היער האסור - פורום הארי פוטר

ברוכים הבאים לפורום היער האסור! הפורום כיום משמש לארכיון ומכיל את כל התוכן מאז הקמתו, אי-שם ב-01/09/2006! כל הפורומים נעולים למעט הפורום הזה(לחיץ)
לכל שאלה / בקשה / הערה ויצירת קשר יש לשלוח אימייל לכתובת הבאה: edenbuganim@walla.com
שלכם, מאז ומתמיד, עדן -
edenbuganim



אש, אש מדורה

גיליון מספר 24: אש, אש מדורה, יצא בתאריך: 08/05/12


בגיליון זה צפו 1786 פעמים.
דבר העורכים
אש, אש מדורה


הרוח נושבת קרירה
נוסיפה קיסם למדורה
וכך בזרועות ארגמן
באש יעלה כקורבן
האש מהבהבת, שירה מלבלבת
סובב לו, סובב, הפינג'אן

נזכר הפינג'אן איך אליו
חבר'ה הגיעו מקרב
איך מוטקה הג'ינג'י רטן
"אחד לא יחזור כבר לכאן"
בדמע אין קצה, סובב הוא בעצב
סובב לו, סובב, הפינג'אן

שנים יעברו ודורות
גבולות וגשרים ומדורות
לזר לעולם לא יובן
מה טעם הזמר נוגן
צנחן ורזרבה, תמיד יזכר בה
ב"נגלה" נצחית של פינג'אן.


משום מה כולם זוכרים בשיר הזה רק את הבית הראשון, וחבל.
זהו שיר עצוב שמעורר הזדהות כשמתעמקים במשמעות שלו:
כאב השנים, כאב האנשים שהיו ואינם...
שיהיה ל"ג בעומר שמח, ואל תשכחו בין מרשמלו למרשמלו שכמו שיש בכם כוח להצית מדורה שתגרום לשריפת ענק,
כך יש בכם כוח להצית את הניצוץ שיגרום לדברים גדולים הרבה יותר.
אוהבת אתכם,
שירה - עורכת הנביא היומי.


---------------------


תגוביות אובדניות חדשות ואקטואליה
כותב: ShiraDarcy Fans Room Chat[שירה.
בטאי: White Rose [דיתה].
   
אף על פי שבתי ספר, עיתונים, מחקרים וכל שלושה מתוך ארבעה אנשים בעולם נוטים לבקר את רשת הפייסבוק באופן תמידי, קורה לפעמים שאני מסוגלת - לא תאמינו - למצוא יתרון אחד באתר הכל-כך חסר תועלת וכל-כך הרסני הזה. ויש לי תמיכה רצינית, שלא תחשבו שאני סתם פושעת: ראש הממשלה בכבודו ובעצמו תומך בדעתי. אתם שואלים איך?
ובכן, אף אדם שמבין בתקשורת ומאזין לערוצי התקשורת המרכזיים לא יכול לטעון דבר נגד הקביעה הברורה שהתקשורת תומכת בצד מאוד מסוים בפוליטיקה הישראלית. ולצערו - או לא בדיוק לצערו, אבל גם לא בדיוק לשמחתו - ראש הממשלה שלנו שייך למפלגה שתומכת בצד השני. מכאן שהתקשורת מנוגדת לדעת רוב העם - שבחר את נציגיו דווקא מהצד השני, אבל לא בזה ענייננו; הנקודה היא שאנשים שהתקשורת הולכת נגדם יכולים לסבול מהמון קשיים - התקשורת יכולה להציג אותם איך שבא לה, מתי שבא לה, להפיץ עליהם מה שבא לה; בקיצור - חורבן.
וכאן מגיע החלק ה - איך פרח נוהגת לומר? - הגרובי של העסק. בזכות הטכנולוגיה המודרנית שקמה היום, או בשמה המלא - הפייסבוק, ראש הממשלה יכול למסור הודעות ישירות לאזרחים, מבלי להיעזר בתקשורת. ככה הוא יכול להציג את עצמו באופן הרצוי לו, לספר להם דברים על עצמו ולהציג את הדעות והדברים שבהם הוא מאמין. ולכן ראש הממשלה נוטה לחבב את הפייסבוק, גם אם לפעמים מי שכותב לו בפייסבוק הם החבר'ה מהמשרד שלו.
ובכן, גם לי יש סיבה לחבב את הפייסבוק - והיא, במפתיע, די דומה! אז חוץ מהקטע שמאפשר לצפות בתמונות של אנשים מהפורום ולצחוק לרמות הכיעור שלהם (או שלא...) או לקבל עדכונים מבית הספר בשנייה, יש יתרון נוסף בפייסבוק והוא שאפשר לדבר ישירות עם ראש הממשלה, או לפחות ליצור קשר איתו בקלות ובמהירות - בלי לצאת בכלל מהבית. אני נשמעת כמו סלוגן לחברת קניות באינטרנט, אבל זו האמת! ואכן, בזמן האחרון - בעיקר בימים שלפני מתכונות, כשאין לי כוח ללמוד והפורום ריק - אני מוצאת את עצמי גולשת בפייסבוק של ראש הממשלה, צופה בסרטונים, בתמונות ובציורים שהוא מצייר [אם הוא לא יודע לשיר, לפחות בציור הוא איכשהו-משהו]. זה באמת מעניין, ומגלה טפח נוסף על זהותו של ראש הממשלה שלנו - מי האדם שמייצג אותנו, מה הוא חושב, מה חשוב לו.
במהלך שיטוטיי בימים האחרונים בפייסבוק של ראש הממשלה התברר לי שאבא שלו, שרק לפני חודשיים הצטלם איתו ביום הולדתו ה102, נפטר. תחשבו על זה. הוא נולד ב1910, כלומר במאה העשרים - כמו כולנו (למעט הצעירים-מאוד שבחבורה). אם רק היה נולד אחת עשרה שנים קודם, הוא היה יכול להכתיר את עצמו כזקן שנולד לפני שתי מאות! איזה פספוס.
ועכשיו ברצינות - לפרופסור בנציון נתניהו, אביו של ראש הממשלה, יש היסטוריה ארוכה של עשייה ציונית. הוא תמך ברוויזיוניסטים, נסע לחו"ל כדי לדאוג להקמת מדינת ישראל, ערך את האינציקלופדיה העברית, חקר רבות את ההיסטוריה מתוקף עבודתו כהיסטוריון, התריע על השואה עוד לפני שהיא החלה ועוד-ועוד. יש הרבה מה ללמוד ממנו - אהבת הארץ, החיבור שלו אל המקורות היהודיים, השקפתו אל העתיד וערכי הציונות שלו. אנשים מכל קשת המגזרים והדעות הפוליטיות, גם אלו המנוגדות לשלו, דיברו על האידיאליסטיות ועל התרומה שלו לעם ישראל.



במהלך השבעה שבה ישב ראש הממשלה בבית אביו בירושלים ביקרו אצלו אנשים רבים, אך אחד הביקורים המרגשים היה ביקורם של שני ילדים בעלי צרכים מיוחדים שהביאו מהגן שלהם בלוק ציור עם ציורים לראש הממשלה מכל ילדי הגן. הילדים נכנסו בספונטניות לבית, מבלי לקבוע מראש, ולמרות שהיה תור ארוך הכניסו אותם מייד. הבלוק שהכינו לראש הממשלה עוטר בתמונות של אביו המנוח, והוא הורכב מציורים של שמש, חיוכים, סולם וידיים מחבקות שנשאו הקדשות קצרות: "ביבי, ציירתי לך חיבוק כי אני עצוב איתך", "ציירתי לך שמש שתחמם אותך" ו-"ציירתי לך סולם כדי שתהיה גבוה כמו אבא".
מלכה שחם, פעילה בארגון "סולם" שאליו שייכים הילדים, אמרה שראש הממשלה התקשה להישאר אדיש וחיבק את שני הילדים. "המשפחה קיבלה את הילדים בדמעות, ביבי אמר לנו שזה הביקור הכי מרגש שהוא קיבל בימי השבעה ושלא יכול להיות יותר מרגש מזה. ראש הממשלה ליטף את ראשם של הילדים בעיניים מלאות דמעות ואמר להם 'ריגשתם אותי, כמה ריגשתם אותי' ".


ולסיכום, הרשו לי להביא לכם ציטוט מטוקבק. אף על פי שטוקבקים הם תמצית הרשע בעולם ותמיד כותבים עליהם חיבורי נאצה בבגרויות בלשון, הטוקבק הראשון בעמוד שבו הסתכלתי חימם לי את הלב:
3. כל הסיפורים מהשבעה מראים משהו אחד: העם אוהב את נתניהו. העם מעריך אותו למרות הקושי לחיות במדינה הזו.
אפילו אתרים מסוימים שלא ממש מפרגנים לו היו חייבים לפרסם חלק מהסיפורים הללו וזה אומר הכל.
אורן, (06.05.12).


  HP- היער האסור


ולעניין אחר. בסוף השבוע האחרון היו כל כך הרבה מקרי רצח עד שהייתי צריכה פשוט לבחור אחד מתוך המגוון הרחב הקיים. הסיפור המזעזע מבאר שבע שבו נרצח אב בן 36 רק כי ביקש מחבורת בני נוער להיות בשקט כי הוא מנסה להרדים את הבת הקטנה שלו, בת השנתיים, הוא אחד המקרים ההזויים שביניהם. מסתבר ששקט עולה בדם יקר. השבוע, כשהיינו במתכונת היה רעש רועם במיוחד בחוץ, התלבטנו האם לצאת החוצה ולבקש שקט. אחרי הכל, עדיף לחיות עם רעש מאשר למות בלוויית דקת דומיה.
המצב הזה הזוי. איך אנשים צעירים, בני 18 ו-20, מסוגלים לקחת למישהו את החיים כל כך בקלות? למה לעזאזל כששני חברים רבים, אחד מוציא סכין ודוקר את השני למוות? מאיפה הגיעה ההתנהגות החולנית הזאת? באיזו מין חברה אנחנו חיים? מה עובר על בני הנוער שלנו?
ברצח אחר, שאירע ברחובות, ובו נרצח נער בן 17 על ידי חבורת נערים אחרים, אחד החשודים תירץ בחקירה את הפשע במילים, "הוא היה חייב לי 100 שקל".
אני לא חושבת שיש צורך להוסיף.

הנרצח ואשתו, בימים טובים יותר. זירת הרצח.

ברשותכם, טוקבק נוסף. אני לא בטוחה שהוא היה מתקבל לבטא בצוות הנביא היומי, אבל לפעמים גם רגש חם הוא דבר מספיק כדי לגרום לקורא להזדהות:
110. הכל מתחיל ונגמר בהורים שמחנכים ת'ילדים שהכל מגיע להם!
אין שום חינוך למוסריות, לערכים, לאמפטיה לאחר....כלום!!!....בוא נסתכל רגע על מה מקורות החינוך של הילדים היום: פייסבוק (כלי שמפתח נרקיסיסטיות), פורנו ואלימות באינטרנט ובטלוויזיה, ריאליטי בו בוחרים למנצח ערס קטן, דפ"ר ואלים....והורים ? מחנכים בבי"ס ? - את זה אין. במקום זה יש לנו הורים שמחנכים את הילדים שלהם שהכל מותר להם וגם אם הם התפרעו בכיתה, אז זה בסדר גמור וחסר למורה שיעיר לילד "המקסים" שלהם!....והמורים ? - המורים צריכים להתחנך בעצמם ולהבין שהם חלק ממערכת החינוך ואם הם לא מסוגלים למשל לגרום לתלמידים שלהם להפנים שיום השואה זאת לא סיבה למסיבה בהצגה לזכרם של הקורבנות או לזריקת אשפה בפולין, אז עדיף באמת שאותם מורים ישימו את המפתחות על השולחן וילכו הביתה!
בחור, ת"א (06.05.12)



ונסיים בהודעה קצת... מטלטלת.
קשישה אמריקנית בת 92, שמכרה יותר מ-1,300 ערכות התאבדות במחיר של 40 דולר לערכה, עומדת בפני עונש מאסר - לא בגלל שסייעה לאנשים לשים סוף לחייהם, אלא משום שלא הגישה על פי חוק את טופסי מס הכנסה לרשויות הפדרליות.
אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה ממש מצחיק.



תסתכלו על איך שנראה העולם שלנו -יש בו שחיתויות, רציחות, עבריינות; אבל אם תשאלו אותי, אני מאמינה שאפשר לשנות. כל זה יכול להיפסק אם רק נאמין שזה אפשרי, ואם נחליט לפעול למען עולם טוב יותר. העתיד בידיים שלנו. אנחנו הדור הבא שהולך להוביל את המדינה, ואם נרצה באמת שכשנפתח את עיתון הבוקר, במקום עצב תהומי יופיע על פנינו חיוך, זה - איך אומר עדן? - "יקרה".

מאמינה בנו -
שירהדארסי, או שירה זשל"ב. לבחירתכם.



---------------------


חדשות לוהטות חדשות הקהילה
כותב: Mister Big [פלג].
בטאי: Broken [עדן].




שלום לכולם וברוכים לכתבת חדשות האתר, גיליון ל"ג בעומר! אחרי זמן רב שלא עדכנתי, הגיע הזמן לספר על חלק מהמאורעות הנחמדים ביותר שהיו לנו בזמן האחרון.

המרוץ לגלובאל נגמר!

המרוץ לגלובאל נגמר לאחר שהמוני משתמשים הגישו את בקשותיהם, ושתי המשתמשות עדן (Broken) ונעמה (Devoid) - שתי משתמשות ותיקות ובולטות בקהילה, מנהלות פורומים וחברות בפרויקטי קהילה שונים - עלו. חברים, שתיהן דוגמה מצוינת להשקעה, ועל השקעה מגיע פרס, והוא התפקיד הנכסף. כל הכבוד! ענבר, איתי ומאיה, גם אתם הייתם מעולים, ואולי תצליחו יותר בפעם הבאה.
בנוסף, חזרה לניהול הבעלים לשעבר והמנהלת הראשית כיום - איוקי האחת והיחידה. בהצלחה למנהלות החדשות!

פוטרמור נפתח!

לאחר שהוכרז לפני זמן כה רב, נפתח סוף-סוף ממשק הרשת "פוטרמור", המדמה את עלילות הסרטים ונותן לנו להשתתף בתפקיד הארי, ובנוסף גם להתמיין לבתים השונים, לקרוא קטעים בלעדיים וחדשים מאת רולינג, לרקוח שיקויים ולשחק בדו-קרב קוסמים. בקרוב יעלו ליער האסור מדריכים למעבר השלבים השונים, למציאת החפצים המוחבאים, למיון ועוד. צפו להפתעות!

עונת הקווידיץ'– הפתיחה הרשמית!

משחק הפתיחה הרשמי לעונת הקווידיץ', קיץ 2012, ייערך ב23 במאי בין נבחרות רייבנקלו-הפלפאף בשיפוט שלי ושל אחראית הקווידיץ' החדשה, עדן (Alimot). העונה תיערך על פי מבנה משחקים מסודר ביותר שפורסם בכל אחד מהבתים השונים. כל קבוצה תשחק מספר משחקים נגד שתי קבוצות לפחות, כשהעונה תימשך לאורך החופש הגדול ותגמר בסופו. זכרו, הקבוצה הטובה ביותר היא הקבוצה עם הכי הרבה מעודדים! בהצלחה לכולם!

תחרות הפיקפורומים החלה!

תחרות הפיקפורומים החלה, והפרקים הראשונים של המתמודדים כבר פורסמו. בין המתמודדים תוכלו למצוא משתמשים מכל הבתים שכותבים שיפים בז'אנרים שונים על משתמשים מהקהילה. כל מתמודד יכתוב שלושה פרקים והתחרות תגמר ביוני. רוצו לקרוא!

המורים החדשים נבחרו!

נבחרו ארבעה מורים חדשים לסמסטר קיץ 2012, והם:
* פרופסור חן, מורה להתגוננות מפני כוחות האופל.
* פרופסור איתי, מורה לשיקויים.
* פרופסור טל, המורה ללחשים.
* פרופסור נוה, המורה החדש לקווידיץ' (שמוכרז רשמית בגיליון זה!).
השיעור הראשון פורסם, מהרו להגיש את השיעורים למורים לפני שהשני יפורסם!



---------------------


אימת המוזיקה מוזיקה
כותב: Broken [עדן].
בטאי: Brisingr [אופיר].
מודה באשמה, אני לא בדיוק חובבת מושבעת של סרטי אימה. או חובבת בכלל שלהם.
אני יכולה לספור על יד אחת את מספר סרטי האימה שראיתי, כשרק את אחד מהם ראיתי באמת עד הסוף בלי לברוח מהאזור באמצע שלו. הפעם האחרונה שראיתי סרט אימה (במחשבה שנייה, אולי "ראיתי" זו מילה גדולה מדי. "הפעם האחרונה ששמו לי סרט אימה מול העיניים" תהיה הגדרה מדויקת יותר) הייתה ביום העצמאות האחרון, וזה נגמר בצרחות מצדי ומצד החברה שבכלל העלתה את הרעיון לראות את הסרט הזה. בסופו של דבר, למקרה שתהיתם, אנחנו יצאנו עם ידינו על העליונה, ומ"המסור 7" עברנו ל"מלך האריות 3".
בכל אופן, למרות שאני בטוחה שכולכם מאוד נהנים מלשמוע על חוויותיי, לא בפחדים שלי עוסק המדור של הפעם; הרי ל"ג בעומר הגיע, וחלקנו דווקא מאוד אוהבים את החג הזה, למרות שהשנה כנראה שלא יהיה להם זמן לאסוף לכבודו קרשים בגלל מתכונות ארורות ובגרויות.
מה משלים בצורה הטובה ביותר את הישיבה מסביב למדורה עם האנשים שאתם אוהבים, אכילת תפוחי האדמה הזועקים לעזרה מתוך הר המלח והנגינה בגיטרה? צ'יזבטים, כמובן. לצורך המטרה התגייסנו איתי (הידוע לרובכם בכינויו סקוט, וככתב מדור טלוויזיה וקולנוע) ואני לכתיבת כתבות מתואמות, כל אחד מהצד שהמדור שלו עוסק בו. תוצאותינו לפניכם.

Remember, Remember
The Fifth of November


אולי הסרט המדובר ("ונדטה", למקרה שמישהו מכם עדיין לא הצליח לקלוט את המסר) לא מוגדר לחלוטין כסרט אימה של ממש, אבל "דרמה, מדע בדיוני ומתח" זו הגדרה קרובה מספיק.
הסאונדטראק של הסרט כולל שלושה-עשר שירים, כשאת כולם- להוציא שלושה- הלחין דריו מאריאנלי; רובם קטעים אינסטרומנטליים ולא שירים של ממש. למעשה, מספר הקטעים שהם אינסטרומנטליים באופן מוחלט עומד על תשעה.
אורכו הכולל של הסאונדטראק הוא לא פחות מ63 דקות, כמעט ממחצית הסרט. לסקר שלושה עשר שירים זו עבודה מתישה שאף אחד לא ידע להעריך, ולכן לפניכם דגימה של כמה מהקטעים האינסטרומנטליים מתוך הסרט.

הטראק הראשון נקרא "Remember remember"; בתור מישהי ששמעה אותו כבר שבע פעמים, אני יכולה להגיד שהוא באמת מגניב, ואפילו לא מפחיד מדי. מצד שני, הוא הפחיד אותי כששמעתי אותו באמצע הלילה. אבל זו לא הפואנטה.
הטראק מתקשר למשפט המוכר ביותר מהסרט, שחלקו מופיע גם בטריילר:
"Remember, remember, the Fifth of November, the gunpowder treason and plot
I know of no reason why the gunpowder treason should ever be forgot."



שם הטראק הבא מבוסס על השורה שV אומר לאייבי, והיא"People should not be afraid of their governments. Governments should be afraid of their people".
שם הטראק הוא "Governments should be afraid of their people", ואורכו כשלוש דקות. מבין הטראקים האינסטרומנטליים, זהו הטראק כמעט הכי קצר.
מנגינתו נעה (כמעט כמו כל שאר הקטעים) בין עוצמתיות מותחת לשקט מותח: התחלתו, הרגועה אך המותחת, מתחזקת ומתעצמת עד הגעתה לשיא, ואז חוזרת ומשתתקת.



כידוע, גיבורת הסרט (המשוחקת על ידי נטלי פורטמן, המביאה גאווה לישראל) נקראת אייבי. וכיאה לגיבורה, יש טראק שלם הנקרא על שמה.
הטראק נקרא "Evey's Story", ומשכו כשלוש דקות (שתי דקות וחמישים שניות, אם אתם קטנוניים); זה הטראק הרביעי במספר.



הטראק השביעי מבוסס גם הוא על דמות מונדטה, הפעם על ולרי; מאוד בקצרה, את ולרי אייבי מכירה בזמן שהותה בכלא על ידי פתקים ישנים שהיא מוצאת. ולרי נאסרה, ולאחר מכן הוצאה להורג אך ורק עקב היותה לסבית.
טראק זה הוא הארוך ביותר- כשמונה דקות וחמישים שניות. פתיחתו מזכירה פתיחות אחרות, אך רובו שקט והייאוש משתמע ממנו בבירור.



הטראק השלושה עשר, שסוגר את הסאונדטראק של ונדטה, נקרא "Knives and bullets (and cannons too)"
האוזן האישית שלי הצליחה לזהות שיש בו מן מנגינת הסיום האופטימית שסגנונה מאוד מוכר. התקווה המוזיקלית משתלבת בטראק מאזור השלוש דקות וחצי; לפני זה, המוזיקה היא מוזיקת מתח טיפוסית.
לקראת סיום הדקה הרביעית, המנגינה חוזרת לשקט המותח ונמשכת עד לאמצע הדקה החמישית, שם היא משתנה בחזרה באופן מפתיע וחוזרת על צלילים שיצא לי לשמוע דקות אחדות קודם לכן, באחד החלקים הקודמים של הטראק.



ל"ג בעומר שמח ומהנה. (:



---------------------


שלטון האש ספרים
כותב: Brisingr [אופיר].
בטאי: Broken [עדן].
ל"ג בעומר, ל"ג בעומר. חג שכולנו– כמובן ש"כולנו" זו רק הנחה, אבל הנחה די מבוססת– מיד מקשרים במוחנו לאש, עצים, מדורה, לילה לבן, ועל זו הדרך.
מסיבה מובנת מאליה זו, החלטתי לכתוב על מוטיב האש בספרות, ואם להיות יותר ספציפי, בספרות הפנטזיה.

היצור הפנטזי הבולט ביותר בספרות המודרנית וכן בספרות העתיקה, המקושר לאש, הוא כמעט ללא ספק ידידנו הדרקון. החל מדרקונים סתומים וצבעוניים, המאוירים בידי עלומי שם ומכותרים בפונט בגודל 36 עם ניקוד שאחיינים ובני דודים דורשים מאתנו לפרקים להקריא להם, וכלה בדרקונים מרושעים ומאיימים כגון שרוקין וזנב-קרנית הונגרית.
מהם בעצם דרקונים?
דרקונים הם יצורים לטאיים, על פי רוב יורקי אש ו/או בעלי כנפיים גדולות עשויות קרומי עור וקשקשים קשיחים במיוחד.
הדרקון הופיע כבר במיתולוגיות העתיקות. אפשר לראות אותו בגן ההספרידות, יושב לו שם בשקט וצייתנות ושומר על תפוחי הזהב, אך ניתן לראות אותו גם במיתולוגיות מאוחרות יותר, כגון המיתולוגיה הסקנדינבית ואפילו הנוצרית. גם במיתולוגיה הסלאבית מופיע סוג של דרקון.
מאידך, הדרקון נפוץ מאוד גם במיתולוגיות עמי המזרח, אך שם הוא לא מתואר בתור היצור הנוראי ומטיל האימה כמו במערב, אלא כיצור ערטילאי, עילאי, שומר. אפילו יש שנה על שמו בלוח השנה הסיני (שנת הדרקון). כמו כן, הוא נראה שונה לגמרי, כמו הדרקון מנייר ממנו זינקו ההונים בסצנת ההשתלטות על הארמון הסיני במולאן.
המשותף לכל גרסאות הדרקונים השונות, או לפחות רובן, הוא דרקונים מלאי הדר, גם אם לא תמיד נחמדים (תודה לויקיפדיה על חלק מההיסטוריה המקוצרת. לא הכול, רק חלק!).
הדרקון מהווה חלק מרכזי גם בתרבות משחקי התפקידים, וביניהם D&D. ספר המפלצות (לפחות גרסה 3.5, את גרסה 4 אין לי כוח לבדוק- היא בחדר והחדר רחוק) מחלק את הדרקונים לשני סוגים: הדרקונים הצבעוניים, המרושעים והחמדנים, בהם החזק ביותר הוא הדרקון האדום, והדרקונים הכרומטיים, הטובים והחשים לעזרה, וביניהם החזק ביותר הוא דרקון הזהב.

   

ונחזור לעניינינו. ברוב הספרות המערבית (אך לא תמיד, בדוגמת דרקוני המזל מ"הסיפור שאינו נגמר"), שבמקרה היא זאת שאנו מרבים לקרוא, הדרקון מופיע כשילוב בין טירקס, פטרודקטיל ושחקן פוטבול יורק אש. החל מסמוג, הדרקון השתלטן והישן בעיניים פקוחות מתוך "ההוביט", דרך יוסטס, הדרקון-נגד-רצונו ("המסע בדורך השחר" [נרניה]), ועד לספרי הפנטזיה של ימינו. הדוגמאות כה רחבות, אבל בכל זאת אביא את אלה שאני מצליח להיזכר בהן עכשיו:
רומח הדרקון, על כל סדרותיו ונספחיו (או לפחות חלקם הגדול).
הארי פוטר (נורברטה, הזנב קרנית, גרינגוטרס וכו').
הירושה (...).
סדרת ולאד טאלטוס של סטיבן בראסט.
דרקון הוד מלכותו של נעמי נוביק.
הטרילוגיות של אן מקאפרי.
אני יודע שזה רק קצה המזלג, ועוד הקצה הלא ידוע של המזלג, אבל אין לי עכשיו כוח ו/או זמן להמשיך לחשוב על זה, ואני בטוח שתסתדרו.

משם נעבור ליצורים אנושיים, הקשורים בקשר חזק לאש. שליטי אש.
שליטי אש מסוגלים לזמן אש, ולעיתים לעצב אותה ולשחק בה כרצונם, לצוות עליה וליצור ממנה דברים חדשים ומעניינים כראות עיניהם; בדרך כלל האש גם לא מזיקה להם, אולי אפילו מחבבת אותם, והם מרגישים את החום שלה כלטיפה.
אף על פי שזה מוטיב חוזר ואהוב בז'אנר הפנטזיה (והמד"ב), הדוגמאות היחידות שהצלחתי לחשוב עליהן עכשיו הן אצבע אבק [טרילוגיית לב של דיו]-

המסוגל ליצור מאש דברים רבים ונהדרים (פרחים, סוגי קסמים שונים ומוזרים), וליאו ואלדס [הגיבור האבוד]– בעל היכולת לייצר אש (יכולת שנחשבת מסוכנת למדי בעולם בו הוא נמצא) ויכולת הסלמנדרה לשרוד בתוך כבשן האש. אם יש לכם עוד דוגמאות, רוצו אליי.


וכמובן, חפצי אש.
יותר ספציפית- חרבות שמתלקחות באש מרצדת שקופצת בצהלה כשהיא מפלחת באכזריות את בשרו של יריביה.
חרבות אלה מתלקחות למגען האוהב של בעליהן, או כשמילה מסוימת נאמרת. הן יכולות לבוא בכל הצבעים- לבן, אדום, כחול וגו'.
אני לא באמת יודע איפה התחיל הרעיון של חרבות בוערות, אם כי אני בטוח שהיו כאלה שתיארו את אקסקליבר כבוערת, אבל אני לא יודע מאיזו תקופה הם היו.
חרבות בוערות תוכלו למצוא במקומות כגון הבלגריאד והמלוריאן, שם יש את חרבו של מלך ריבא, המתלקחת באש כחולה לרצונו של בעליה, בתנאי שהיא מאוחדת עם הביצה. וכמובן, יש את בריסינגר (ויש הטוענים שבריסינגר וחרבו של מלך ריבא הן בעצם אותה חרב, כיוון שכריסטופר פאוליני העתיק אותה מאדינגס עד לפרטיה הקטנים, החל בחומר ובמקור החומר ממנו היא עשויה וכלה בצבעה ותכונותיה), הנדלקת כשאראגון מכריז את מילת הקסם- בריסינגר (אש).


כמובן שיש עוד כהנה וכהנה מוטיבים מחובבים של אש בספרות הפנטזיה, אבל לא היה לי כוח לחשוב עליהם. במקום זאת, השקעתי את כל כוחותיי בדרקונים.
תשתדלו לא לשרוף את עצמכם בל"ג בעומר- אני מבטיח שזה לא ישיג לכם שליטה באש!



---------------------


מציצים לאיוקי טור דעה
כותב: Kouji Minamoto [איוקי].
בטאי: Broken [עדן].
 
היער האסור - פורום הארי פוטר


ברוכים הבאים לטור של איוקי!
כן כן, אחרי הרבה תחנונים, בקשות, התמדה, שוחד וטובות הנאה- סוף סוף קיבלתי טור משלי בנביא.
והפעם, לאחר שכל מה שניסיתי לכתוב השתבש, החלטתי לתת לכם קטע "קצר" שכתבתי, הוא ביקורת חברתית, ואני מאמינה שתמצאו אותו מעורר מחשבה.
וכן, אני יודעת שהייתי אמורה לכתוב טור ובמקום זה הבאתי סיפור, ועכשיו יצא לי חרוז ושירה תרביץ לי ואני אגיע לאשפוז.

זה היה בערך באמצע כיתה ז'. ישבתי במקום שלי בשורה הראשונה; היה חינוך וזה היה יום ראשון בשעה הראשונה.
"היום תצטרף תלמידה חדשה," הודיעה המורה בשעמום ואני לא התייחסתי.
הדלת נפתחה בחריקה, והתלמידה נכנסה.
כשראיתי אותה, הלב שלי החסיר פעימה והייתי בטוחה שזהו זה, כנראה שאני ל סבית.
היא הייתה בגילי, אבל גבוהה, כמעט מטר ושבעים, ורזה עם רגליים ארוכות. השיער שלה היה שחור וארוך ומבריק, שנפל בתלתלים מושלמים על גבה; העיניים שלה היו בגוון המושלם של כחול בין ערביים, ומצטיירות כחתוליות; האף הקטן שלה מושלם וישר, והשפתיים שלה אדומות וציוריות; כל פרט בה, מכף רגל ועד ראש, היה פשוט מושלם.
היא לבשה את חולצת התלבושת האחידה, חולצת וי שחורה זהה לשלי, ג'ינס ומגפיים, ועליה הם נראו כמו משהו שמציגים בתצוגות אופנה. ידעתי שהיא בטח איזה מלאך שירד משמיים לשמח אותנו.
לרגע אחד קפץ המוח שלי אליי, לעומתה, המהממת-
שיער שחור מקורזל ודהוי, שפתיים יבשות, אף רחב ופחוס, גוף מלא וכבד ורוטט, ובקושי מטר שישים. ונראיתי כל כך מוזנחת.
המקום לידי היה פנוי, והיא התיישבה על ידי. הרמתי את הבקבוק ולגמתי לגימה ארוכה, רק כדי להוריד את היובש מהפה.
"היי," היא אמרה לי בשקט.
"היי," השבתי לה באותו השקט השמור לשיעורים.
"אני קסנדרה, אבל את יכולה לקרוא לי קאסי," היא אמרה במבטא אמריקאי וחייכה אלי חיוך שכולו שיניים לבנות.
חייכתי אליה בחזרה.
מאותו היום היא הייתה חברתי הטובה ביותר. הלכנו לכל מקום ביחד- לקניות, לשיעורים בבית הספר, למסיבות, להופעות, לכל מקום. בלתי ניתנות להפרדה. היא הייתה כל כך נחמדה, אליי ואל כולם, ואתה הרגשתי ממש נחשקת.
היא עזרה לי להשיג את החבר הראשון, ונתנה לי את האומץ להיפרד ממנו; אנשים התייחסו אליי טוב כשהייתי אתה. היופי שלה, במקום להעפיל עליי, הקרין אליי והציג אותי באור יפה יותר ממה שאני באמת.
אבל לא הייתי מרוצה מעצמי. היא הייתה חברתי הטובה ביותר ולא יכולתי להפסיק להשוות אותה אלי.
יום אחד, בסוף י"א ובסוף הבגרויות, היא ישנה אצלי ללילה ושם היא סיפרה לי את סודה הגדול:
"אני מכשפה," לחשה לי בלב הלילה.
נרדמתי מיד. הייתי עייפה, וכשקמתי בבוקר לא הייתי בטוחה אם מילים אלו היו פרי דמיון דמדומי השינה או מילים אמתיות.
"את מכשפה?" שאלתי את קאסי.
היא השיבה לי בחיוך המבריק שלה.
"תראי לי, בבקשה," ביקשתי ממנה.
היא רצה אל המטבח שלי ולקחה את הסכין החדה. לפני שאספיק לעצור אותה חתכה לעצמה חתך ביד, שמיד התחיל לדמם.
היא עיוותה את פניה לרגע בכאב ואז בידה השנייה, באצבעותיה הדקות, התחילה לצייר על כף ידה ציור מוזר, מין משושה שבור ועקום.
"זה לא מוכיח שאת מכשפה," אמרתי.
אבל אז היא ליקקה את ידה בתנועה ארוכה וחלקה, ועם הדם על לשונה הגתה מילה שלא דמתה לשום מילה אחרת שאני מכירה, מילה שהדהדה בחדר כמו במערה. מילה שידעתי שפירושה הוא זימון.
האוויר התאבך, ומשום מקום הופיע ספר גדול בכריכת עור קשה, שריחף באוויר.
"זה מספיק, קאסי, אני מאמינה. צריך לתפור לך את החתך," הפצרתי בה.
"אני יכולה לתפור אותו," השיבה לי. "אל תדאגי, אני אראה לך כשף אמתי."
היא דפדפה בספר המרחף, ומצאה ציור מורכב של משולשים ועיטורים וציפור. כמו קודם, ציירה עם דמה על ידה וליקקה את ידה, ועם הדם, שלא נטף ולא נזל, אלא התקבע על לשונה, הגתה עוד מילה.
האוויר רטט סביבה, ובמקום קאסי ריחפה לי סנונית במטבח, ועל כנפה של הסנונית התנוסס הציור, שדעך עד שנעלם, ושוב חברתי הייתה במטבח.
"וואו."
עוד הבזק של חיוך והפצע המדמם שבידה התאחה, כשעל לשונה טבוע ציור של תפירה.
"אני יודעת איך את מרגישה, אני יכולה לעזור," היא אמרה וחיבקה אותי.
"את יכולה לגרום לי להיראות כמוך?" שאלתי.
"כמובן, המשפחה שלי מוכרת כישופים. אבל בגלל שאנחנו חברות, אני אתן לך אחד חינם."
"אבל אימא שלי לעולם לא תסכים לי להשתמש בכשפים!"
"תביאי אותה לחנות, היא תראה שהכול טבעי," אמרה לי קאסי. "ותבחרי איזה כישוף את רוצה."
"אני רוצה להיות רזה וגבוהה," אמרתי מיד.
"זה שני דברים שונים."
"אז רזה, קודם כל רזה!"
"תני לי לארגן דברים, ותפגשי אותי מחר אחרי בית הספר בשדה."
וקאסי נעלמה משם.
בערב אמרתי לאימא שיש למשפחה של קאסי חנות, ושהיא חייבת ללכת לראות, ואימא הסכימה, היא אמרה שתלך למחרת בבוקר.
למחרת קאסי לא הגיעה לבית הספר, אבל באמצע יום הלימודים קיבלתי מאימא טלפון. "החנות שלהם פשוט נפלאה, הם הביאו לי כישוף נגד קרחות בחינם, אבא שלך ממש ישמח!"
"אז את לא מתנגדת לכישופים?" שאלתי אותה.
"הייתי שם ותחקרתי אותן, אבל ראיתי את המרכיבים והכול טבעי. יקר, אבל טבעי."
"תודה, אימא! אני אאחר לארוחת הצהריים."
עם הצלצול רצתי לשדה, מתרגשת מהידיעה שסוף סוף אהיה רזה ויפה. קאסי חיכתה לי שם, עם חיוך נפלא ועם מדורה קטנה.
"חם היום, למה מדורה?"
"זה לכישוף," הסבירה וחתכה את ידה. היא דפדפה בספר הכשפים והושיבה אותי על שרפרף מוגבה מעל המדורה. בידה היה ברז מים ישן ומפורק, ומכחול. פחדתי למוות, איך הכישוף הזה עובד? אבל בטחתי בקאסי, היא לא אכזבה אותי עד כה. היא ציירה סביבי בדם כוכב מחומש ואמרה מילים, ולפתע לא יכולתי לזוז, לא הרגשתי כלום. ראיתי אותה, אבל זה כל מה שיכולתי לעשות.
היא התקרבה אליי, סימנה אותי בדם שלה ומהעור החשוף שלי ליקקה את הציור, ובלי שום התראה- תקעה את הברז בירך שלי.
היא סובבה את הידית של הברז, אמרה עוד כמה מילים, ואז זה התחיל- דבר גושי, צמיגי ולבן-אפור יצא מהגוף שלי. שומן דחוס, נוטף, מבריק, אחיד ומסריח נשפך מהירכיים דרך ברז אל מדורה, שם הוא תסס והעלה עשן.
שמחתי שלא הרגשתי כלום, ושמחתי עוד יותר שהגוף שלי מסלק את המטרד הלא בריא והמגעיל, ומתחיל להצטמק למידותיו האידיאליות. העור נרפה, כעת שלא היה לו במה לתמוך אלא בשרירים, וכשהשומן הפך לשומן מעט דמי, קאסי סגרה את הברז ושלפה אותו ממני.
קמתי, קלילה עם עור רפוי ורזה כמו מקל.
ועכשיו שנאתי את עצמי בצורה אחרת- העור שלי היה רפוי ומדלדל, וכל זכר לחזה שלי נעלם.
"קאסי, אני רזה, אבל מה אני אעשה עכשיו? מה עם העור? והחזה שלי? ומה עם זה שאני עדיין כל כך נמוכה?"
קאסי הביטה בי ברחמים, "תבואי אלינו לחנות ותקני מה שאת צריכה. אני מצטערת, אבל אני יכולה לתת רק כישוף אחד בחינם."
באתי לחנות, נלהבת ונרגשת, אבל כשראיתי את המחירים, פניי נפלו. לא יכולתי להרשות לעצמי זאת. הבכי עלה ללא שליטה, וקאסי יצאה מהדלפק וחיבקה אותי.
"אני אעזור לך למצוא עבודה," הבטיחה.
והיא קיימה. מצאתי עבודה במוקד טלפוני- שכר זעום, שעות קשות- אבל כל שעה שעבדתי קירבה אותי אל המוצרים הנחשקים.
עם משכורת אחת קניתי משחה לאקנה, ועם עוד שתיים כשף לעור הפנים; עם המשכורת הצבאית כל חודש הלכתי לקנות שיקויי צמיחה, ואחר כך גם כשף לגובה.
ועם הדרכתה של קאסי קניתי עוד ועוד ממוצרי החנות, שכבר תפסה פריסה עולמית ותמיד הייתה צפופה.
איגוד הנשים האמתיות מחו נגד הכשפים, אבל מעטות הקשיבו להן. הכשפים היו פתרון קל, זמין ונוח, גם אם יקר.
האף שלי התיישר וקטן והעצמות התעדנו והמותניים צרות והשפתיים אדומות והשיער מבריק.
הייתי יפה כמו קאסי, והלכנו לכל מקום ביחד- לקניות, לשיעורים באוניברסיטה, למסיבות, להופעות, לכל מקום. בלתי ניתנות להפרדה.
את החבר השגתי בזכותה והיא עמדה שם בחתונה שלנו, ואני עמדתי בשלה.
בחדר הלידה היינו בחדרים צמודים, והבנות של שתינו גדלו ביחד והיו חברות טובות כמו שאנחנו היינו.
גם בגירושים עמדנו זו לצד זו, וכשהבנות עזבו את הבית.
ויום אחד, כשישבנו אצלי בבית ושתינו קפה, שאלתי אותה שאלה שעלתה בי באותו הרגע-
"קאסי, איך היית נראית אם לא הייתה מכשפה?"
והיא חייכה אלי את החיוך המבריק והמושלם שלה ואמרה: "אני אראה לך אותי בלי הכשפים."
היא השתנתה במהירות ופתאום נהייתה כל כך צעירה, והיא לבשה את אותם הבגדים שלבשה כשפגשה אותי.
המגפיים והחולצה השחורה והג'ינס, רק שהיה לה שיער שחור מקורזל ודהוי, שפתיים יבשות, אף רחב ופחוס, גוף מלא וכבד ורוטט, ובקושי מטר שישים. ונראתה כל כך מוזנחת.
ואז הבנתי.

אוהבת, איוקי.



---------------------


גם בבריטניה חוגגים ל"ג בעומר טלוויזיה וקולנוע
כותב: Scott Pilgrim [איתי].
בטאי: White Rose [דיתה].
 היער האסור - פורום הארי פוטר











''ונדטה'' (V for Vendetta) הוא סרט דרמה, מדע בדיוני ומתח. הסרט יצא בשנת 2006 (בארה''ב). ההשראה אליו הגיעה מסיפור חייו של גאי פוקס. בשנת 2007 נטלי פורטמן זכתה בפרס 'סאטורן' על תפקידה בסרט, הוא היה מועמד לפרס 'הוגו' על ההצגה הדרמתית הטובה ביותר, וקיבל ציון של 73% ואת התגית (Certified Fresh) באתר ''Rotten Tomatoes''.

מורד קם להשמיד את בניין הפרלמנט הבריטי. למורד קראו גאי פוקס. לבסוף הוא נתלה ונשרף ב - 5.11.1605 ומאז כל בריטי חוגג את יום גאי פוקס, שמזכיר לא מעט את ל''ג בעומר. ב - 2020 ארצות הברית קרסה בגלל מגיפה, ובבריטניה שולט דיקטטור דתי הנקרא סאטלר. המשטר מתעלל באזרחים ברשעות מרשימה, וכל החוקים התעצמו עד כדי כך שכל עבירה יכולה להביא לסוף חייו של כל בנאדם. איווי היא בחורה היוצאת בזמן העוצר, וכמעט נאנסת על ידי השוטרים, אך בחור מסתורי עם מסיכת גאי פוקס הנקרא V מגיח מן הצללים והורג את השוטרים. איווי מתחברת אל V ומגלה שהוא יוצא לסוג של מסע צלב נגד הממשלה. כן, הוא עושה דברים לא חוקיים.

''ונדטה'' הוא סרט טוב. המשחק בו מעולה, נטלי פורטמן גם יפה וגם שחקנית מעולה, שמעבירה את התפקיד שלה בצורה פשוט מדהימה. סטיבן ריי מאוד מרשים בתור מפקד המשטרה ובסך הכול, כולם עושים עבודה טובה. האפקטים בסרט ממש טובים לתקופה (ברור שמאז 2006 השתדרגנו ובגדול,) פיצוצים יפים והסרט כולו גם יחסית מגניב, לעיתים. משהו ממש יפה בסרט, הוא שנראה שהרבה פעמים הוא יפול לקלישאות הידועות והמעצבנות של הז'אנר (קטגוריית הסרט, למי שלא יודע), והוא פשוט מצליח לא להיכנס לקלישאות, לדלג מעליהן ולהפתיע את הצופים. הסרט מותח, ולא משעמם לרגע. והמסר שלו? הוא נכון ביותר. אפילו יש בו אנשים שמזכירים דמויות היסטוריות לא נעימות כל כך. למרות היתרונות, הסרט לא חף מבעיות. ה''קטע'' שלו הוא זה שהוא לא ממש משהו חדש שלא ראינו מקודם, ולפעמים הדמויות נואמות נאומים קצת מתישים. וזה גם חוזר קצת על עצמו, הקטע הזה. והרשעים, הם רק רעים והם לא עמוקים כל כך. סוג של דמויות ג'נריות. אבל אחרי הכול, היתרונות עולים על החסרונות ומוכיחים כי ''ונדטה'' הוא סרט שצריך לצפות בו.

בנוסף, הקטע של גאי פוקס מתקשר לל''ג בעומר, כי החגיגות של הבריטים מלאות במדורות גם כן, ויש ירי זיקוקין די-נור.

לסיכום, תראו את ''ונדטה'', כי כדאי. פילוסופיה זה טוב, במידה.

ז'אנר: דרמה, מדע בדיוני ומתח
במאי: ג'יימס מקטיג
תסריט: לארי ואנדי וואשוסקי.
הופק ע''י: ג'ואל סילבר, לארי ואנדי וואשוסקי, גרנט היל
מוזיקה: דריו מאריאנלי
צילום: אדריאן בידל
נערך ע''י: מרטין וולש
שחקנים ראשיים: נטלי פורטמן, הוגו וויבינג, סטפן ריי, ג'ון הארט
שפה: אנגלית
שנת יציאה: 2006
אורך: 132 דקות
תקציב : 54 מיליון דולר

קבלת הסרט בציבור :
בחינה כלכלית : בדצמבר 2006 הסרט השיג 132,511,035 $, רוב הכסף היה מארצות הברית בלבד. הסרט לקח את המקום הראשון במכירות הסרטים באותו היום, עם עוד 8 וחצי מיליון דולר.
בחינת קבלת הסרט אצל הקהל הרחב והמבקרים : ''ונדטה'' התקבל בצורה די טובה אצל המבקרים, עם ציון של 73% ב''Rotten Tomatoes''. אנשים אמרו שהגיבור לא מורגש מספיק, מכיוון שהוא די מכני והוגו וויבינג (השחקן שלו) לא מפגין נוכחות, ובנוסף, התייחסו לאלימות שלו ולמסרים החזקים שלו. הסרט זכה במספר פרסים, וביניהם סאטורן והוגו. V נכלל ברשימה מפורסמת כאחד מ100 הדמויות הבדיוניות הטובות ביותר אי פעם. מגזין ''Empire'' הכתיר אותו במקום 218 ברשימת הסרטים הטובים ביותר אי פעם.



---------------------


בל"ג בעומר, בסופו של דבר, כולם אוכלים פחם. בישול
כותב: flower [פרח].
בטאי: HadaRingo [הדר].
שלום, קוראים יקרים (ופחות יקרים- אני לא מפלה,) וברוכים הבאים לכתבת מתכונים נוספת! הפעם אנחנו הולכים לעסוק בחג נהדר, נפלא - שאף פעם לא באמת סבלתי - לא אחר מאשר ל"ג בעומר!
או שזה ל'ג בעומר? או לג בעומר? זה משנה בכלל? הו, למי אכפת. אני חושבת שאפילו המורה שלי ללשון כבר הפנימה את העובדה שאני פשוט לא מסוגלת שלא להיכשל בחלק של דיוקי ההגייה.
אחת הסיבות שאני זו שמזכירה לאנשים לבטא, ולא מבטאת בעצמי.
בכל אופן, מתכונים. מתכונים זה אוכל, בדרך כלל. אצלי אף פעם אי אפשר לדעת; אחרי הכל, אני כבר כתבתי פעם על עצים בכתבת אופנה.
ועל פולנים בכתבת ספורט. אבל זה לא חשוב! כמו שאמרתי, מתכונים. בואו נחזור למסלול.
כשאני חושבת על ל"ג בעומר, הדבר הראשון שעולה לי לראש זה עשן. המון-המון עשן. והליכה לאיבוד. אבל מאחר והכתבה אמורה לעסוק באוכל, אני מניחה שתפוח אדמה ייאלץ להספיק.
אולי גם קצת מרשמלו.
הו, כן- וכוס גדולה של שוקו. עצומה.
וזה כן כשר, פפף - אף אחד לא מכריח אתכם לעשות מנגל ולהכין סטייק!
אז, יקיריי, בואו נתחיל!
או נמשיך. אחרי הכל, התחלנו משהו כמו מאה שבעים מילים קודם לכן. אבל מילא - נתחיל, נמשיך, מה זה משנה? פשוט תמשיכו לקרוא!
ראשית, תקימו מדורה. תמצאו קרשים שנותרו באתרי בנייה נטושים (או מהשיפוצים של השכנים), רהיטי עץ מכוערים מהבית או- אם אתם ממש נואשים וחסרי מזל- אלפי ענפים קטנים. אל תשכחו גם אבנים גדולות או סלעים קטנים, להקיף את המדורה - אני לא יודעת כמה יעיל זה באמת יהיה אם תתחיל שריפה, אבל הכריחו אותי להוסיף את זה, יחד עם ויתור הזכויות.
בכל אופן, מדורה. אל תשכחו להדליק את האש, אני לא בטוחה כמה פרקטיים יהיו כמה בולי עץ יבשים לבישול.
כשסיימתם להתעסק עם המדורה, ווידאתם שיש לכם יותר להבות מעשן, תחזרו למטבח (כן, גם הבנים שביניכם. אני לא שוביניסטית!) - יש לכם תפוחי אדמה לעטוף.
מצרכים:
תפוחי אדמה. כמה? תלוי, אתם רוצים קצת הרעלת קיבה או הרבה?
נייר כסף. המון. 2 גלילים. אולי יותר, רק ליתר ביטחון- אתם יודעים, אם בטעות תקווצ'צ'ו את הנייר והוא ייעשה חסר תועלת.
את האש, כמובן.
אופן הכנה:
קחו את נייר הכסף. קרעו ממנו מלבן באורך של עשרה ס"מ. אני חושבת. בכל אופן, משהו בערך כפול בגודלו מתפוחי האדמה שלכם.
עטפו את תפוח האדמה. תתחילו בעיטוף עדין, מוקפד, עד שימאס לכם ופשוט תמעכו את הנייר על תפוח האדמה. אני, בדרך כלל, פשוט מדלגת ישר למעיכה.
חזרו על הפעולה עם יתר תפוחי האדמה, וחזרו אל המדורה. תעמידו פנים שזכרתי להורות לכם לא להשאיר מדורה בוערת לבד.
את תפוחי האדמה העטופים השליכו אל האש, אבל אני ממליצה לכם לכוון אל החלק החיצוני יותר- להוציא תפוחי אדמה ממרכז מדורה זה לא כיף במיוחד.
חכו כרבע שעה, סתם כי זה ביטוי זמן שלא לוקח הרבה זמן להקליד, ושלפו את התפודים (הו, "תפודים". זה חכם. כבר התחיל להמאס לי לכתוב "תפוח אדמה" כל פעם מחדש). המליחו ופלפלו בכמויות, כי אחרת זה לא יהיה טעים. כך או כך הסבירות שתקיאו מאוד גבוהה.

כמובן, ל"ג בעומר הוא לא ל"ג בעומר בלי מרשמלו צלוי. אף מדורה היא לא מדורה בלי מרשמלו צלוי. מרשמלו הוא התחליף לצ'יזבטים, ותחליף די אדיר אם יורשה לי לומר: הוא לא גורם לסיוטים. אלא אם אכלתם ממש ממש הרבה.
מצרכים:
מרשמלו, המוני המונים של מרשמלו. זה יכול להיות המרשמלו הקלאסי בורוד לבן (כשהורוד מלא בצבעי מאכל - רק אומרת), או הגרובי הצבעוני בספירלות - מה שתרצו.
שיפודים, כמה שיותר ארוכים- להישרף באצבעות זה פשוט לא מגניב.
אופן הכנה:

השחילו שלושה מרשמלואים על כל שיפוד. זו עבודה מאוד מלוכלכת, ודביקה. מאוד מאוד דביקה. גועל נפש, ממש. אני מקווה שחשבתם להביא את המגבונים החמודים האלה לניקוי הידיים, או את הג'ל הלא-באמת שימושי לחיטוי.
כשהמרשמלו נראה שחום ומגעיל, הוציאו אותו מהמדורה. עשו "פו", וכבו את המקל המטופש אם הוא עולה באש. לאכול להבות זה לא חכם, אלא אם במקרה אתם חלק מקרקס.

ולבסוף, אם כל המלח בתפודים והסוכר הדביק במרשמלואים גרמו לגרון שלכם לבעור, בואו נכין משהו לשתות, לסיום, ככה.
מצרכים:
סיר, או משהו שאפשר למלא בנוזלים ולהניח על מדורה בלי שהוא יתפוצץ.
חלב, אולי ליטר או שניים.
חפיסת שוקולד חלב, לא מריר - מריר זה מגעיל. אם אתם עצלנים, גם שוקולית זה בסדר.
כף לערבוב, למרות שגם מקל ארוך זורם.
אופן הכנה:
מלאו הסיר בחלב, והניחו על המדורה - בתקווה שהיא עדיין בוערת. כשהחלב רותח ומתחיל לבעבע, שברו את חפיסת השוקולד והוסיפו לסיר (או, אם התקמצנתם, משהו כמו חמש כפות שוקולית) וערבבו עם הכף, עד אשר יימסו ויישתלבו עם החלב לנוזל סמיך בצבע חום.
עכשיו אתם יכולים או לשפוך את השוקו לכוסות, או לשתות ישר מהסיר. במידה ובחרתם לשתות מהסיר, רק הרשו לי להציע לכם לחכות עד שהוא יתקרר. עד כמה ששפתיים אדומות זה גרובי, הייתי ממליצה לכם להשתמש בשפתון - לא בסיר רותח שיגרום לכם לכוויה.
אז שיהיה בתיאבון, וגם לרוויה. אני מאחלת לכם מדורה כיפית ואדירה - גם אם ל"ג בעומר הוא חג בלתי נסבל.
בכל אופן, קוראיי הנאמנים... עד הגיליון הבא!



---------------------


Fashion On Fire אופנה
כותב: Alimot [עדן].
בטאי: HadaRingo [הדר].
ל"ג בעומר ישר אומר: אש ואדמה. אש כי ברור- ואדמה, כי איפה עושים את האש? לכן החג מאופיין בצבעים אדום-כתום-חום-צהוב. וכך תתלבשי ברוח החג מבלי שמכבאי האופנה יצטרכו לכבות אותך.


אל תעשי:
לבנות שהשמש בירכה אותן בצבע עור שזוף- היזהרו מהצבע הצהוב, שלא יהיה הצבע הבולט בחולצה או במכנסיים, אחרת השיזוף יראה לך מוזר.
לבנות חיוורות- הזהרו לא להבליט בצבעים בוהקים, הלובן שלכן יסנוור וזה לא טוב.

תעשי ותבורכי:
לבנות השזופות- אומנם הבהלתי אתכן מהצבע הצהוב, אך אל תיראו ממנו. שלבו אותו בעדינות עם תכשיט קטן וצהוב (עגילים או צמידים) או סנדל צהוב. בנוסף, אם תשלבי את הצבע החום כדומיננטי- תראי במינימום פוקהונטס, בעזרת חולצת דמוי-עור בטן עם סיום של חרוזים וג'ינס, זה בדיוק מה שאת צריכה בשביל להבליט את השיזוף.
לבנות בעלות שיער חום כהה או שחור- תנסו לשלב צבע אדום כדומיננטי, זה ייתן לך מראה של שלגייה במינימום ותרגישי מדהים. אם אתן לא בקטע של שמלה אדומה (ושתי צמות), אני מציעה לקחת חצאית כלשהי וגרביונים אדומים או לחילופין ג'ינס אדום (עכשיו יהיה לך פשוט למצוא כזה, זה חוזר לאופנה).

ולכל אחת אחרת, הטיפים הבאים יעזרו לך למצוא רעיון לתלבושת למדורה החברתית:
שם הקוד: תחרה - עם כל הקאמבק של הוינטג', הדבר שהכי משך אותי היה התחרה. תחרה, וצאו מהקופסא שתחרה זה למפות ובצבע לבן- התקדמנו. התחרה מגיעה בהמון צבעים ורקמות, את בסך הכל צריכה למצוא את הסוג שמדבר אלייך.
האיפור הלוהט - גם אם את לא בקטע של להעז וללבוש צבעוני ותלכי על ג'ינס וחולצה שחורה, תמיד תוכלי להפוך להיות רוח החג בעזרת האיפור המתאים: לק בוהק בצבעים הנ"ל, אודם/ליפגלוס, סומק וצלליות- צלליות יהיה לך קל להשיג ותמיד תצליחי למצוא את הצבע המדהים, צבעי החום פותחים את העיניים ומגדילים אותם למראה פנטזי שימשוך את תשומת הלב אליך ואליך בלבד.
בוהו-שיק - הבוהו שיק מתאפיין בפריט בעל בערך שלושה צבעים שאין ביניהם קו הפרדה ברור. קל נורא להכין חולצה כזו, אבל כרגע גם בהרבה חנויות יש כאלו פריטים. חולצה צהובה-לבנה-ורודה היא דבר שאני זוכרת שלבשתי כשהייתי פצפונת, וכמובן, כמו שאר הדברים- גם זה חוזר לאופנה.

ולסיום, פינת הטרנד, הישר מאמריקה- בתמונה מצד שמאל ניתן לראות משקפי שמש מקופלים. אז כן, זו לא בדיחה ולא צעצוע מהמקדונלד'ס, זה אכן חוזר וממה שאחותי הראתה לי, זה נכנס לכל חור (באמת לכל חור). זה יפה ונוח ללבישה, ובקיצור שווה את הכסף שלו.
אז נסכם- צבעי חום טובים לגוף ורק צריך לדעת להשתמש בהם נכון. בהצלחה וחג שמח!



---------------------


ל"ג סוגי ספורט ספורט
כותב: Fight For You [אלעד].
בטאי: Brisingr [אופיר].
התבקשתי לכתוב על ל"ג בעומר. מה זה, בעצם, ל"ג בעומר? צודקים (כן,אני יודע שלא עניתם תשובה, אלא ניחשתם שזו עומדת להיות חפירה. אני מגד עתידות או לא?).
ועכשיו, ברצינות. מה זה בעצם ל"ג בעומר?
ל"ג בעומר זה, מן הסתם, מדורות. אבל מלבד אש ועשן, יש לו מאפיינים נוספים. שימו לב, לכל אחד מהמאפיינים יש מושג מסויים שקשור לספורט האופייני לו. מדהים או מה?
אז מה הם המאפיינים המוזכרים לעיל? התשובה היא:
  • אומץ.
  • חשיבה.
  • אחווה.
שלושת המאפיינים האלו הם המאפיינים העיקריים של ל"ג בעומר.

אומץ: בימי קדם, היהודים היו צריכים להילחם על חייהם. הסיפור של חנה ושבעת בניה הוא רק חלק קטן מסיפורי הגבורה המאפיינים את ל"ג בעומר. אנשים היו מוכנים למות על קידוש השם בהרבה נסיבות שונות...
אבל האם גם היום אנחנו אמיצים? התשובה היא- כן, היום אנחנו עושים לא מעט דברים, חלקם כרובם לא קשורים להצלת העם היהודי וניצחון על הרומאים, אבל למי אכפת? הרעיון הוא למצא דרך להתגבר על הפחד ופשוט להמשיך.
למשל, אתה מגיע לסוג ספורט חדש, ופוחד שלא תצליח? תוכיח לפחד שאתה טועה!

חשיבה: הנושא הבא הוא לא באמת כזה מעניין. אבל איזה סוג ספורט יתאים לחשיבה? ברור ששחמט!
בימי קדם היהודים השתמשו בידע שלהם כדי לנצח את הרומאים. המון חיילים נפלו.
מזכיר במקצת, לפחות לי, לוח שחמט. למי שלא מכיר- בשחמט, המטרה הכללית היא לגרום לכך שהמלך של היריב יצטרך להיכנע. לרשות המלך והשחקן (שמשחק עם הכלים, ביניהם המלך) עומדים לא מעט חיילים וכלי לחימה; כלי לחימה אלה נופלים כמו זבובים, מקריבים את חייהם כדי להציל את מלכם ולכבוש את המלך האחר, בידיעה שצריך לאבד משהו בשביל לקבל משהו גדול יותר. רק אני רואה בזה משהו ממש עמוק?

אחווה: פעם שאלתם את עצמכם למה האחווה שהייתה אז אינה קיימת אצלנו?
אז קבלו תיקון, היא כן קיימת, רק צריך לדעת איפה לחפש. למשל, בסוגים השונים של ספורט.
אף פעם לא ראיתם את הקטעים בריצות ותרגילי ספורט? אנשים שנחשבים חלשים וחסרי יכולת [אני בעצמי הייתי שם], כבר מתכוננים לוותר, אבל האנשים החזקים לא נותנים להם. מעודדים אותם.
כאן אפשר לראות אחווה. אחווה שהייתה לא פעם גם בימי קדם. אחווה שנראית גם במדורות.

במילים אחרות, ניתן לראות כי ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, אך היא מתחרזת חרוזים חרוזים.
לא איבדנו שום דבר. אנחנו נמצאים בגלגל חוזר שבו אנחנו משתמשים בתכונות של ל"ג בעומר ותקופת רשב"י.
אנחנו פשוט לא רואים את זה. אולי כי אנחנו לא עושים ספורט.



---------------------


ב-100 מילה
כותב: flower [פרח].
בטאי: White Rose [דיתה].
100.   

תתפלאו, אבל לא כל העומרים בעולם אוהבים את ל"ג בעומר.

תמיד שנאתי את ל"ג בעומר. כל שנה המדורה הכיתתית, בואדי מול ביה"ס. בכללי, בחיים לא הייתי במדורה ונהניתי. כל היסודי, ללא יוצא מין הכלל, הייתי הולכת לאיבוד. אמא הייתה אומרת שהיא באה לאסוף אותי, הייתי הולכת לכביש לחכות, ומוצאת את עצמי באזור לא ברור. מצאתי כביש לא נכון, לא מצאתי את המדורה של הכיתה, וכל פעם נאלצתי לבקש מזרים שיחה. בכל אופן, בשילוב משחקי החברה עם הפקאצות התורניות, אין כל פלא של"ג בעומר תמיד היה ותמיד יהיה, רחוק מהחג האהוב עליי.
אבל אתם לא אני - למזלכם - ויש לכם סיכוי למדורה שפויה. על כן, אני אחייך באומץ ואאחל - ל"ג בעומר שמח!



---------------------


דרישות שלום
כותב: -.
בטאי: -.
אני מוסרת ד"ש לשירה, שחזרה לחיים ולפעילות בנביא. התגעגעתי. D:
(flower)

לאביטל, הדודה המושלמת ♥ כי אחושלינגגגגגגגגגגגגגג זה רק שלנו D:
וגם גרררררררררר שאפחד לא יעתיק מאתנו כי אנחנו ממציאני האחושלינגגגגגגג והגרררררררררר (פרי הפלטיפוס XD)
(דניאל הסגיד)


לאילון שאני אוהבת יותר מכולם ושאף אחד לעולם לא ייכנס בינינו.
לאור המדהימה.
(Pretty Woman)


ד"ש לגלגלית ושחר D:
ממור


ד"ש למיכאל סיפו D:
מ-לוש


אני מוסר דש לעצמי, ולי
(help)


ד"ש למור, לגל, לדניאל (הסגיד), לליס ולישי! (ההורים הכי טובים בעולם!)
(BlueSparkles)


ד"ש לצ"ד. המטורפים. באמת.
(Jace Wayland)


ד"ש למאיה
מדסי.


ד"ש לרותמ מלכת העולם, שנפלתי בבור סגידתה. שתמשיכי למלוך על כל העולם.
ד"ש לאלעד שיצטרך להתאמץ בשביל שכבוש את העולם.
ד"ש לקרן שמשעמם לי איתה.
ד"ש ל(ע)דידי.
ד"ש לבבורי שהיה לה מצע ממש נחמד.
ד"ש לסלית'רינים שהאדירים : אור, ליס, סקוט, נוה ואחרים שהם סלית'רינים.
ד"ש לעדן, הרייבנית!
ד"ש לדריה עם המ"ת.
ד"ש לכל האנשים האלה שאני במ"תים שלהם.
משני.



---------------------


החידה השבועית
כותב: ShiraDarcy Fans Room Chat[שירה.
בטאי: -.
אז כפי שכמה וכמה משתמשים ידעו לענות - כל הכבוד! שמחתי לראות שיש בכם טיפת איטיליגנציה - התשובה לחידה הקודמת הייתה נימפדורה טונקס.
וחידה שתוכלו לשבת עליה כל הלילה - עומד בפניכם לילה ארוך היום:

הוצבתי במקומי מתוך בורות ועורמה
בי הוצב סוד שנרכש בחכמה
ממעל אביט על עשרות אנשים
שבידיהם סודות הדורשים מחבואים.
מה אני?




---------------------






ל"ג בעומר שמח לחברי הקהילה ולכל בית ישראל!




---------------------


// המערכת נבנתה ע"י בועז ברמן הידוע כKiller B
נקודות הבתים תיעוד עריכת הנקודות
גריפינדור
8846
הפלפאף
1207
רייבנקלו
8609
סלית'רין
6963
כל הזכויות שמורות לקהילת הארי פוטר מופעל על מערכת IP.Board בגירסא 1.4
עוצב, תוכנת, אובטח ומקודם על ידי Sipo · KilBee · edenbuganim
היער האסור - פורום הארי פוטר © 2006-2013
היער האסור בפייסבוק הפוך את היער האסור לדף הבית שלך הוסף למועדפים את היער האסור משתמשים מחוברים הפורום עומד בתקן XHTML
דירוג הפורום בגוגל סטטיסטיקות