העתיקה ספורט
כותב: אלעד [Charmed].
בטאי: עדן [Broken].
פעם, לפני המון שנים, הספורט היה משהו שלא אמור היה לגרום לנו הנאה. הספורט היה אמור לשמש לכל מני מטרות; הוא היה אמור לגרום לנו להיראות טוב וגם היה אמור לשעשע את האלים שכל אחד מאתנו מאמין בהם.
כך לדוגמא, ביוון העתיקה היוונים היו מתחרים ועושים ספורט בשביל האלים שלהם. אלים שונים ומגוונים היו להם, וכולם סגדו להם. לפעמים סגדו לאתנה ולפעמים לזאוס מלך האלים.
פריט מידע מאוד מעניין- המילה הנרדפת לעולם הספורט היווני היא אגנוסטיקה והמקור שלה הוא מהמילה "אגון", שמשמעותו יגון וסבל. אני מקווה שהחכמתם קצת, בכל זאת- אנחנו פה בשביל ללמוד!
השם בא לבטא בעצם את מה שהספורטאי עובר מבחינת פיזית ומנטלית, ואני אסביר: מבחינה פיזית- כי סוגי הספורט (שבהם ניגע בהמשך) הם סוגי ספורט קשים ביותר שדורשים כוחות רבים. מבחינה מנטלית- היוונים, שהתאמנו כל חייהם לתחרויות, גם מפסידים (מה לעשות, לא כולם מנצחים- או כדברי השיר, "זה לא זה לא זה לא נורא..."), ובכך הם סובלים רבות (דמיינו לעצמכם שתכננתם משהו חשוב מאוד ואתם מגלים שהפסדתם בו- מבאס, לא?).
אם נמשיך בדרך המנטלית ונשאל את עצמנו למה התחרותיות הזו (שנוגעת גם לפיזיות, אגב, אך לא כמו המנטליות) הרי שלאחר מחקר מעמיק שלי הנה הסיבה: היוונים תמיד הדגישו את התחרותיות והרצון של היחיד לנצח הכול, ואם נודה באמת אז לא רק בספורט, וגם בספרות אנו רואים זאת. בכל טרגדיה (או באנטיגונה, כי זה ממש מוכר לנו) למדנו כי הגיבור מתמודד עם הגורל; הגורל הוא לא בשליטתו אבל הכול "מוכתב", כלומר כתוב למעלה. אין לגיבור איך לשנות את הגורל אבל הוא בכל זאת ינסה עוד ועוד להתחרות בגורלו. מה שבעצם מלמדים כל ילד וילדה יווניים בספרות זה להיות תחרותי ולא לוותר. אחר כך אין לנו סיבה להתפלא למה היוונים כל כך תחרותיים בספורט.

הספורט היווני כמעט ומעולם לא התנהל בקבוצות. רוב סוגי הספורט עסקו ביחיד שאמור לנצח את כל יריביו- בין אם בעקיפין ובין אם ישירות. תחרויות הספורט התקיימו לעיתים קרובות כדי שהיוונים ימשיכו להתחרות ובכך לא יאבדו את העניין בספורט (שוב, טיפוח התחרותיות).
אם מדברים על ספורט, גם המילה "אתלט", הידועה היום לכולנו ושגורה בפינו, מקורה ביוון העתיקה. כשאנחנו מדברים על אתלט, אנחנו חושבים על תחרות- כך גם היה האתלט ביוון העתיקה, רק שבנוסף, האתלט היווני גם נלחם ועשה הכול בשביל לנצח, והכול בשביל "שמחת הניצחון".
כעת בואו נדבר על הסיבה שבגללה היה להם כל כך חשוב לנצח. במילים אחרות, הפרסים.
כל משחק כזה או אחר התקיים לרוב בגימנסיון, שלו היה אל פטרון (האלים ביוון העתיקה היו רבים ועליהם נדבר בהזדמנות אחרת, ויש המון על מה לדבר), והמנצח היה זוכה בכבוד שהוא הביס את כל האתלטים האחרים, כבוד שהעניק לו מעמד של אל בעיני היוונים. הפרס שהוא קיבל בנוסף לכבוד היה סמלי- בדרך כלל היו מקבלים זר של צמח טבעי והוא היה מסמל שאסור לו "לנוח על זרי הדפנה (זרי דפנה הם מלאכותיים)"- משפט שידוע עד ימינו. האתלט חייב להמשיך להתאמן או שייקחו לו את הכתר ואת המעמד של האל.

ענפי התחרות ביוון:
היאבקות- ענף זה הוא הענף החשוב ביותר ליוונים והוא מרומם מעל כל ענף ספורט אחר ביוון העתיקה.
ענף זה היה שילוב של מדע ואומנות מבחינת היוונים והם ייחסו חשיבות לא רק לתוצאה, אלא גם ל"סטייל", כמו שאנחנו קוראים לזה היום, או איך שהם קראו לזה- השיטה.
ההיאבקות חולקה לשני סוגים: הסוג הראשון נקרא היאבקות עילית והמטרה בו הייתה להפיל את היריב שלוש פעמים. את המתמודדים בהיאבקות בחרו בעזרת הגרלה, מה שאומר שיכול היה להיות מצב שמישהו שממש טוב בהיאבקות מבחינה פיזית יצטרך להתמודד עם מישהו שלא מבין בזה כלום ומבנה גופו לא מספיק טוב להיאבקות.
הסוג השני של ההיאבקות נקרא "פאנקרטיון" (בתרגום חופשי- כל הקרבות), שבעצם היה שילוב בין היאבקות לאגרוף. בסוג זה כמעט ולא חלו הגבלות, כמו שנאמר "כל האמצעים כשרים".
בהיאבקות נהגו המתמודדים למרוח את גופם בשמן, דבר שהיו לו מטרות שונות כמו חימום הגוף, בידודו מהקור, הפגנת גופניות ועיסוי הגוף.

אגרוף- האגרוף מחולק מבחינת הזמנים לשתי תקופות עיקריות: האחת נמשכה עד המאה החמישית לפני הספירה ובה השתמשו בכפפות רכות - והן לא נועדו למטרה הראשונה שעולה לנו בראש והיא ריכוך המהלומה - אלא השתמשו בהן כדי להגן על פרקי הידיים של המתמודדים. התקופה השנייה החלה מהמאה הרביעית לפני הספירה ובתקופה זו השתמשו בכפפות קשות.
גם באגרוף הטילו גורלות ולא בדקו משקלי גוף וגבהים, כך שהיו מצבים ששמנים נלחמו נגד רזים, גבוהים נגד נמוכים וכו'.
באגרוף היה מותר לנוח אם אחד המתמודדים היה מבקש זאת, אך יחד עם זאת, האנשים שנחו לא זכו לכבוד כמו אלו שלא נחו. אלה שלא נחו וניצחו זכו לכבוד ענק בכך שסבלו.
המתאגרפים התאמנו בדרך כלל על כדור עור כאשר ברקע מתנגנת מוזיקת חלילים שמטרתה להפחית את האלימות, בניגוד לכלי הקשה שרק יעלו את רמת האלימות.
זריקת דיסקוס- משקלו של הדיסקוס נע בין 1.5-5 קילוגרמים והוא משמש במקור ככלי היטל, ולמעשה, שמו המקורי היה "כלי להטלה" (משמעות מאוד חדשה, אם נחשוב על זה). אל שאנו יודעים שסחב אותו ושבגללו הוא ידוע כל כך הוא אפולו (שבלידתו העצים הפכו לכסופים- הסיפור אולי בכתבה הבאה).
ספורטאי ידוע הוא פאילוס, שזרק את הדיסקוס למרחק של ארבעים ושמונה מטר בהיותו בן שלושים.
הטלת כידון- בתחילה, לסוג משחק זה לא הייתה חשיבות והערצה רבה במיוחד, אך לאחר המלחמה בין אתונה (שנקראת על שם אתנה אלת החוכמה- הידעתם שהיא הייתה אמורה להיקרא פוסידונה? הסיפור, שוב, אולי בכתבה הבאה) עלתה חשיבות המשחק מכיוון שהפרשים השתמשו בספורט זה כדי לתקוף את היריבים.
אז איך זה עובד? המטיל משתמש ברצועת עור דקה שגודלה 30 ס"מ שמלופפת סביב הכידון (שגודלו אגב, כגודל אדם); את מה שנותר מהרצועה (בערך עשרה ס"מ) המטיל כורך סביב אצבעו. הטכניקה הזו גורמת לכידון לעוף בצורה סיבובית ובליסטית ובעצם הזריקה מאוד קטלנית.
ובכן, אז קראתם כאן המון מידע על יוון העתיקה- קצת בדיחות פה ושם, אבל בעיקר מידע. אני מקווה שהשכלתם. עד כאן אלעד, כתבכם הנאמן לענייני ספורט שהחכים גם הוא מהכתבה. מצפה לתגובות באשכול שיפתח.

היער האסור



---------------------


ימי הביניים, אז בשישי שעבר. מתכונים.
כותב: פרח [Lullaby].
בטאי: אופיר [Brisingr].
אז, כתבת מתכונים בנושא מנהרת הזמן. זה יהיה... מעניין. כלומר, אני מניחה שאני תמיד יכולה לספר לכם על מתכון לתבשילי השעועית שהיו מכינים בימי הביניים, אבל יש לכם מושג כמה קשה יהיה למצוא מתכון כזה? אני בספק אם אני אמצא אחד ב"עוגות לכל עת", או ב"מהמטבח באהבה".
אני כן אספר לכם על מנהג הקשת כוסות היין (אתם יודעים, שמקישים את הכוסות ואומרים "לחיים"?), שהתחיל בימי הביניים. באותה תקופה, היו לאבירים המטופשים האלה בעיות אמון רציניות, כולם היו בטוחים שהולכים להתנקש בחייהם. בגלל זה, הם היו מקישים את כוסות הפח שלהם, כדי שטיפות יין יעברו מכוס לכוס. ככה, אם מישהו ניסה לרצוח אותך והכניס לך רעל ליין, הרעל יעבור גם לכוס שלו, ואתה לא תמות לבד.
סיפור אמיתי! זה לא גרובי?
למרבה העגמה, ימי הביניים זה בעייתי, אז נאלץ לעבור לתקופה אחרת. אני אישית בעד תקופת העשרים ושניים ביוני, 2012- ואל תגידו לי שזה ההווה, כי נועם כבר הזמינה את ההווה לטור המציצנות שלה. התקופה שלי היא העבר הקרוב. המאוד מאוד קרוב. זה הגיוני, שקט!
אז, העשרים ושניים היה יום שישי, ואנחנו- AKA אמא, אחותי הקטנה ואני- הלכנו לבקר בביתו של החבר של אמא. לי היה משעמם, אז אמרתי לעצמי, "היי, אני אכין עוגה!", וכך היה.
הו, שירה, אל תדאגי- זה היה לפני כניסת השבת. רואה? אין הסתה חילונית בכתבה שלי, למרות הכל!
טוב; עכשיו, קוראים נחבבים, תאלצו לדמיין שהשורה האחרונה הסתיימה בסמיילי, כי זה מתבקש. אתם יודעים, הסמיילי שמורכב מנקודותיים ו-D?
בכל אופן, העוגה. זו הייתה עוגת בראוניז, כי בראוניז זה טעים. ופרווה. לא פרווה כמו בואו-נרצח-חיות-ונהפוך-אותן-למעילים, אלא כמו אני-לא-חלבי-ולא-בשרי-אז-אני-מתחפש-לקרואלה-דוויל.
זו, כמובן, הייתה בדיחה גרועה- אבל זה גם קירב אותי לארץ המובטחת של שמונה-מאות המילים, וגם היה אזכור לכלבים וגנבים, אז מה רע? בואו נתחיל. כלומר, אני נורא נהנית למלמל (לכתוב, אותו דבר) לכם על כל מיני דברים לא קשורים, אבל אני די בטוחה ששירה תרביץ לי אם אני אגיש כתבת מתכונים שלא כוללת לפחות מתכון אחד.
בראוניז:

מרכיבים-
*1 חבילת מרגרינה (או חמאה, אם אתם אנשים בריאים ולא אכפת לכם להפוך את הברוניז לכבר-לא-פרווה).
*2 כוסות סוכר (כי לשמור על הגזרה זה כל כך לא קולי).
*4 ביצים.
*1 כוס קמח (אופס).
*10 כפות קקאו (אם אתם רוצים בראוניז קצת יותר מתוק, אתם יכולים להמיר חלק מהקקאו בשוקולית).
*קורט מלח.
*כפית תמצית וניל.
*אופציונלי: שוקולד לבן (יש שוקולד צ'יפס לבן פרווה, אנשים- הבטחתי לכם עוגת פרווה!)
אופן ההכנה-
ערבבו היטב את המרגרינה והסוכר במיקסר. המטרה היא שיהיו כמה שיותר גושי מרגרינה מרוכזים, אבל אל תתאכזבו אם התערובת לא אחידה לגמרי- זה בלתי אפשרי.
הוסיפו הקקאו, הביצים, הקמח, תמצית הוניל והמלח לתערובת- שימו לב, מומלץ להכניס את תמצית הוניל לכוס לתוכה שברתם את הביצים, ורק אז לשפוך לתוך התערובת.
עכשיו תערבבו, אם זה לא ברור. עם המיקסר. למרות שבעצם, אני די בטוחה שעכשיו אתם יכולים לערבב את זה גם עם כף, אבל גם ככה כבר לכלכתם את המיקסר, אז למה סתם להתאמץ?
אני חושבת שהייתי אמורה לומר לכם קודם לחמם תנור לחום בינוני. אופסי דופסי. להגנתי יאמר, גם במתכון הם כתבו את זה רק בסוף.
אל התערובת הוסיפו את השוקולד הלבן, לפי העין. אם אתם אוהבים הרבה שוקולד לבן, תוסיפו הרבה- מאיפה לי לדעת?
עכשיו, כשהתערובת לגמרי מוכנה, שמנו את התבנית ומזגו לתוכה את התערובת. הכניסו לתנור החם, לכארבעים וחמש דקות. אני לא בטוחה בדיוק כמה זמן, גם כי לא כתוב במתכון וגם כי זה תלוי בתנור שלכם.
תרגישו חופשי לדקור את הבראוניז עם קיסם כדי לדעת אם הוא מוכן.
עכשיו, אולי כדאי שאספר לכם כמה מהפשלות שהיו לי עם העוגה הזאת ביום שישי, רק כדי שתדעו לא לעשות כמוני: קודם כל, כמעט השתמשתי במלח במקום בסוכר, מה שלא קרה לי כבר הרבה מאוד זמן. למזלי, הסוכר זה הדבר הראשון שהייתי אמורה להוסיף, ולפני שהוספתי גם את המרגרינה שמתי לב לבלבול. או יותר נכון, שמו לב לבלבול בשבילי.
אז, כן- אל תעשו את זה.
גם שכחתי את הקמח. לגמרי. כלומר, לא הוספתי בכלל. נזכרתי בזה רק כשהתבנית הייתה כבר בתנור. למזלי, זו עוגת בראוניז- זו העוגה היחידה שלא הופכת לגמרי לכישלון אם לא מוסיפים לה שום דבר מעודד תפיחה, היא גם ככה אמורה להיות די קשה כזאת. קראנצ'ית. בערך.
טוב, גם, באמצע שהוספתי את הקקאו, שכחתי כמה כפות כבר הוספתי- זה לא היה חכם. בסופו של דבר, פשוט שפכתי קקאו באקראיות לתערובת, בתקווה שלא יצא דוחה מדי.
אה, וגם היה לי יותר שוקולד לבן מתערובת, אבל זה בקטנה.
מה מוסר ההשכל, ילדים? לא ללמוד ממני. למרות שאני כן ממליצה לכם לנסות להכין את העוגה הזאת, היא טעימה וממש פשוטה להכנה. תנו לזה הזדמנות, השד לא באמת כזה נורא.
עד כאן למדור מתכונים, שהתמקד בתקופת העבר הקרוב. אני מקווה שנהניתם כמעט כמוני, או שלפחות לא דלגתם על הכתבה שלי במלואה. זה לא מנומס במיוחד, אתם יודעים.
אבל, רגע לפני הסיום, אני אספר לכם שדווקא מצאתי מתכון מימי הביניים, המיועד לאירועים חגיגים. אתם מוזמנים לנסות אותו ביום ההולדת הבא, או לכבוד סוף שנת הלימודים:
פשטו את עור בשר הצייד, טחנו את הבשר, מלאו את חלל החיה בבשר הטחון המבושל ובמרכיבים נוספים וכך הגישו את החיה במלואה. אני יודעת. מקסים.
עד הגיליון הבא, חברים.
היער האסור



---------------------


OMG Vintage! אופנה
כותב: עדן [MultiTasking].
בטאי: עדן [Broken].
אני מתנצלת מראש בפני אלה שלא חיים בבועה התל-אביבית, אבל מבחינתי הווינטג' נמצא כעת בכל מקום! סגנון הווינטג' הוא בכלל הגדרה ליינות ישנים, אבל מבחינתי, הכלל של 'ככל שיותר ישן- יותר טוב' פועל גם בבגדים. במקום לקנות חולצה שיוצרה לפחות עוד 999 פעמים במפעל, את יכולה בקלות למצוא בגדים ישנים של אימא שלך בבוידם ולהפוך אותם לאחלה של דבר לביש, וזה אם אימא שלך היא כמו שלי- הבגדים הם במצב מצוין ואת יכולה ללכת איתם גם בלי לשלוח אותם לניקוי יבש.

היער האסור- קהילת הארי פוטר הגדולה בארץ

איך תזהי שבגד הוא וינטג' אמתי? למען האמת, זה קשה. ועכשיו, כשהסגנון מאוד אופנתי, גם מייצרים במפעלים אלף יחידות של אותה חולצה וינטג'ית. ובכל זאת, ביגוד וינטג' נחשב לבגדים שיוצרו מ-1920 עד 1980. את רוב בגדי הווינטג' הטובים אפשר למצוא סתם בחנויות יד שנייה שמבחינתם- תביאי בגד תמורת בגד. וזוכרים את הייחודיות? בשנות העשרים עד שנות השמונים של המאה ה-20 יצרו הרבה פחות פריטים מאותו סגנון (פחות טכנולוגיה, יותר עבודת יד מסורתית), כך שכרגע, רוב הסיכויים שהשמלה הישנה הזאת שצריכה גיהוץ וניקוי והיא שלך, יכולה להיות יחידה במינה!

אני אישית תומכת גדולה בווינטג'. זה סותר את תעשיית המיינסטרים שאוכלת כל דבר ישן ומקורי בעולם וזה גם תורם לסביבה- מחזור בגדים ותיקונם במקום השלכתם לאשפה שיגרום לכך שיתכלו בעוד מי-יודע-כמה-שנים. אדיר, לא?

אבל חייבים להיזהר; בווינטג' ממש קל להיראות מבוגרת אפילו בעשר שנים, וזה באמת לא אופנתי. אני תומכת בגישה שמשלבת חולצה וינטג'ית וג'ינס עם תיק עור ישן של אימא או שמלה וינטג'ית וחגורה זהובה ששוברת את הישן. אלו יכולות להיות הצעות לבוש הולמות שלא יגרמו לך להיראות כאילו באמת גנבת בגדים מהארון של סבתא.

ואם את לא מתלהבת מסגנון הוינטג', אין הרבה בנות שלא מתלהבות מהאביזרים הנלווים- קשתות פלסטיק עבות או קשתות זהב, נעלי אוקספורד במגוון הצבעים או נעלי בובה מלכה עם פפיונים, תיק מעור בצבע שחור או חום, משקפי שמש ישנים ממסגרת פלסטיק מכוסה בעץ או זהב עדין.

לפני שנמשיך הלאה, אני רוצה להתעכב על המושג 'רטרו'. רטרו בהחלט נחשב וינטג', אומנם הוא הרבה יותר "אגרסיבי"- כך אני קוראת לו. פריט רטרו נראה בצורה מוגזמת מהעבר הישן ומאוד חשוב ששאר פריטי הלבוש שלך לא ייראו כמוהו, אחרת תיראי כאילו התחפשת.

כעת, לפני שיהיו לכן תירוצי "אני אוהבת וינטג' אבל מאיפה אני מוצאת חנות מתאימה?!", אני נותנת לכן חלק מרשימת החנויות שלי- רק אל תעשו לי פדיחות:

1) "אובססיה"- בגדי וינטג' ורטרו שעוברים עיצוב מחדש על-ידי המעצבת גלי אל-יה; המחירים נעים בין ארבעים שקל ומעלה (הרבה מעלה). רוב השמלות באזור ה-250 שקל, אבל יש זולות יותר. כתובת: גאולה 45, תל אביב.

2) "אהבה לשנייה"- ה-חנות שלי. היא ממוקמת מול הבית של אחותי, כך שאני מבלה שם המון זמן. יש הרבה פריטי וינטג' (אפילו לא רק בגדים) משנות השמונים ומטה. והיא גם ממש זולה! אני קונה בה בין שמונים למאה שקל, למרות שיש פריטים יקרים יותר וזה יכול להגיע גם למאתיים חמישים. כתובת: רש"י 17, תל אביב.

3) "אשת חיל"- גם חנות באזור קינג ג'ורג', בטשרניחובסקי או בסמטת אלמונית בת"א (אני קונה לרוב באלמונית). זה בין החנויות הזולות ביותר שתמצאו לפריטי וינטג' משנות החמישים עד השמונים. החולצות מתחילות משישים שקל, שמלות ממאה ועשרים, מכנסיים בשמונים ועגילים (!) בעשרה שקלים

4) "המחתרת"- עוד חנות וינטג' בסמטת אלמונית. המחירים שם יותר יקרים, אבל בכל סוף עונה שווה להיכנס לשם- הפריטים שנשארו נמכרים בעשר שקל לפריט. כתובת: סמטת אלמונית 5, ת"א.

5) "ביגודית ויצו"- כל החנויות שלי באותו אזור כי שם אני מסתובבת, אבל הכול קרוב לדיזינגוף סנטר וגן מאיר, כך שהרבה אוטובוסים מגיעים לשם. ביגודית ויצו היא ה-חנות ליד שנייה; אתן יכולות למצוא שם בגדים בין שקל אחד עד לשלוש-מאות שקל, ומידי פעם הם עורכים מכירה גדולה שבה אתן יכולות להביא פריטים ולמצוא אחרים במקום. כתובת: קינג ג'ורג' 35, ת"א.

אם המחירים עדיין גבוהים לכן ואתן כן מגיעים לסיבוב שופינג ברחובות ת"א (בעיקר באזור כיכר דיזינגוף), אז תוכלו למצוא כל הזמן מכירות חצר של בגדי וינטג'. ואם אתן לא מוצאות אז תגיעו לכיכר דיזינגוף בימי שלישי או שישי לשוק יד שנייה של כל מיני פריטי וינטג' (בד"כ בגדים יש פחות, אבל יש הרבה אביזרים מגניבים לבית או אקססוריז). אם אתן לא נמצאות בימים האלה, תמיד ניתן להדרים לשוק הפשפשים.

ואם אין לכן כסף אבל יש לכן ים של בגדים שאתן לא לובשות, אני ממליצה בחום להשתמש במכירה הזאת בשביל להרוויח כסף ואז למצוא דברים חדשים לקנות-
http://muffashionista.blogspot.co.il/2012/07/blog-post_18.html

אז מהיום נגמרים התירוצים ורק וינטג' לובשים!
נתראה בפעם הבאה, עדן.



---------------------


דרישות שלום
כותב: -.
בטאי: -.
ד‏"ש לענבר ולסארוש‏'כ, שעזרו לי להעביר את רוב הלילה הסיוטי בחיי. ותודה גם, כמובן, לפורום ספאם שהביאני עד הלום.
עדן [Broken].

לאורפז, כי היא מאאאאאגניבה!
דניאל [GTA Killer].

ד"ש למאיול ולגל, השתיים היחידות שעדיין נורמאליות פה איכשהו. 3>
Beth.

ד"ש לשיר אמא שלי שהביאנה עד הלום^^ ד"ש לטישו אחותי האדירה! ד"ש לכל שאר המשפחה(שאני אדע מי אתם ברגע שלטישו יהיה כוח). ד"ש לשירהדארסי. ד"ש לטלי. ד"ש לאלעד.(: ד"ש ל.. טוב,כל מי שדיברתי איתו מאז הגליון האחרון.
אור [משצית גאה].

ד"ש לשלושת השמנות הכי פרוותיות שיש-מיצי, שולה וצומי!
למאיה ואיתי-שני האדירים היחידים באחות. מקווה ששניכם תגיעו לגמר.

דניאל [Pretty Woman].

ד"ש לגארו-צ'אן, יקירתי, ולכל צ"ד.
דניאלה [Super Pig].


ד''ש לגללל ולשחרוניי, לרוני, לרותמ לדניאלה ולליס. הא, ול TDG כמובן D:
מיטל [SuperHero].

דש לגל הדס ולאיריס. אה ויהודה. ליס.. ומשה..
ד"ש לאורפז שחר♥♥♥ נעמה משה יהודה יוגב ושיראל 3>

בועז [שניצלון].

ד"ש לבועז, איריס, משה, ישי, ליס ואבינועם.. יהודה [אני ואתה נשנה את העולם]. ד"ש למואר באחות, ד"ש לכל מי שעזר לי בגראפיקה.
שני [Love a lot Bear]. ד"ש לדסי. מספיק, לא? :)
טל [Lava Lamp].

ד"ש לי, כי אין אף אחד אחר שיעשה את זה.
Misery.

ד"ש ליובל,שחר,דניאל,ירדן,שחר עמית,,שחר אחותי,בועז,עינת,מיטל,רותם ואליס בארץ הפלאות ♥
Once Upon a Time

ד"ש לטל 3>
הדס [Highway to Hell].

ד"ש לי, לעומר, לבועז, להדס, לליס ,לשחר, לטל, טל השני, עינת ועוד כמה חברי צ"ד...
לירון [moon wolf].

ד"ש לדניאלה, למיטליקה, לאבי, לליס, לטל, לדסי, לרוני, לאביעד, לשיראל, ללין, לדניאל ולעוד אנשים. (:
גל [המשרתת גל].




---------------------


// המערכת נבנתה ע"י בועז ברמן הידוע כKiller B
נקודות הבתים תיעוד עריכת הנקודות
גריפינדור
8846
הפלפאף
1207
רייבנקלו
8609
סלית'רין
6963
כל הזכויות שמורות לקהילת הארי פוטר מופעל על מערכת IP.Board בגירסא 1.4
עוצב, תוכנת, אובטח ומקודם על ידי Sipo · KilBee · edenbuganim
היער האסור - פורום הארי פוטר © 2006-2013
היער האסור בפייסבוק הפוך את היער האסור לדף הבית שלך הוסף למועדפים את היער האסור משתמשים מחוברים הפורום עומד בתקן XHTML
דירוג הפורום בגוגל סטטיסטיקות