היער האסור - פורום הארי פוטר

ברוכים הבאים לפורום היער האסור! הפורום כיום משמש לארכיון ומכיל את כל התוכן מאז הקמתו, אי-שם ב-01/09/2006! כל הפורומים נעולים למעט הפורום הזה(לחיץ)
לכל שאלה / בקשה / הערה ויצירת קשר יש לשלוח אימייל לכתובת הבאה: edenbuganim@walla.com
שלכם, מאז ומתמיד, עדן -
edenbuganim



20 גיליונות של נוסטלגיה

גיליון מספר 20: 20 גיליונות של נוסטלגיה, יצא בתאריך: 22/10/11


בגיליון זה צפו 2895 פעמים.
דבר העורכים

עשרים גיליונות! מי היה מאמין ?!

לא אחד, לא שניים, גם לא חמישה ואפילו לא עשרה. עשרים גיליונות נכתבו, בוטאו, נערכו, מספר לא מבוטל של כתבים ובטאים שהשקיעו מזמנם, כמות מטורפת של הודעות פרטיות מאיתנו, העורכים, לכל הכתבים הנרדמים על משמרתם... עשרים! קלטתם את המספר הענקי הזה ?!
העיתון הזה עבר כל כך הרבה דברים שהיום נותר לנו רק להיזכר בהם ולחייך לעצמנו בלב, ולא להאמין שעבר כל כך הרבה זמן מאז. הגיליון העשרים הופך 19 גיליונות לנחלת העבר, וצועד לקראת עבר חדש של הקידומת החדשה והטרייה "עשרים ו..."!
אז לקראת השינוי המבורך, החלטנו להכין לכם גיליון חדש ומיוחד שיעסוק ב:

נוסטלגיה!

נוסטלגיה - מילה שצופנת בתוכה רגשות, תחושות, מחשבות, זכרונות...; מילה שכל אחד יפרש אותה שונה לחלוטין מזה שלידו; מילה שכולנו אוהבים. הגיליון יעסוק בנוסטלגיה בכלל, ובנוסטלגיית 20 הגיליונות של הנביא בפרט.

והקידומת היא לא השינוי היחיד בגיליון. ולא, אני לא מדברת על הכתבים והבטאים החדשים שנוספו; הפעם יש שינוי קליל בצוות העריכה. ראובן, שפרש לא מזמן מעריכת הנביא היומי, חוזר אלינו לקדנציה שניה, שהחלה כבר בגיליון הזה. כן כן, כבר בתהליך כתיבת הגיליון העשרים ניתן היה לראות את ראובן מתהלך לו בין האשכולות בפורום הנביא היומי, זורק הערות פה ושם ומייחל לצנזורי המהיר משם, שאליו הוא יזכה כשאת הגיליון העשרים ואחד הוא יערוך לגמרי לבדו. אחלו לו הצלחה!

בגיליון הזה תוכלו למצוא בין המדורים הקבועים שלנו גם מדורים שנכתבו במיוחד לגיליון הנוסטלגיה. חלקם יעסקו בכתבים של הנביא, חלקם יחשפו שיחות בין חברי המערכת, וחלקם - את זה כבר תראו בעצמכם...

כתיבה וחתימה טובות לכולכם, ולסיכום, חברים יקרים -

חגיגות העשרים לנביא היומי רק התחילו, צפו להפתעות!



---------------------


ושבו בנים לגבולם. חדשות
כותב: אין לי שכל, הפאה זה סתם כיסוי .
בטאי: -.
  ושבו בנים לגבולם.
ובכן, גלעד שליט חזר הביתה בשבוע שעבר. זה הזמן לשמוח, לחייך, להזיל דמעה של אושר, ולהפסיק לנסוע בכביש 443. יותר מדי מחבלים מסתובבים שם.
הי, אל תיקחו אותי קשה. זאת לא הייתה הבעת דעה, אלא סתם ציון של עובדה חדשה. חשבנו שצריך להפסיק לנסוע ב443 כשהתחילו להוריד מחסומים, אבל יחסית לעכשיו, כביש 443 של לפני שבוע היה ממש פיקניק.

אז גלעד שליט חזר הביתה, אחרי חמש שנים. איזו שמחה - אפשר להפסיק להאשים את ביבי שלא אכפת לו מגלעד, ולהתחיל להאשים אותו בכך שהוא הצטלם עם גלעד יותר מדי - שזה הרבה יותר נורא, כמובן. ולאורך כל ההאשמות נתעלם לחלוטין מכך שההורים של גלעד ביקשו לפגוש אותו בחדר פרטי, ולכן היה מתבקש שראש הממשלה יקבל אותו בשובו לארץ. כי הרי, למה שניתן לעובדות לבלבל אותנו?

איזה רגע מרגש. כולנו חיכינו בכיליון עיניים לראות כבר את גלעד, שבמשך יותר מחמש שנים היה בשבי החמאס. ישבנו שעות מול מרקעי הטלוויזיה [מלבד אלה בינינו שהיו במפגש, כמובן], ורק חיכינו לראות כבר את הפרצוף שלו מאותת לכולנו שהוא כאן, ושלא נדאג. במשך יום שלם מרחו אותנו, פרסמו תמונה פעם בחמש שעות, והיה הרבה יותר נחמד לחזור באחת עשרה בלילה ופשוט לעבור על כל התמונות והסרטונים בלי לבזבז את כל היום. אבל מה? לא עזבנו את המסך.
כי כן, אחרי הכל גלעד הוא הילד של כולנו. נכון שבכלל לא הכרנו אותו ושעד היום אין לנו מושג מה הוא אוהב לעשות ומה הבע האהוב עליו, נכון שהוא היה יכול לחזור הביתה פסיכי, או פרו-ערבי או מסובב על כל הראש, אבל לכולנו לא היה אכפת. לא היה אכפת בכלל. כי זה גלעד, גלעד החייל שלנו.
נטלנו סיכון ענקי כששחררנו אותו. אבל גם הרמנו לעצמנו את המורל. אין כמו חגיגות לאומיות כדי לאחד את העם. פתאום חלקים שונים בעם, שבדרך כלל נהנים מהטחת האשמות זה בזה, הפסיקו עם המריבות ופשוט התחילו לשמוח. לשמוח שהוכחנו, שאחרי הכל, גם מהשבי של חמאס אפשר לחזור. ולחזור חי.
יש ויכוחים על העסקה הזאת. ומניסיון, הוויכוחים האלה לא ייפסקו בעשור הקרוב. אבל העסקה כבר התבצעה. ועכשיו לא נותר לנו אלא לשמוח, לחייך, להזיל דמעה של אושר. וכן, להפסיק לנסוע בכביש 443. או לפחות לקחת איתנו אקדח לדרך.

אז אני אתן לכם לשוב לחגיגות השמחה שלכם, בתקווה שהן לא תסתיימנה בקרוב עם התרעה על סדרת פיגועים חדשה [על הנער מרמות שנדקר השבת כבר שמעתם?], ורק אשאיר אתכם עם שאלה אחת קטנה למחשבה -
האם בכלל יצא לכם לחשוב על הצד של גלעד בכל ההמולה הזו? האם לדעתכם הוא מרגיש טוב עם הידיעה שבגללו עלולים להיפגע עשרות רבות של בני אדם?






  ושבו בנים לגבולם.
     תושב עזה מצטלם כגלעד שליט.
ולנימה קצת יותר קלילה -
בעקבות מאורעות השבוע האחרון פרץ בעזה טרנד חדש - "חולצת שליט". תושבי עזה שמו לב לא למצבו הבריאותי של גלעד או לראיון שערכו עליו במצרים, אלא דווקא לחולצה אותה לבש - חולצה עזתית משובצת. בעקבות פרסום התמונות תושבים רבים בעזה קנו את "חולצת שליט", שנמכרת בחמישים או שישים שקלים בעזה, ואף פתחו לה קבוצה בפייסבוק.

מסתבר שגם בעזה נהנים מחזרתו של גלעד - ועכשיו כל יצרניות החולצות בעזה יאכלו את הלב. כי באמת, איך הן לא חשבו לשלם לגלעד כדי שיפרסם את החולצות שלה דווקא? כולם יודעים שהוא סלב. הרי על מי מלבד סלב יכתבו בכל כותרות החדשות "גלעד אכל חומוס"?
על חייל חטוף?



---------------------


חמסה חמסה חמסה חמסה! חדשות האתר
כותב: Lonely Island [פלג].
בטאי: אין לי שכל, הפאה זה סתם כיסוי :] [שירה].

גיליון 20 לנביא, חמש שנים ליער!

וווווהו, סוף סוף הגענו ליעד המתבקש הזה, סוף סמסטר ב' של היער האסור! כמובן שגם הגענו לחמש שנים ליער ולגיליון 20 לנביא, אבל את מי זה מעניין?
והנה לפניכם רשימת האירועים שקרו בזמן האחרון, בזכות סיומו של סמסטר ב':


בית רייבנקלו זכה בגביע הבתים!
הבית הכחול של האנשים החכמים, שהיה שומם עד לא מזמן, זכה זה עתה בגביע הבתים הראשון שלו, מאז שש' האחת והיחידה הייתה ראש הבית - וזה היה מזמן.
בית רייבנקלו זכה לכבוד רב, וכל חבר בית זכה ב2000 אוניות מתנה.
מזל טוב, רייבנקלו!


בית הפלפאף זכה בגביע הקווידיץ'!
כן, הגענו לזה בפעם הראשונה - סוף סוף סיימנו עונת קווידיץ' שלמה, ויש לנו מנצחים!
בית הפלפאף ניצח במשחק האחרון את נבחרת גריפינדור לאחר חצי שעת משחק, כשהמחפשת הגיעה לצ'אט וכתבה את ההודעה "קאפוט דראקוניס", שהייתה ססמתו של הסניץ' שהוחבא בהכרזת המערכת של דרגות המשתמשים. המציאה סיכמה את המשחק בתוצאה 190-40 לבית הפלפאף.
בית הפלפאף זכה ב500 נק' בתים, מזל טוב להפלפאף!


סמסטר חדש – מורים חדשים!
סיכמנו סמסטר, אבל זה לא אומר שהכל נגמר - להפך, הכל מתחיל מחדש. הורדנו את המורים הישנים, רוקנו את פורומי השיעורים ופתחנו במבחנים למציאת המורים החדשים.
כמו כן, הצטרפה המנהלת שדואגת להוציא את דברי מהקשרם (ראו את חתימתה, אני אמרתי בכלל שהבורות היא על שמה), רוני.
לפרטים והתמודדות לתפקיד המורים, הקש ... אה, לחצו כאן!


צוות הארי פוטר מתחדש!
בעוד רגע ג'יי קיי רולינג משחררת את פרויקט פוטרמור הגדול, שיהיה ההמשך של סדרת הספרים, ואנחנו צריכים צוות חדש של כוחות רעננים שיסקר אותו וידאג לעשות לנו את האח הגדול – פוטרמור. לשם כך הורדנו חלק מהצוות הישן (ותודה רבה רבה לרז, יערה ונוה על התרומה!) ופתחנו מחדש את האודישנים לצוות ה"פ, שיעסוק הפעם בתרגום ערכים לויקיפוטר, ובנוסף בתרגום סרטונים מגניבים והעלאתם ליוטיוב. חושבים שאתם מתאימים? לחצו כאן!


התחלפות עובדי משרד הקסמים
לאחר שבסמסטר זה פעל משרד הקסמים ועשה פעילויות, החליטה שרת הקסמים הגלובאלית, עדן, לרענן את המשרד בעובדים חדשים, ופיטרה את כל עובדי המחלקות.
כמובן שזה לא נגמר בזה, וכעת כולם יכולים להתמודד מחדש להיות עובדים במשרד הקסמים. כמו כן, לאחר הסקת מסקנות הוחלט לפתוח כרגע את המחלקה לספורט ומשחקי קוסמים בלבד.
לפרטים לחצו כאן!


טוב נו, ואם חייבים, אז חמש שנים ליער!
היער האסור חגג חמש שנים בחגיגות גדולות שכללו ספיישל גדול עם המון תחרויות, פעילויות צ'אט, ברכות ומשחקי פורום מיוחדים. כמו שראש השנה מעניק ריאיון חג בכל ראש השנה, גם לנו יש מסורת כזו ועדן העניק לנו את אשכול הברכות הרשמי לחמש שנים, עם תמונות מגניבות ודומיינים ששכחנו שהיו קיימים. אני ארצה לנצל את המעמד ולהודות לעדן על כל תרומתו ליער האסור, הרי לא היינו פה בלעדיו.

כמו כן, אני רוצה לנצל שנית את המעמד ולהודות לאור ואיילה, שתי מנהלות גלובאליות שיירדו מתפקידן לאחרונה בעקבות חוסר זמן. שתיהן בחרו לרדת מתפקידן, ואנחנו מודים להן מאד על כל העשייה שלהן במסגרת הפורום. תודה רבה!

כאן נגמרת לה עוד כתבת חדשות הפורום, ולכן נעבור לפינתנו החשובה, חמשת-הקישורים-החשובים-לגיליון-זה. ואל תשכחו לצפות בתמונת הגיליון, תוספת קטנה לגיליון שלנו, שהיא כבר נוסטלגיה בעצמה!
פלג, כתב חדשות הפורום.

הצטרפו למשרד הקסמים | אודישנים לצוות ה"פ | מבחני הוראה | ברכו את בית רייבנקלו | הפורטל



תמונת הגיליון, הטרנד החדש של מדור חדשות האתר:

הבעלים בכינויים מתואמים



---------------------


מי רוצה לשחק איתי? מחשבים וטכנולוגיה
כותב: Lonely Island [פלג].
בטאי: Broken [עדן].
דיברנו על נוסטלגיה; ומה יותר נוסטלגי מהמשחקייה הישנה של הפורום? בסדר, יש הרבה דברים, אבל תזרמו איתי.

לפני הרבה זמן, הרבה מאד זמן, חשבו מתכנתי היער איך לעזור לנו להפיג את השעמום בעוד דרך, והחליטו על התקנת מוד המשחקייה. לידע כללי שלכם– מתכנתים רבים לא היו עושים את זה, במשחקיה יש יותר חורי אבטחה משיש באתר של טיפו. אבל בשילוב כוחות של מתכנתינו ועם אבטחה של עדן, הותקן המוד המיוחל;

באותם הימים, משתמשים רבים הגיעו למשחקיה בניסיון לשבור את שיאי המשחקים הגבוהים להחריד, שקשה לי להאמין שנקבעו ללא רמאות. כיום, למשחקיה נכנסים רק משתמשים חדשים או מבקרים, ואנשים משועממים. אה, וגם בועז, חובב הסנייק הידוע.

במשחקיה עשרה משחקי פלאש מגניבים, הכוללים קלאסיקות כמו סנייק, טטריס ופאקמן, בשילוב משחקים "חדשים" יותר כמו משחק הסוניק והאקס-הוגן. במשחקייה תוכלו לשבור שיאים של חבריכם המשתמשים, או סתם להעביר את הזמן.

לכניסה למשחקייה לחצו כאן: המשחקייה !
ולכם, חברים, אני ממליץ על דרך נוספת להעביר את הזמן מלבד הנו"ד ופורום ספאם- המשחקייה.
עד הפעם הבאה, פלג.



---------------------


מאחורי הקלעים ספיישל 20 גיליונות לנביא.
כותב: flower [פרח].
בטאי: אין לי שכל, הפאה זה סתם כיסוי :] [שירה].

דברים שרואים מכאן לא רואים משם

          אבל אני הולכת לתת לכם הזדמנות אקסקלוסיבית דווקא כן לראות אותם.

שלומות, אנשים. כאן כתבתכם הנאמנה - וכן, אני מודעת לעובדה שהתואר הזה חרוש - עומר פרח, ועליי הוטלה המלאכה להעביר אליכם, קוראינו הנאמנים ואנשים שלחצו על הקישור במעטפת בטעות, את תקציר האירועים המתרחשים בפורום צוות הנביא היומי האחד והיחיד. כי אתם יודעים שאתם רוצים לדעת.
ליתר דיוק - העבודה לא בדיוק הוטלה עליי, יותר הטלתי אותה על עצמי - אבל זה נתן לי אפשרות לכתוב כתבה בלי מגבלת מקום, אתם באמת יכולים להאשים אותי?

אז בלי הקדמות מיותרות - או בעצם, בלי אפילו יותר הקדמות מיותרות - אני מציגה לפניכם את... תקציר האירועים!
and here is what you missed on- glee!
כי תמיד רציתי לומר את זה. באמת. זה נשמע כל כך כיף! אתם צריכים לנסות.

ובכן, את הנביא התחיל ראובן, אשר מונה על ידי נועם (איוקי, למבולבלים שביניכם), בתקופה שעוד נתנה בו הנוביות את אותותיה. כלומר, ברצינות, כמות שלוש הנקודות שהיו בהודעות שלו הרקיעה שחקים! לא היה משפט שהוא לא סיים בהן! ולמרבה האימה, הוא אפילו היה... נחמד. הנה, אמרתי את זה! ראובן שלנו היה נחמד, תאמינו לא.
בכל מקרה, הכתבות היו די קצרות, באמת, והסבו לראובן היקר צער רב. אפילו אופוריה, המוכר יותר כאופיר, או לחילופין - שניצל סגול, היה כותב כתבות קצרצרות ותבניתיות.
כן, גם אני הייתי המומה.


כמעט בכל גיליון פוטרו אנשים, בין אם מפאת איחור הגשה, הימנעות מהגשה, בעייתיות מציקה או ויכוחי אגו.
כשחושבים על זה, אני סבורה שאופוריה לבדו היה נוכח בכל אחד מעשרים הגליונות הקיימים. או הכמעט קיימים, לפחות. תגובתה של עדן, כתבת מכונת הזמן שלנו (טוב, יכול להיות שטיפה הצצתי באשכול יצירת הקשר בשביל פרט זה - אני עדיין לא שולטת בחומר בכל הנוגע לעיתון הזה. כל כך הרבה מדורים שונים!), הייתה: "חח. צריך לתת לאופוריה פרס, אפילו ר' לא היה בעשרים גיליונות!"
ועל זה נאמר - "אשכרה."
כמשתמע מציטוטה של כתבתנו הנודעת, לא היו אלו רק כתבים פשוטים מן המניין שהוחלפו - גם עורכים ומנהלים השתנו ללא הרף. ראובן ושירה היו העורכים לסירוגין, מתחלקים בעבודה מדי פעם, אסיה הנהדרת כיהנה כעורכת בגיליון אחד גם היא, ואופוריה כעוזר עורכת לשירה.
מבולבלים? גם אנחנו.
או שאולי זו רק אני, בעצם - ייתכן. אני נוטה להיות קשת קליטה לעיתים.


אז מה עוד היה לנו? היו ריבים, המון ריבים - היו תלונות על כתבות, תלונות על בטאים, איומים, קטילות תוכן וכיוצא בזה. ברצינות גמורה, ראיתי אשכול בשם "אשכול פרגון", והייתי בהלם - אבל רק עד שהבנתי שזה אשכול ששירה פתחה לראובן. היא נתקפה רוח נדיבות כשהוא פרש והיא הבינה שהוא כבר לא יסתובב לה בין הרגליים - מה שאומר, כמובן, שהיא תסתובב לשאר צוות הנביא היומי בין הרגליים.

בכל גיליון נפתחים שני אשכולות, בזה אחר זה - ראשית, נפתח אשכול הגשת כתבות - או, לדברי ראובן, "פרסום כתבות"- וכשכל הכתבות מוגשות, מה שלעיתים אורך חצי שנה, נפתח אשכול ביטוא. בכל אשכול כזה מתפרסמים "טיפים", תזכורות קטנות, ב'העתק' ו'הדבק'. ראובן התחיל את המסורת, וכשהוא פרש, שירה הלכה בעקבותיו. לטענתה, היא ערכה ועדכנה את העצות - אנחנו עדיין שנויים במחלוקת בעניין זה.

הנביא יצא לפגרה, שמחה וששון! עד שהתגלה, לאחר שורה וחצי של אושר, שזה לא בדיוק אומר חופש; מצד שני, אנחנו בצוות הנביא היומי תמיד בחופש, ככה שאין הרבה הבדל.
הפגרה הביאה איתה לא מעט שינויים וחידושים, ביניהם גם "משפט המחץ"- המצאה גאונית, אם יורשה לי לומר. יש אשכול נעוץ שלם המלא בניסיונות אנשי הצוות להיות שנונים!

גיליונות עברו, גיליונות חלפו - כתבות סוף סוף השתפרו - והזמן עבר. איתו, עבר גם פסק הזמן שקיבל הנביא מראובן, והוא חזר במלוא תפארתו - ועם פחות נקודות, למרבה ההקלה. אתם בטח יכולים לנחש שלא הייתה מאושרת יותר מהעורכת הנאמנה שלנו, שירה.
ועכשיו? עכשיו אנחנו ממתינים לפרסום הגיליון הבא, שלמראה הפליאה מתעכב. מי היה מאמין?

די הרבה אנשים, אם תרשו לי לענות על השאלה הרטורית, ואפשר להבין למה - כל הכתבה הזאת מלאה בבדיחות על ההצתה המאוחרת שלנו כאן בנביא. אבל, אתם יודעים, את הדבר הכי חשוב לא הזכרתי עדיין. כל כתבה וכתבה המפורסמת בנביא היומי, היא הכתבה הכי טובה שרק יכולה להיות. אנחנו אולי נגיש את הכתבות שלנו באיחור של חצי שנה, אבל כשנגיש אותן... הן יהיו מעולות.

כי כאן, בצוות הנביא היומי, אנחנו באמת מדהימים - ולא רק ביכולת ההתעכבות שלנו.



---------------------


ברוכה הבאה למועדון 27 מוזיקה
כותב: Lady Voldemort [נועם].
בטאי: Bartimaeus [אופיר].
עדיין לא מניחה לי המחשבה שאיימי ווינהאוס, אגדה חיה, חלפה על פני, והנה היא נשרפה עד כלות, לא דעכה, כמו ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין, ג'ימי הנדריקס וכל אחד מחברי מועדון 27.
ההצלחה הרגה אותה; הלחץ. זה שהיא הייתה, ושלא תעזו לערער על זה, אגדה חיה.
תנצרו את הרגע, ידידי.
אתם לא חייבים להיות מעריצים מושבעים כדי לדעת שהיום זה יום אבל.
זכינו לראות מישהי שהפכה לאגדית ובכל זאת נשארה אנושית, עם עליות ומורדות וקשיים וקול אגדי.
היא נפלה ועלתה, נפלה ועלתה, ובסוף לא הצליחה לקום חזרה.
עברו רק כמה שעות, וכל האינטרנט מוצף בתדהמה.
גם אם לא הכרתם את השם- שמעתם אותה ברדיו, בטוח. ואני בטוחה שלא יכולתם שלא להתפעל מהקול הייחודי שלה.
תזכרו את הקשיים שלה, תזכרו שהיא זרחה.
תזכרו שהייתם כאן כדי לראות אותה, מהתחלה ועד הסוף.
זכרו אותה, וקבלו אותה בעצב רב אל מועדון 27.
זכרו אותה לצד השמות הגדולים.
תראו שככל שהשנים יעברו, היא לא תדעך.
היא תמשיך להיות זיכרון לנצח.
יש אנשים שנולדו להיות אגדה, ובזמן האחרון איבדנו הרבה מאלו.
תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים.
תנוחי על משכבך בשלום, איימי וויינהאוס.





---------------------


הגבירה בכחול ראיונות
כותב: Nerd Herd [מיה].
בטאי: The Rescue [גלי].
תפסנו את נועם, הלא היא איוקי1 שהפכה בקיץ האחרון לבעלים, לשיחה צפופה. התוצאות לפניכם!

שלום לך נועם. אז, איך זה להיות בכחול כהה אחרי ארבע שנים של השקעה?
מוזר, היה קשה להתרגל, אבל זה נהיה שגרתי.
תיארתי לעצמי. את מאמינה שמגיע לך להיות בעלים?
גם כשהייתי משתמשת רגילה ניהלתי את הכל מאחורי הקלעים. בעלים זה עניין של כבוד.
את חושבת שהכחול הכהה משפיע על היחס של המשתמשים האחרים אלייך ? או במילים אחרות, התחנפו אלייך יותר מהרגיל?
בהחלט, מתן התחיל להתחנף, כי עכשיו אין מה שיעצור בעדי.
ולנושא אחר- ראית את הסרט האחרון של הארי פוטר?
כן, ביום ההולדת שלי.
מקווה שנהנית, אחלה מתנת יום הולדת. איך את מרגישה לגבי סיום הסדרה?
עצוב, מרגש.
יש לך זכרונות
או חוויות מיוחדות מהארי פוטר שתרצי לחלוק עם הקוראים?
אני אוהבת את סיריוס בלק (:
ידוע, ידוע. ונמשיך בקפיצה מנושא לנושא: אני רוצה לשאול אותך קצת על העובדה שאת ותיקה בטירוף בפורום ונמצאת בו כבר 4 שנים שבהן היית בהמון מפגשים. את אפילו מגדירה את עצמך כרוח החיה של המפגשים. יש לך חוויה מאחד המפגשים שלעולם לא תשכחי?
במפגש הראשון שלי, ותיק בשם יובל (ידוע יותר בתור יובי) גרר אותנו חצי תל אביב כדי לקנות פחית צבע. זו הייתה חוויה משעשעת.
זאת נשמעת חוויה משעשעת ביותר. את מרגישה שהיית עם הפורום בכל תקופותיו ויודעת עליו הכי טוב?
אפשר לומר.
ושאלת מיליון הדולר: מה זה איוקי1?
איוקי- כינוי שחברה שהביאה אותי לפורום עזרה לי לבחור. ו1, זה בגלל שנרשמתי בתור איוקי, ואז לא הצלחתי להיכנס. אז כמו כל חדשה, הוספתי 1.
לא הייתי מנחשת לעולם.
אם היו נותנים לך אבן שדומה לאבן האוב, אבל במקום להחיות את המתים היא תחזיר לפורום ותיקים שעזבו, את מי היית מחזירה?

באפי'לה (ליאור). וגם את ויזל. ואת אלכס. יש לי קראש קטן מכיתה ז' על אלכס.
לא שאני יודעת מי אלה, כי אני פה רק שנה, אבל אני אזרום.
נעבור למשחק אסוציאציות קצרצר. (לקוראים שלנו שמנסים למצוא את הקשר בין האסוציאציות, חשוב שתדעו שאין קשר. )
אוצרות המוות.

שרשרת.
היער האסור.
משפחה.
ביסלי.
קילר ביסלי. בועזוש.
שלמות.
אוטופיה.
פוביה.
המטופוביה.
גריפינדור.
תושיה.
קרמלאדנסן.
כיפי.
עזריאלי.
השומר של יאנה.
נתניה.
תרבות.
פאה.
סגול.
אני חוששת שזה הסוף של הריאיון שלנו, היה נורא נחמד לראיין אותך. יש מסר שתרצי למסור לקוראים?
איוקי, כי איכות זו לא מילה גסה.



---------------------


ספרי נוסטלגיה ספרים
כותב: Bartimaeus [אופיר].
בטאי: Broken [עדן].
הפעם, מטרת הכתבה היא לא המלצה על ספרים שאף אחד מלבדי לא שמע עליהם. היא בשביל אנשים שעוד נהנים, מדי פעם, לקרוא ספרים איתם למדו לקרוא מלכתחילה, או כאלה שמחפשים ספרים לאחיינים שלהם, או סתם אנשים שאוהבים לשנן בעל פה את מעשה בחמישה בלונים (היי, עומר!).
מטרת הכתבה היא העלאת זיכרונות על ספרונים בכריכה קשה ודפים קשים ששמנו ליד המיטה בלילות סגריריים; ספרים שלעולם לא יאבד עליהם הכלח, לפחות לא בשביל הדורות הצעירים.
[קרדיט לאנשי מיני מפגש ירושלים על הסיוע במציאת הרעיון].

איה פלוטו


מי לא מכיר את הסיפור על פלוטו- כלבלב מקיבוץ מגידו שיש לו הכל, מרק ועצם? זה טוב ויפה, אבל בעצם, נמאס לו לשבת כך לבדו.
פלוטו, הכלבלב הצהוב, בורח מביתו ויוצא למסע חיפושים אחר משהו שיעסיק אותו, כיוון שכלב המחמד כבר מת משיעמום.
(אל תדאגו, לספר אין סוף רע! בסוף פלוטו חוזר הביתה, ואפילו מיקי מאוס וחבורתו צצים משום מקום [מה הקשר בין מיקי מאוס למגידו?], ויש מסיבת תה!)
היסטוריה קצרה ולא חשובה של הספר (מתוך ויקיפדיה, כמובן):
מקור הסיפור הוא בבני הזוג ארי ודינה רון, חברי קיבוץ מגידו. ארי צייר את הכלב המשפחתי פלוטו כדי לשמח את בתו התינוקת אסנת, וכשראה את שמחת בתו מן הציור החליט לצייר ציורים נוספים של הכלב. בהמשך, הוסיפה אשתו דינה קטעי פרוזה. לאחר מכך נתלו הציורים בחדר האוכל כדי לשתף את שאר ילדי הקיבוץ. משנודע למחלקת החינוך של הקיבוץ הארצי על הסיפור, פנו לארי בבקשה שיפרסמוֹ, וכך נוצר הקשר עם "ספריית פועלים"- הוצאת הספרים של הקיבוץ הארצי.
הספר כתוב בחרוזים; לא ברור לי בעליל מה מנסה המחברת המהוללת, הלא היא לאה גולדברג (ש100 שנים להולדתה חגגנו בשבוע הספר האחרון), להעביר בספר המאוד-פשוט הזה. ספר ילדים מהסגנון הרדוד יותר, אבל הנחמד לעין ולאוזן, בגלל החרוזים החמודים והעלילה המשעשעת-זאטוטים (בגוף ובנפש).

             הכריכה המקורית: הכריכה החדשה (הכל יחסי, כמובן):
  ספרי נוסטלגיה ספרי נוסטלגיה

***
ומכאן, במעבר לא כל כך חד, אנחנו עוברים לכלב הצהוב הבא- כדי לדאוג שאנשים לא יתבלבלו ביניהם.

פינוקי


סדרת הספרים, שנכתבה על ידי סופר הילדים והמאייר הבריטי אריק היל, מגוללת את מעלליו של פינוקי (שבמקור נקרא Spot), גור כלבים צהוב כולו, מלבד כתם חום באמצע הבטן וקצה-זנב חום.
רבים מהספרים מלווים בדפים בהם קיפולים שעל הקורא הנלהב לפתוח, כדי לגלות מה מוסתר במחשכי הדף. לדוגמה, בספר "איפה פינוקי" (הספר היחיד מסדרת פינוקי שאני זוכר. ספר חמוד למדי, הראשון בסדרה), שמספר על המקרה בו אמו של פינוקי שכחה איפה הניחה את הבן הסורר שלה, בכל פעם שהיא מחפשת מתחת לשידה, בתוך התיבה או מאחורי הארון- על הזאטוט הקטן לפתוח קיפול בספר כדי לגלות שלא פינוקי הוא זה שמתחבא בארון שמתחת למדרגות (וגם לא הארי פוטר), אלא תנין מכוער או היפופוטמית גדולה ושמנה.
סדרת הספרים הפכה לסדרת טלוויזיה של הBBC. סדרה ממש חמודה, מעבירה את המסרים שלה (בהנחה שיש כאלה) בצורה ברורה.


  ספרי נוסטלגיה

***

100 שירים ראשונים


אני מניח שכולנו מכירים שירי ילדים כגון "אמא יקרה לי" ו/או "במדינת הגמדים".
הספר "100 שירים ראשונים" (שמעורר אסוציאציות של ציפי שביט, בגלל הקלטות), שנכתב על ידי עשרות משוררי ילדים ומלווה באיורים (לעיתים משעשעים) מאת אריאלה דוש, מרכז בתוכו את כל השירים הנ"ל, ועוד 98 שירים נוספים.
לספר יש דפים צבעוניים, מה שלא תמיד נוח (במיוחד לא כשהדף חום והכתב שחור וכמעט בלתי קריא), אבל מלבד זה הספר מומלץ לכל מי שצריך לשעשע את האחיין או הנכדוד/ה שלו במשך יום שלם, כשההורים שלו ישנים או נעדרים מהבית. אני מניח שגם שמרטפים (תחלופה מודרנית ל"בייביסיטרים") יכולים למצוא בספר פתרון יעיל.
  ספרי נוסטלגיה

***
ונסיים את הכתבה עם ספר הילדים החשוב ביותר בכל הזמנים, שגם מבוגרים בני 79.9 נהנים מדי פעם לפתוח, לעיין ולגלות רבדים חדשים להם לא שמו לב לפני שבעים שנה. יש הטוענים שהנסיך הקטן זה לא ספר ילדים כלל.

הנסיך הקטן


  ספרי נוסטלגיה
צייר לי כבשה
הספר נכתב על ידי הספק סופר- ספק פילוסוף (אני כותב את זה בתור מישהו שקרא יותר מספר אחד שלו) הצרפתי אנטואן דה סנט-אקזופרי; מסופר בו על אדם שנתקע אי-שם במדבר סהרה, המטוס שלו מקולקל, המים הולכים ואוזלים. ואז הוא פוגש את הנסיך הבלונדיני הקטן.
הנסיך מספר על כוכבו הקטן, כוכב אותו הוא מטפח מאוד, ועל השושנה אליה הוא קשור מאוד. בסופו של דבר, אחרי ריב עם השושנה המפונקת, יוצא הנסיך לחקר הכוכבים. בדרך הוא נתקל בכל מיני אנשים שונים ומשונים- חלקם הוא מכבד ולחלקם הוא בז- החל ממלך שמושל לבדו על כוכבו הזעיר וכלה באדם שעומד כל היום במקומו ומדליק פנס-רחוב כל חמש שניות. בסוף המסע הוא מגיע לכדור הארץ, פוגש את השועל, וכו'. תקראו לבד.
לאחרונה הוצא הספר כרומן גרפי מאת ז'ואן ספאר.



---------------------


הכירו את הצוות! ספיישל 20 גיליונות לנביא.
כותב: אין לי שכל, הפאה זה סתם כיסוי .
בטאי: -.
לכבוד גיליון העשרים שלנו, הגיליון העשרים ברציפות שבו אתם קוראים את מחשבות הכותבים דרך העיתון, החלטתי לערוך לכם היכרות עם האנשים שמאחורי המילים. אז קבלו אותם, צוות הכתבים והבטאים של הנביא היומי :

כתבים

פלג [Lonely Island] - כתב חדשות האתר ומחשבים.
אופיר [Bartimaeus] - כתב ספרים.
אלעד [elad22] - כתב ספורט.
נועם [Lady Voldemort] - כתבת מוזיקה.
מיה [Nerd Herd] - כתבת ראיונות ואופנה.
רז [SupeR NovA] - כתב טלוויזיה וקולנוע ומתכונים.
פרח [flower] - כתבת מדור 100.
עדן [Moving To Mars] - כתבת מסע בזמן.

בטאים

אופירהבת [Justin Bieber]
עומרי [DeJaVu]
גלי [The Rescue]
אופירהבן [Bartimaeus]
הדר [George Harrison]
עדן [Broken]





---------------------


ה-נוסטלגיה ! טלוויזיה וקולנוע
כותב: SupeR NovA [רז].
בטאי: George Harrison [הדר].
ישבתי וישבתי, על מנת לחשוב על מה לסקר או להמליץ לכם, ואז עלה במוחי רעיון ממש גאוני. לכבוד יציאת החלק השני של הארי פוטר ואוצרות המוות, אסקר לכם את שני הסרטים שהם הכי נוסטלגיה, הסרט הראשון והשני.

הסרט הראשון


בימוי: כריס קולומבוס.
| הפקה: דייוויד היימן.
תסריט: ג'יי. קיי. רולינג, סטיב קלובס.
שחקנים ראשיים: דניאל רדקליף, רופרט גרינט, אמה ווטסון, טום פלטון, ריצ'רד האריס, מגי סמית', רובי קולטריין, אלן ריקמן, וורוויק דייוויס, איאן הארט.
מוזיקה: ג'ון וויליאמס.
חברת הפצה: האחים וורנר.
מדינה: בריטניה.
זמן הסרט: 152 דק'.
תקציב: 125,000,000 $.
הכנסות:974,733,550 $.

עלילה
העלילה מספרת על הארי פוטר, ילד יתום בן 10, אשר חי אצל דודיו האכזריים. כשמלאו להארי 11 שנים, בא לביתו חצי קוסם חצי ענק, ומספר לו שהוא קוסם. שמו של הענק-קוסם הוא האגריד. הוא גם מספר לו שהוא קוסם מפורסם מפני ששרד את הקללה ההורגת של וולדמורט, האבדה קדברה, ומה שנשאר מהקללה היא רק צלקת בצורת ברק. וולדמורט הוא הקוסם האפל המרושע ביותר, שרצח את הוריו. על הארי ללמוד בהוגוורטס, בית הספר לקוסמות, כדי לשלוט על קסמיו, להיות קוסם יותר טוב, וכו'. בבית הספר הווגוורטס הארי מתיידד עם הרמיוני גריינג'ר ורון וויזלי. לאחר שהרג את הוריו של הארי, וולדמורט גסס, אך מצא דרך להישאר בחיים ולחזור לגופו כקוסם הכי אפל ורשע בכל הזמנים. הוא יוכל לחזור לחיים אם אבן החכמים, שנוצרה על-ידי האלכימילאי ניקולאס פלאמל ויכולה להפוך את האיש שמחזיק אותה לבן אלמוות, תהיה בידו. הארי פוטר, הרמיוני גריינג'ר ורון וויזלי מצליחים לחשוף את המזימה הזאת, ולמנוע מוולדמורט לשוב לחיים.



הסרט השני


בימוי: כריס קולומבוס.
הפקה: דייוויד היימן.
תסריט: ג'יי קיי רולינג, סטיב קלובס.
שחקנים ראשיים: דניאל רדקליף, רופרט גרינט, אמה ווטסון, ריצ'רד האריס, מגי סמית', אלן ריקמן, רובי קולטריין, מתיו לואיס, ריצ'רד גריפית'ס, פיונה שו, הארי מלינג, קנת בראנה, ג'מה ג'ונס, טובי ג'ונס, בוני רייט, שירלי הנדרסון.
מוזיקה: ג'ון ויליאמס.
חברת הפצה: האחים וורנר.
משך הסרט: 154 דקות.
תקציב: 100,000,000 $.
הכנסות: 878,988,482 $.

עלילה
גמדון הבית של משפחת מאלפוי, הנקרא 'דובי', מזהיר את הארי לא לחזור להוגורטס. אף על פי כן, הארי חוזר להוגוורטס. כשהם מגיעים לרציף תשע ושלושה רבעים, הם מגלים שהם לא יכולים לעבור דרך המעבר הקסום, ולכן נוסעים להוגוורטס יחד עם המכונית המעופפת ששייכת לבית משפחת וויזלי. קוסמים רבים שהם בנים של מוגלגים מתאבנים בטירה, והארי שומע קולות מוזרים. הוא יוצא לגלות מה זה.



---------------------


מסע בזמן אופנה
כותב: Nerd Herd [מיה].
בטאי: George Harrison [הדר].
אם שאלתם את עצמכם איך אופנה קשורה לנוסטלגיה, קבלו שתי מילים:
וינטג' ורטרו. אם אין לכם ולו שמץ של מושג מה המילים הללו אומרות, כמובן שאני כאן על מנת להסביר לכם.

מהו וינטג' ?
וינטג' הוא זרם אופנתי, אפשר לומר, אשר מחקה את סגנון הלבוש של הדור של סבתכם וסבכם. זה אומר מלמלות, תחרה, צבעים קרמיים, כובעים רחבי שוליים, שמלות פרחוניות, סיכות לבגדים, שרשראות פנינים, כפפות ארוכות ועוד.
מי אמר שסבתא לא יודעת להתלבש ?
הצבעים השולטים פה הם, כאמור, צבעים קרמיים- שמנת, שנהב, אפור, לבן, זהב, כסף, תכלת, ורוד וגווניהם. אם תרצו שילוב צבעים מנצח וינטג'י- לכו על לבן וכחול כהה, כשהלבן תופס את הפוקוס והכחול בא לידי ביטוי בהדפס קטן ועדין כמו נקודות.
לוינטג' יש אופי רגוע ושליו שמתאפיין בעדינות. הבגדים צנועים, הצבעים עדינים וכך גם ההדפסים. קלאסי, כבר אמרתי ?
בגזרת ההדפסים הכל קטן ועדין. נקודות קטנות או פרחים בצבעי פסטל. ממש לא פסים, זה בוטה מדי. זכרו שהעיקר בוינטג' הוא עדינות וקלאסיות.
בגזרת האקססוריז תמצאו כפפות ארוכות, חגורות מותן, פפיונים, קשתות, סיכות לשיער, סיכות לבגד, שרשראות פנינים ועוד ועוד. האקססוריז בוינטג' הם בעלי חשיבות, ותורמים רבות.
ומה עם השיער ? השיער אסוף בקפידה בצמה, או עם קליפס. המצאה גאונית ווינטג'ית ביותר היא המסרקות, ומומלץ לאסוף את השיער בחלק האחורי של הראש עם מסרקות ליצירת מראה קלאסי.
הנעליים יהיו נעלי בובה או נעלי עקב מבריקות, ומתחתיהן גרבו גרביונים חצי שקופים.
טרנדים שהושפעו מהוינטג' הם: קרושה (תחרה סרוגה), פפיונים והדפס פרחוני.


מהו רטרו ?
הרטרו הוא זרם אופנתי, המחקה את סגנון הלבוש שבא כשישים שנה אחרי הוינטג', בתקופת האייטיז. משקפי זבוב, צבעים זועקים, גזרות רחבות, משקפי חתול, חותלות, הדפסים, טייטסים בצבעי ניאון, גרבי ברך צבעוניות, פלטפורמות, טישרטים עם הדפסים מקושקשים, ומה לא ?
ברטרו אין צבעים מוגדרים, אך כל צבעי הרטרו נכנסים תחת הגדרה אחת: צבעים זועקים. שילובי הצבעים משוגעים וכביכול לא הגיוניים, וההדפסים צעקניים לא פחות.
הרטרו הוא ההפך הגמור מהוינטג'- בעוד הוינטג' הוא עדין ומאופק, הרי שהרטרו זועק, מופרע ומוחצן.
ההדפסים ברטרו, כאמור, צעקניים, והשולטים מביניהם הם ההדפסים הגיאומטרים- משולשים, מעויינים, קוביות ופסים.
האקססוריז שמים דגש על צמידי גומי או פלסטיק בצבע אחיד, משקפי זבוב ומשקפיים בגזרה חתולית, שרשראות עם תליונים מוזרים כביכול ועגילים ענקיים ומיוחדים כמה שיותר.
השיער לא מוגדר במיוחד. העיקר שיראה כמה שפחות מוקפד, לא כמו בוינטג' שהשיער אסוף בקפידה רבה.
הנעליים יהיו נעליים גבוהות מקושקשות ומלאות הדפסים או פלטפורמות צבעוניות.
טרנדים שהושפעו מהרטרו: קולור בלוק. לא הרבה טרנדים הושפעו מהרטרו, משום שהוא טרנד מאוד מוגדר ועצמאי שהושפע בעצמו מטרנדים אחרים, ולא להפך.

מה ההבדל ?
וינטג' ורטרו, אפילו ששניהם מסמלים סגנונות לבוש ישנים שעשו קאמבק, הם הפכים. הוינטג' עדין וחדגוני, בעוד שהרטרו צעקני וצבעוני.

אז כאן נגמרה הכתבה שלנו על הוינטג', הרטרו ומה שביניהם.
עד הכתבה הבאה – מיה, המאחלת לכם יום מלא נוסטלגיה.



---------------------


שתמיד תנעלו נעליים תואמות. ותיקים
כותב: אין לי שכל, הפאה זה סתם כיסוי .
בטאי: -.
"אבל לאן נעלמו הבטאים,
ששיחקתי איתם,
איפה כל הבטאים,
איפה הם כולם,
מי לקח לי אותם?"

לכל דבר יש נוסטלגיה. למדינה, לעולם, למקומות שהיינו בהם מזמן - וכן, גם לנביא.
אז לקראת גיליון נוסטלגיה החלטתי להכיר לכם את אופיר [כרגע Bartimaeus, אבל אל תחשבו שזה יישאר ככה. במיוחד לא עם התכנונים שלי לאור האוטובוסות של אופיר], הידוע יותר כאופיר בריסינגר או אופיר שניצל סגול.


ובכן, אופיר הוא לא ותיק כמו שאר האנשים שאני נוהגת לכתוב עליהם, אבל הוא נהנה מהישג אחר, חשוב לא פחות - אופיר הוא זקן הכתבים של הנביא היומי, לא פחות ולא יותר; כל הצוות יודע היטב שאופיר תמיד היה, הווה ויהיה בצוות הנביא [הערה לאופיר: אתה לא יכול להסתמך על זה ולא להגיש כתבה בגיליון הבא], וכשמסתכלים על ההיסטוריה העקובה-מפיטורין של הנביא זה דבר שממש לא הולך ברגל.
אופיר כותב ומבטא כבר בעשרים גיליונות, ולמשך תקופה הוא גם היה עוזר עורכת. כנראה שהוא ממש טוב אם הוא הצליח לשרוד עשרים גיליונות - או שהוא משלם לי שוחד [גם אתם יכולים].

מה אופיר עושה בצוות הנביא? אופיר כותב כתבות ספרים. בדרך כלל הן ארוכות ומלאות בתמונות של כריכותיהם המרהיבות של ספרים שונים, מה שגורם לו לעקוף בקלות את מספר המילים שחובה על כתבה לעבור. הוא גם מבטא כתבות שונות, אם כי לבטא את כתבת ספורט זה בעיניו עינוי - ובזה הוא לא יוצא דופן בכלל. משום מה כמעט כל הצוות שלנו לא מבין מילה בספורט, ולאור מספר הבנות בצוות הבטאים זה די מתבקש. עם זאת, פעם אחת, במחווה חד פעמית ולא צפויה, אופיר קיבל על עצמו כ"קרבן עצמי" לבטא את כתבת הספורט. זה היה מפתיע, בעיקר לאחר גיליונות שלמים שבהן נאלצתי אני לעשות זאת, מחוסר הבנה של כל הבטאים בנושא. לא שאני מבינה משהו בכל המירוץ הזה אחרי כדורים בגדלים שונים - אבל בזכות זה היום אני יודעת לספר בגאווה שכספי הוא הישראלי הראשון והיחיד בNBA, ולצחוק על כל מי שלא יודע. הרי כל תינוק יודע את זה!

קוראים יקרים, תסתכלו על אופיר ותלמדו. הוא ביטא את כתבת ספורט בעצמו וכמעט ללא תלונות. איזו הקרבה למען הנביא היקר שלנו; פטריוטיות לשמה.

שתמיד תנעלו נעליים תואמות.
נעליים לא תואמות.

אז נספר קצת על אופיר.
אופיר הוא ירושלמי שהצטרף לפורום לפני כשנתיים וחצי-שלוש, ומאז כבר הספיק לנהל את פורום ספרים לקדנציה ארוכה מאוד, שהופסקה רק לחצי שנה שבה שימש כגלובאלי. גם כאן אופיר מציג את יכולותיו ההישרדותיות - הוא ניהל את פורום ספרים עם כמה מנהלים שהתחלפו מדי פעם, בעוד הוא נשאר בניהול לאורך כל הזמן הזה. לא שמישהו הופתע - כשאתה בולע ספרים יותר מהר משוקולד ליקר, במיוחד כשאתה אופיר, ברור מאליו שתנהל את פורום ספרים.
אופיר כבר היה בכמה וכמה מפגשים, בהם השוויץ ביכולותיו המרשימות - זלילת שוקולד ליקר וליקוק בלונים. בעקבות הופעותיו בציבור, כבר יותר משנתיים מתנהל בפורום ויכוח נוקב וחסר פשרות - האם שערותיו של אופיר הן ג'ינג'יות או בלונדיניות?
הדיון הזה רב-שנים ועתיק יומין יותר מרוב המשתמשים בפורום הזה, ועל כן אציין רק עובדה אחת - בכנס אייקון, לפני טיפה יותר משבוע, הוא מאוד התלהב מהרצאה שהנושא שלה היה "האם לג'ינג'ים יש נשמה". תשפטו בעצמכם.


מה עוד אפשר לומר על אופיר? התחביבים שלו הם קריאה, קריאה, קריאה, קריאה, קריאה ושוקולד ליקר; הוא לומד בבית ספר שגורם לו ללמוד עד שעות נחמדות מאוד - כמו השעה תשע בערב - ויש לו נטייה חמורה להסגיל; הוא דתי שלא אוכל מזונות מחוץ לסוכה אבל אוכל שרויה בפסח, ולכן מומלץ לפגוש אותו בעיקר במפגשי סוכות ולהציע לו ביסלי; והוא מחליף כינוי פעם בשנתיים, כי לכל כינוי הוא חייב להכין חתימה תואמת, ולכן לא מומלץ לפרוץ לו ולשנות לו את הכינוי. לא מומלץ גם לשנות לו את הסמל"ש, הוא מאוד לא יאהב את זה.

לאופיר כמעט אף אחד לא קורא אופיר. תקראו לו אופוריה, תקראו לו פירי, תקראו לו פירה; אפשר גם אופירה או אופירהבן אם אין ברירה אחרת; אבל אופיר? סתם כך, סתם אופיר? שלא תעזו. השם הזה יצא מלקסיקון הפורום לתמיד.

לסיכום המדור להפעם, הרשו לי להציג בפניכם את המסר של אופיר לאומה:

"שתמיד תנעלו נעליים תואמות."



---------------------


הטובים ביותר. מתכונים
כותב: SupeR NovA [רז].
בטאי: DeJaVu [עומרי].
שלום שפים צעירים, הפעם אביא לכם שני מתכונים ממש טעימים, האהובים עליי מאוד. אתם מוזמנים להכין אותם כמובן.
המתכונים הם: עוגיות שוקולד צ'יפס לבן חום, ועוגת תות-גבינה.

עוגיות שוקולד צ'יפס לבן-חום


החומרים:
100 גרם מרגרינה.
חצי כוס סוכר לבן.
רבע כוס סוכר חום.
ביצה אחת.
כפית תמצית וניל.
אחת ורבע כוסות קמח.
רבע כפית מלח.
חצי כפית אבקת אפייה.
150 גרם פצפוצי שוקולד.

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום בינוני-גבוה של 200 מעלות.
שמים בקערה את המרגרינה, הסוכר הלבן, הסוכר החום, הביצה ותמצית הווניל. מועכים את המרגרינה בעזרת מזלג ומערבבים עם שאר החומרים.
מוסיפים את הקמח, המלח ואבקת האפייה ובוחשים היטב עד שכל הקמח נבלע בעיסה. אם נוצרים גושי קמח מועכים אותם על דפנות הקערה.
מוסיפים את פצפוצי בשוקולד ובוחשים במזלג.
מסדרים את נייר האפייה על התבנית.
יוצרים עוגיות: ממלאים כפית אחת בעיסת הבצק על נייר האפייה בתבנית האפייה. מסדרים את העוגיות במרחק של 3 אצבעות אחת מהשנייה על-מנת שלא ידבקו בזמן האפייה.
מכניסים את התבנית לתנור; משך האפייה כ-10 דקות, עד שהן מזהיבות.

עוגת תות-גבינה


החומרים:
100גרם מרגרינה. (להוציא את המרגרינה מהמקרר כחצי שעה לפני ההכנה).
חצי כוס סוכר.
250 גרם גבינת שמנת.
כפית מיץ לימון.
חבילת ביסקוויטים.
15 תותים.
חבילת אינסטנט ג'לי בטעם תות.
כוס וחצי מים רתוחים.

אופן ההכנה:
לערבב את המרגרינה והסוכר בקערה עד לקבלת תערובת אחידה.
להוסיף את הגבינה ולבחוש היטב.
להוסיף בהדרגה מיץ לימון, קליפת לימון מגורדת ותמצית וניל; תוך כדי בחישה.
לסדר את הביסקוויטים בתבנית אפייה, כך שכל התחתית תכוסה, כולל הדפנות. (אפשר להשתמש בחצאי ביסקוויטים, אל דאגה, זה לא יראה לעין).
להוסיף את תערובת הגבינה על הביסקוויטים. ליישר ולהחליק בעזרת מרית גומי או כף עץ.
לחתוך את התותים לפרוסות דקות או עבות ולסדרם לפי הטעם על הגבינה.
להמיס את הג'לי על-פי ההוראות על גביי האריזה. לתת לג'לי להתקרר מעט.
לשפוך את הג'לי על הפירות עד שכל העוגה מכוסה.
להכניס את העוגה למקרר במשך שעתיים ולהגיש.

בתיאבון !



---------------------


הקרב הגדול של השנה ספיישל 20 גיליונות לנביא.
כותב: עדן ופלג.
בטאי: פלג ועדן.

פורום תמים של עיתון וירטואלי, או שדה קרב קטלני?

שירה Vs. ראובן


נכון שכולכם חושבים שלעבוד בנביא היומי זה חלום? סביבת עבודה שקטה ורגועה, בלי מריבות, בלי צעקות (כן, יש כזה דבר צעקות וירטואליות) ובלי פיטורים מיותרים...
אז זהו, שלא.
הנביא היומי הוא שדה קרב יותר מכל מקום אחר בפורום! וכנראה שזה קשור לשני העורכים, המוכשרים- חשוב לציין, שלו. וכאמור, לא ניתן לשפוט אדם בלי להכיר אותו. אז הכירו את ש' ואת ר':

שם: ראובן שירה
מכונה באות: ר' ש'
כינוי: Pooh העם.דורש. סמיילי חייכני :]
תפקיד: עורך הנביא עורכת הנביא
משפט מחץ: רק חבל שהשירות לקוחות של אורנג' יותר מהיר מהזמן שלוקח לכם להוציא גיליון. מוזר לכתוב פתאום בלשון יחיד, אז אני ממשיכה בלשון רבים. צאו מתוך הנחה שאנחנו זה הפיצול ואני!
תיאור על פי האויב: רק חבל שהשירות לקוחות של אורנג' יותר מהיר מהזמן שלוקח לכם להוציא גיליון. שירה היא פשוט כמו לדרוך על חתול שחור מתחת לסולם שעומד על חריץ במדרכה שבתוכו יש מראה שבורה ביום שישי ה13!

ראובן ניהל את הנביא מתחילת דרכו, אפשר לומר שהוא הקים אותו.
לאחר זמן מה, ראובן פרש מתפקידו והוחלף על ידי ש'.
ראובן מתואר בעיניי אנשים רבים כמנהל המפחיד, או הבעלים שיורד על טל.
ראובן ידוע בעיקר בסמל האישי שלו, עם התמונה של פו הדוב.
בעקבות התמונה והכינוי העדכני שלו, Pooh, הוא תואר גם כבעל "קראש קטן על הדובי והדבש".


שירה, ש', זשל"ב, מר דארסי; תקראו לה איך שתרצו, והיא תמיד תענה.
ש' ידועה כאויבתו הגדולה של ר', או פינת השעשועים שלו.
למשל, כשהתחלף הכינוי שלה לכינוי "אין לי שכל, הפאה זה סתם כיסוי :] ", כולנו היינו בטוחים שזוהי עוד מזימה של ר' הנבל.
אך לא, מסתבר שש' פשוט הייתה במוד של לרדת על עצמה.
ש' גם ניהלה את הנביא היומי בזמן האחרון, מאז פרישתו של ר'.



למרות היריבות הקשה בין השניים, לפעמים ראובן מרגיש ממש רע עם עצמו, לפי דבריה של שירה:
"אני מצליחה לגרום לו להרגיש רע המון פעמים. בעיקר אחרי שאני כותבת אשכולות דכאוניים במה שעל הלב, ואז הוא חייב לשאול מה הוא עשה הפעם כי ברור שזה בגללו."

-
התחלה רגילה של גיליון חדש בנביא היומי; שירה מפרסמת אשכול הגשת כתבות, מפרסמת בו דד-ליין (כשהיא יודעת מראש שהדד-ליין האמתי הוא בעצם רק חודש עד חצי שנה, אחרי) ועושה קופי-פייסט של טיפים שקיימים עוד מהאשכול הראשון שנמצא בתת הפורום.
ואז מגיע ראובן. זה מתחיל ב"אחרי כמה גיליונות שלא ממש הייתי פה ורק עזרתי לשירה מאחורי הקלעים [וגם ממש קצת פה ועם הכתבים], אני חוזר לעבודה :]
וזה כמובן אומר שאתם סובלים", וממשיך ב"לא אכפת לי ששירה החליטה שזה אשכול הגשת כתבות, בשבילי זה תמיד אשכול פרסום כתבות וששירה תמות". כן, השם של האשכולות זה ויכוח תמידי בין השניים, ועדיין אין הכרעה בעניין הזה.

משפט המחץ מהסיבוב הראשון:
תזכורות: 1. הדד ליין שלכם הפעם הוא הראשון לאוגוסט (1.08) זה סופי ומי שלא יספיק יאבד את תפקידו ואני רציני, פעם אחת נוציא גיליון בזמן.

ומה אתם חושבים, שהגיליון באמת יצא בתאריך שהיה אמור?
1-0 לר'. אבל אל תדאגו, זה ממש לא נגמר כאן.

-

נחזור רגע כמה זמן אחורה. הרבה זמן אחורה. האשכול הראשון של הגשת כתבות, שפורסם בתת הפורום של הנביא היה במאי 2009. רגע היסטורי, אתם לא חושבים?
רק כמה חבל שלא בהוצאות מטפחות לניגוב הדמעות אנחנו עוסקים כרגע.
אז ההתחלה של הנביא (אגב, אתם יודעים שקוראים לזה "הנביא היומי"? סתם לידע כללי); ראובן ואיוקי היו אחראים עוד לפני ששירה בכלל העלתה על דעתה להצטרף לצוות. באותה תקופה הכל היה שונה. היום האשכולות של הכתבים מלווים בהקדמה ארוכה בהודעה הראשית, אבל אז ההקדמה הייתה לא יותר משורה וחצי; עדיין לא אמרו לכל הכתבים כמה מילים צריכות להיות בכתבה, מה שגרם להם לחשוב שכתבה באורך של שש שורות זה מספיק. וראובן המסכן היה חייב לעשות עם זה משהו:

"די טוב...
שיפרתי את זה קצת:
****
שיפרתי קצת:
****
יפה מאוד...
תיקנתי כמה טעויות..."

וכו'. ככה נראו פעם רוב התגובות של ר' על הכתבות שהוגשו.
ואז, אחרי כמה גיליונות, צוות הנביא התעורר. או בעצם... נברא.

"אז כמו שבטח שמתם לב, שירה הצטרפה לצוות העורכים [טכנית, זה צוות מאז שהיא הצטרפה, אבל עזבו את הפרטים הקטנים]"

לשירה מגיע לזכות בנקודה הפעם, רק על זה שבזכותה נהיה צוות של עורכים, לא?


-

נמשיך קצת זמן קדימה; בדרך לזירה הבאה, אנחנו פוגשים דברים שגרתיים כמו:
"תאריך אחרון להגשה- יום שישי, 12/2, בעוד קצת יותר משבוע. אני יודעת שזה קצת זמן אבל אין מה לעשות.


ואז, אחרי כמה זמן, עריכה:
שימו לב- כתב שלא יגיש כתבה עד מחרתיים- יום שלישי, ה-23 לחודש, יפוטר."
כשבסוף, כמה מפתיע, הכתבה האחרונה הוגשה באחד בחודש שאחרי.


הנביא יוצא לפגרה קצרה:
"אז הנביא היומי יוצא לפגרה-
חופש,
שקט למשך שבועיים,
בלי עורכים מעיקים שמציקים לכם כל הזמן....

תמשיכו לחלום!


נקודת היעד: הגיליון העשירי של הנביא.
גיליון עשירי זה לא דבר שבא ברגל. זה דורש המון השקעה מצד כל הצוות, ולעתים העבודה על הכתבות גורמת לישיבה ממושכת מול המחשב, לעבודה בשעות לא קונבנציונליות ואפילו לשליחת אסמסים אחד לשני באמצע הלילה.

תגובתו של ראובן לנקודה הנ"ל: "שירה, תהיי בשקט."

-

עבר זמן, גיליונות התקדמו, הנביא השתדרג.
ואז ראובן עזב.
כולם היו עצובים; אפילו שירה עשתה את עצמה בוכה, למרות שכשהייתה במקום שקט, היא הפריחה בלונים וצעקה קריאות הידד רנדומאליות. אבל זה לא מנע ממנה לכתוב לו ברכה קורעת לב באשכול שנפתח במיוחד בשבילו:

במשך התקופה הזאת נהנינו בעיקר לריב, להתלונן, להתווכח מי עובד יותר טוב, לעצבן אחד את השני, לנג'ז זה לזה, להתחרות מי מסיים להוציא גיליון מהר יותר, להציף זה לזה את התיבה [אחד הדברים המהנים ביותר בעבודה הזו], להשוויץ בהרשאות שלנו [אהמאהמ], למצוא מליון סיבות למה השני הוא זה שצריך לעשות את הגיליון הבא, לריב מי עושה יותר עבודה, לדבר המון ולצפות שהשני יעשה ["אין לי כוח, תעשי את"], לחפור אחד לשני, לנסות לשכנע את השני למה לך יותר קשה לבזבז זמן על העיתון, לרדת אחד על השני, לקשקש מפעם לפעם במסנג'ר, לנדנד אחד לשני כדי שנעשה את העבודה שלנו כמו שצריך, להתחרפן מאנשים שלא מגישים בזמן, להעיף אותם ולריב מי יפטר אותם [לפחות בוויכוח הזה תמיד ניצחתי], ובקיצור- תמיד היה לנו על מי להוציא את העצבים אם היינו צריכים קצת להשתחרר P:

משאר הצוות נשמעו ברכות עידוד כגון : "ראובן, אחד האנשים הכי אינפנטילים וחכמים שאי פעם ראיתי, לא עשית עבודה טובה כמו שירה, אבל עם הקצב של הפורום, מספיק רק לעשות את העבודה", (יוני)

וגם תגובה אופטימית של אופיר הבן: "אז תמשיך לך בחייך, בלי הנביא. רק תשתדל שלא להתאבד מגג קולנוע שמוכר פרחים ולא לאכול דג עם ריאות באוזניים מרוב צער ואובדן."

-

למרות העזיבה של ר', הכול היה צריך להמשיך להתנהל כרגיל; אז שירה ניסתה לשמור על קור רוח, ואפילו מינתה לעצמה עוזר.
אנשים יקרים, אני שמחה להודיע על מינוי עוזר עורכת לנביא- אופירהבן.
מהיום אתם יכולים לפנות גם אליו אם אתם צריכים עזרה, להציף לו את התיבה במקום את שלי [D:]


כדי לשכנע את כולם שהכול בסדר ותחת שליטה, היא הייתה צריכה לעשות משהו, מה שמוביל למשפט המחץ בסיבוב הנוכחי:
נאסוף כולנו עשרים עד שלושים טיפים לאיך לכתוב טוב, ואז נפרסם את זה בנביא הכללי כדי שכולם יראו כמה אנחנו חכמים ומוכשרים!


-

והגענו לסיבוב האחרון, המכריע, הקובע וחורץ הגורלות. כי לחזור על מילים נרדפות יוצר מתח.
בכל מקרה, הגענו ליעד האחרון והסופי בהחלט במסע שלנו- זמננו, כמובן.
עבר זמן מאז העזיבה של ראובן את הנביא, והוא לא יכול היה לסבול כל כך הרבה זמן בלי לריב עם שירה. אז הוא חזר.
ושוב התחילו המריבות, אלו שאתם חייבים להודות שאי אפשר שלא לאהוב אותן.
אז... מריבת ציטוטים! והחלק הכי טוב- אתם לא יכולים לדעת מתי הציטוטים יצאו מהקשרם.


שירה לא מסוגלת לנהל כלום, בטח שלא את הבייבי המקסים שלי.


הי אנשים, מעכשיו יש כאן מישהו שינהל את העניינים, יבזבז בעצמו את כל החיים שלו על העלאה של כל הגיליון [וגם זה בלי לעצב יותר מדי כי אין לו כוח לזה וכי הוא בחופש מהחיים כל השנה], ירדוף אחריכם, ינג'ז לכם, יבטא ויכתוב בעצמו כל כתבה שחסרה [במיוחד מדור אופנה!], ואני אשב בצד ואצחק עליו בהנאה !


בקיצור, תדמיינו שזכיתם בלוטו.


אני חושבת שלרגל הנוסטלגיה וזה, ולכבוד החזרה המפוארת של ראובן לעריכה, הגיע הזמן שהוא יתנסה בתחומים חדשים. אני מציעה שנעשה הצבעה ונחליט ברוב קולות שאת כתבת אופנה הבאה הוא כותב בעצמו.


בקיצור, בהצלחה לכם ולי ואפילו לשירה [כי היא הכי צריכה את זה].


כבר שכחתי את תופעות הלוואי שלך כעורך. למה הסכמתי ? הייתי אומרת לך שאתה לא חוזר, וזהו.


מזל טוב הילדה הכי יפה בגן,
הנסיך חלדאר תרם לך כסף ב July 30, 2010, 4:06 pm
----
הנסיך חלדאר תרם לך 1 אוניות ---- הוא גם שלח לך את ההודעה הבאה:

משכורת לגיליונות 6,7,8,9,10,11.
עבודה גרועה.
לא נשמח לראות אותך שוב בכלל.
ואת מפוטרת :]



ומאז הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. או שלא.
אז מה אתם אומרים? מי המנצח/ת בשאלת השאלות- ש' Vs. ר'? כנראה שהשאלה הזאת תישאר פתוחה לנצח.



---------------------


צופים רק פעם אחת. ועוד פעם אחת, ועוד פעם אחת. טוב נו, צופים לנצח. מדור אורח.
כותב: The Rescue [גלי].
בטאי: Broken [עדן].
מי מאתנו (כן כן, זה כולל גם אותי) לא שר לפחות פעם אחת בחייו "הצופים הקופים"?
אבל בעצם, למי מאתנו אין חבר טוב, או ידיד קרוב, שהוא 'מורעל' על הצופים? למי שלא מכיר את התנועה, כדאי לדעת שהיא פועלת בארץ מעל ל90 שנה, והיא מתנועות הנוער הגדולות בארץ.
ביום ראשון, ה-24.7, יצאתי למחנה הקיץ של תנועת הצופים; כחניכה שעברה השנה תהליך של הפיכה לחברת-תנועה, המחנה הזה היה מאוד חשוב בשבילי.
הגענו למחנה לאחר שהשכב"ג עבד עליו שלושה ימים לפני הגעתנו בשטח, ועוד חודשיים בשבט, והוא היה נראה מדהים; הנושא ההנהגתי שלנו היה אהבת הארץ, והנושא השבטי היה קיבוץ. השער היה איש מלטף כבשה, והחמ"ל (חדר מלחמה, או החדר-שבו-יושבים-האנשים-שרושמים-מי-הולך-לשירותים-בלילה) היה חממה, לכן כולם קראו לו חממ"ל. חדר האוכל היה רפת, והמחסן היה תרנגולת.
הגענו לשטח הגדודי שלנו, שנושאו היה דואר, והתחלנו לבנות ערסלים, שלא סיימנו אותם בלילה הראשון. באותו הלילה הייתה לנו תורנות מטבח; למחרת, הייתה לנו פעילות של כל כיתות ח' בהנהגה, וחזרנו לבנות. גם בלילה השני עדיין לא סיימנו לבנות, ולקחו אותנו לא"ש לילה. המדריכים זייפו חטיפה של ילדה מהגדוד, אבל אנחנו מכירים אותם, וידענו מי מהם היא החוליה החלשה בתחום המשחק, והצקנו לה עד שהיא צחקה. גם ראינו את שני המדריכים ממגמת תיאטרון צוחקים, מה שהראה לנו שזה שאתה במגמת-תיאטרון לא אומר שיש לך כישרון. לבסוף הם הודו, ואז הילדים שעוד לא עברו הבטחה- עברו אותה.
ביום שאחרי, סיימנו את הערסלים, עברנו פעולות ונחנו. ביום הרביעי, שהיה גם יום רביעי בשבוע, היה ביקור-הורים, מסדר דמעות ומסדר הנהגתי. בזמן ביקור ההורים אני ישנתי שנ"צ בפעם הראשונה בחיי. מסדר הדמעות התחיל בחלוקת פרסים; זכינו בפרסי ההדרכה הבאים: הדרכת ד'- מקום ראשון, הדרכת ה'- מקום ראשון, הדרכת ו'- מקום ראשון, הדרכת ז'- מקום 3, והדרכת ח'- מקום ראשון. סה"כ, בדרך לא מובנת, מקום שני בהדרכה בכלליות. מלבד זה זכינו בעוד מספר פרסים, ביניהם מקום 3 על מבנה ח', המבנה שלנו. אחר כך התחילו להקריא את השמות של השמיניסטים, ולשים להם עניבות בגר. קפצנו עליהם, ובעיקר בכינו. לא האמנתי שאפשר לבכות ככה. בסוף מסדר הדמעות, אחרי שחיבקנו כבר את כל השמיניסטים (את חלקם שוב ושוב ושוב), היה מסדר הנהגתי. צבענו את עצמנו בצבעי השבט, ויצאנו למסדר ההנהגתי. מורל מטורף, והרבה דיבורים של אנשים חשובים.
כשחזרנו לשבט, המשכנו לבכות, אכלנו, והלכנו לישון. ביום האחרון של המחנה, יום חמישי, פירקנו הכל, הקרנו סרט פרידה לשכבה שעוזבת את השבט, ונפרדנו מהמדריכים. אם ביום שלפני, במסדר הדמעות, לא האמנתי כמה אפשר לבכות, זה כנראה כי עדיין לא ראיתי את הפרידה מהמדריכים. לא היה אחד שלא בכה. השלמתי מסורת, והענקתי את העניבה שלי למישהי שעולה עכשיו לכיתה ח'. איחלתי לה שהיא תהנה עם העניבה הזאת כמו שאני נהניתי איתה. אמרנו למדריכים שבגלל בשנה הבאה, שהיא שנת הקורס שלנו, יש דיסטנס (ריחוק) שלנו מהשכב"ג, הם יכולים להודיע למדריכים שיחליפו אותם, ושאת הדיסטנס איתם (עם המדריכים שעוזבים אותנו עכשיו) הם יכולים לבטל. אנחנו הרי נמשיך לדבר איתם, וזה סתם יגרום לחיכוכים מיותרים. אחת המדריכות שלי הביאה לי את העניבה שלה למזכרת; הבטחתי לה שאני אדריך ח' עם העניבה הזאת. כל אחד מהמדריכים הביא את העניבה שלו למישהו אחר בגדוד. שחזרנו איתם את אחת התמונות שלהם- נעמדנו לפי הסדר (כל אחד עמד איפה שבתמונה המקורית עמד זה שהביא לו את העניבה), והם ישבו מתחתינו. לאחר כל התמונות, חזרנו הביתה.
אני לא חושבת שבשום מקום אחר תוכלו למצוא קשר כזה, בין תיכוניסטים לילדים צעירים; אני לא חושבת שבשום מקום אחר תוכלו למצוא כל-כך הרבה ילדים שבוכים על זה ששמיניסטים שמתגייסים, שאין להם שום קשר משפחתי אליהם, בוכים עליהם ככה. אני לא חושבת שבשום מקום אחר תוכלו למצוא תיכוניסטים, שבמקום לצאת לבלות, כותבים פעולות. אני לא חושבת שבשום מקום אחר תוכלו לראות, כמובן מאליו, נתינה ותרומה לסביבה, בלי לקבל על זה שום דבר.
ועוד עובדה קטנה ומוכחת: אחוזי הגיוס אצל בוגרי תנועת הצופים- הם מהגבוהים ביותר.



---------------------


מלחמות כן קורות בקיץ ספורט
כותב: elad22 [אלעד].
בטאי: DeJaVu [עומרי].

קופה אמריקה 2011


חודש יולי הוא חודש ימי העצמאות; ארה"ב כמובן וגם קנדה, מצרים, בלגיה, קולומביה, פרו וונצואלה חוגגות עצמאות ביולי. תוסיפו לכך את ארגנטינה בכבודה ובעצמה (9 ביולי) – מארחת הקופה אמריקה לשנת 2011.
אליפות דרום אמריקה הולכת להיות טורניר חגיגי וכיפי. אם כבר כדורגל נבחרות שאינו מונדיאל/אליפות אירופה, אז שיהיה רק כדורגל דרום אמריקאי. מוקדמות המונדיאל של קונמבו"ל או אליפות היבשת (הקופה אמריקה) הם הדבר האמיתי. המון כישרון על הדשא, טונות של אמוציות, כדורגל במיטבו – חופש לשחקנים יצירתיים מהטובים בעולם בשילוב גרזנים קשוחים; עם השכל הטקטי והמחושב שצברו שחקנים רבים מניסיונם באירופה. כן, זהו הכדורגל המושלם = הניצוץ הלטיני עם מחשבה מאחוריו. פריחה ולבלוב. גם אלה שעוד אינם בשלים (ניימאר כמשל) עומדים למבחן, והם כאן כדי לזהור ולהקרין מאיכותם.

מה עוד? קונמבו"ל כולל רק 10 נבחרות ובניגוד לעבר אין שם נמושות. נכון – בוליביה, פרו וונצואלה (ואולי קצת אקוודור) אולי פחות מוכשרות ועם שחקנים פחות מוכרים, אבל גם הן הראו התקדמות ויש להן יכולות. הן רשמו לאחרונה קמפיינים יפים עם ניצחונות נהדרים, חלק גדול מזה בזכות הביתיות שלא תהיה להן בטורניר הזה. אבל הכי חשוב - לא מדובר באירופה או אפריקה על 50 ומשהו הנבחרות שלהן, שהרוב הגדול שם זה ברארה וחארטה. בדרום אמריקה – תודה לאל (ותרשו לרגע לחיה הפשיסטית שבי להתפרץ החוצה) רוסאריו וחוחוי לא תבעו עצמאות, כמו גם באהיה וסאו פאולו. אין התפוררות של מדינות גדולות כמו שקרה לנו יותר מדי באירופה (געגועיי ליוגוסלביה הגדולה) – מה שהפך את כדורגל הנבחרות ביבשת הישנה למגוחך ועגום, עלוב ועצוב לעיתים. סאטירה שכזו. בדרום אמריקה מדינה זו מדינה. אימפריות לא נופלות בקלות. זיג…!

הלאה. אנחנו נקבל כדורגל חיובי. הרבה טכניקה, אמני שליטה בכדור בביצועים של אחד על אחד ומשחק פתוח. בשני הטורנירים האחרונים של הקופה אמריקה נרשמו יותר מ-3 גולים למשחק בממוצע.

אבל לא פחות ואולי יותר חשוב מהכל – כמה שזה חשוב לשחקנים הדרום אמריקאים. הם מתאבדים ונלחמים כמו שאנחנו אוהבים לראות את השחקנים בקבוצות שלנו. הם פטריוטיים אמיתיים שמוכנים למות עבור המדינה, הדגל, ההמנון, הסמל. לכן יש כל כך הרבה אמוציות בכדורגל הדרום אמריקאי, יש דם רותח - האורוגוואים שוברים רגליים וגומרים משחק ב-7 שחקנים, וגם הארגנטינאים והפרגוואים יודעים את המלאכה הזו.

העובדה שיש 10 נבחרות בלבד ביבשת – כולל הרבה מדינות שכנות עם סכסוכים היסטוריים – רק מגבירה את העניין והמתח. שלל יריבויות היסטוריות – מעבר ליריבות הכדורגל המפורסמת של ברזיל – ארגנטינה, יש לנו הרבה משחקים פוטנציאליים שהם דרבי. מלחמה.

זה כדורגל שמחזיר אותנו לעבר, לתמימות. לימים יפים. לטרום הקפיטליזם, כשהשידורים היו באיכות חרא, רמת המגרשים הייתה ירודה והשיטה של הטורניר מחורבנת וחסרת היגיון מתמטי (שלב הבתים בקופה מיותר כמו הנוכחות של אלירז שדה על המסך). אולי זה פחות מקצועני ומהוקצע אבל הרבה יותר קסום ומרגש. כי זה כמו החיים עצמם, בהם אין דברים מושלמים. תמיד יש אבל, תמיד יש פגמים, תמיד יש חסרונות לצד היתרונות. האהבה הראשונה.

מה אני רוצה שיקרה? כמובן שארגנטינה אמורה לקחת ואם לא היא אז ברזיל. אבל אני כמובן חובב אנדרדוגים, ולכן אשמח על כל נבחרת שתזכה פרט לשתי הגדולות. צ'ילה המלהיבה, אורוגוואי המסעירה, פרגוואי העיקשת או קולומביה הלא צפויה. כל אחת מהן באה לי טוב. והכי חשוב – שתהיה לנו קופה אמריקה כיפית מלאת אקשן ודרמות. זה התחיל כבר, אבל בפועל זה ייפתח ברבע הגמר ב-16 ביולי.

ולכל חובבי האנדרדוג כמוני שמגיעים לטורניר הזה במצב רוח פסימי נוכח עוצמתה של ארגנטינה, אני רק אזכיר לכם משהו: מי חשב עד לפני חודשיים שיהיה קשר בין המונח 'היכל התהילה' לשם 'אבי ביטר'?

אנדרדוגים רצית? אנדרדוגים קיבלת. טורניר הקופה אמריקה שחלף עלינו לטובה, היה הראשון שבו ברזיל והמארחת, ארגנטינה לא הגיעו לחצי הגמר. את מקומן לקחו הסגנית פרגוואי והמנצחת בזכות אורוגוואי. שחקן הטורניר הוא לא אחר מאשר דייגו פורלאן, כן כן. מצטיין המונדיאל הוא זה שהוליך לניצחון את אורוגוואי בצמד שערים בגמר.



---------------------


"לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים..." מסע בזמן
כותב: Moving To Mars [עדן].
בטאי: Bartimaeus [אופיר].
עברתי בפורום כשראיתי את שראובן פירסם את המשימה לגיליון העשרים, נוסטלגיה. נושא מתנה בשביל מדור כמו שלי, אני יודעת, אבל לקח לי שנים לחשוב על רעיון. ואז בעקבות החברים שלי בפייסבוק הגעתי לנושא- אוטובוסים.

לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים.
סגנון האוטובוסים בתחילת הדרך, שנות העשרים.


אוטובוס מהו?
לפי אנציקלופדיית אביב לנוער, אוטובוס הוא מכונית גדולה, שנועדה להסיע כמה עשרות נוסעים בבת אחת.
האוטובוס הראשון שנודע לציבור היה כבר בשנת 1662, אך בשל מחיר הנסיעה בו, הוא היה מיועד לחברה הגבוהה בלבד ולא נשמע על שירותיו עד 1820, כשהיו אוטובוסים שנרתמו לסוסים. איך שלא- באנגליה נעשה השימוש הראשון באוטובוס-קיטור בתחילת המאה העשרים (1930). במאה העשרים, עם כל המהפכות, האוטובוסים נסעו רחובות של ערים רבות בעולם, ומנועם הפך לבנזין מקיטר. כיום, האוטובוסים משמשים חלק גדול מהתחבורה הציבורית ברחבי העולם וגם נעשה בהם שימוש כעסק תיירותי.

האוטובוס בארץ הקודש
האוטובוסים הגיעו לארץ בסביבות 1920, לאחר מלחמת העולם הראשונה. משאיות בריטיות הוסבו לאוטובוסים ציבוריים בתשלום.
בהתחלה היו המון קבוצות שהסיעו נוסעים כגון "דרום", "יהודה", "המקשר", "המעביר", "הגה" ועוד. לאחר הבנה של התנאים הקשים והצורך לעזור אחד לשני, הקבוצות התארגנו לשתי קבוצות עיקריות- "אגד" בדרום ו"דן" בגוש דן.


סגנון האוטובוסים בשנות החמישים.

לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים.

סגנון האוטובוסים בשנות השישים והשבעים.

לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים.

במדינה כמו שלנו, בה מלחמה זה דבר שגרתי בכל כמה שנים, חברות האוטובוסים נאלצו להסתגל, ושימשו לא פעם כרכב הסעה לחיילים לחזית, רכב הספקה ואמבולנסים לעת צרה.

סגנון האוטובוסים בשנות השמונים.

לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים.

ובמעבר להיום


עד היום, רוב האוטובוסים פעלו על בנזין. בעקבות המהפכה הירוקה נבנו אוטובוסים בעלי מנוע היברידי, השומר על הסביבה בכך שהוא עובד רוב הזמן על מנוע חשמלי. כעת, בישראל, האוטובוסים ההיברידים היחידים שעובדים הם בקו כפר סבא-הרצליה והם מסוג וולוו (חפשו אותם!).

לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים.
האוטובוסים ההיברידים, נעים להכיר.

הקו החדש
החופש הגדול הגיע, וכך גם שינוי באוטובוסים. החל מהראשון ביולי נערכו שינויים בתחבורה הציבורית (בת"א); השינויים בתקציר:
  1. יש כמה קווים מבוטלים ושינוי בתחנות, תבדקו דרך האתר הזה את הקווים החדשים:אתר התחבורה הציבורית בגוש דן
  2. יהיה מעבר חופשי באותו אזור למשך תשעים דקות (עליה לאוטובוסים במשך תשעים דקות ללא תשלום נוסף).
  3. מחיר נסיעה באזור אחד הוא שישה שקלים וארבעים אגורות, מחיר נסיעה בין שני אזורים הוא עשרה שקלים.
  4. לבעלי רישיונות הנהיגה (תספרו גם להוריכם)- באזור תל אביב יהיו נתיבים (רבים יותר) לתחבורה ציבורית בלבד. שימו לב: הם מסומנים בצהוב. מכוניות פרטיות אשר יתפסו שם יקבלו דוחות חניה הנעים בין מאתיים וחמשים שקלים עד חמש מאות שקלים, וחבל.



---------------------


ב-100 מילים.
כותב: flower [עומר-פרח].
בטאי: Brokan [עדן].
שלומות, אנשים. אני עומר, ואני כתבת 100 שלכם; איך נתקעתם איתי? שאלו את ראובן- רק אותו אפשר להאשים.
אתם יודעים, זה מצחיק- אני בקהילה כבר שנים, ואף פעם לא הייתי משהו חוץ מהפלפאפית- חוץ מגלגול אחד ברייבנקלו, אבל אותו אף אחד לא באמת מחשיב- ועכשיו, פתאום, לא רק שאני משתמשת השנה, שאף אחד לא יודע איך זה קרה, אני גם בנביא היומי!
זה טיפה מוזר, ואתם אומללים, אבל אני חושבת שאני אשאר. נוסטלגיה הפלפאפית זה נחמד והכל, אבל אחרי שנים פה הגיע הזמן שאני אתקדם, לא?
אז תתחילו לקרוא את הנביא, כן? ובעיקר את המדור הזה. אותי לא תרצו לפספס.



---------------------


דרישות שלום
כותב: -.
בטאי: -.

ד"ש לבועזוש, ע'דנוש ונדבוש.
ד"ש לר'.
ד"ש לדארסי ופירי שיחיו חיים מאושרים D:
ד"ש לאחרון הדניאלים, ממש התחברנו.
ד"ש לפרח ורוני ויוני.
ד"ש לאמיליה שלי.
ד"ש לאמג'נטה.
ד"ש לאלי 3>
ד"ש ליערוקי.
וכו.
(Lady Voldemort)

ד"ש לכל קהילת היאר האסור הכי שווה בעולם מאיתמרק
(איתמרק)


ד"ש להדרוש.
תאכלו טחב.
(Just Girl)


ד''ש לאמה.
ד''ש לאורחן.
ד''ש למאיה.
ד''ש לסער.
ד''ש לאיתי.
ד''ש לאורי.
(It Is Cold Outside)



---------------------


החידה השבועית
כותב: אין לי שכל, הפאה זה סתם כיסוי .
בטאי: -.

התשובה לחידה הקודמת הייתה כמובן דראקו מאלפוי.

הפעם, לכבוד חגיגות העשרים לנביא ובמקום שאלה על ספרי הארי פוטר, החידה היא כמובן על הנביא היומי.
כמה כתבות, לא כולל דברי העורכים, פורסמו בכל עשרים הגיליונות של הנביא היומי?



---------------------


// המערכת נבנתה ע"י בועז ברמן הידוע כKiller B
נקודות הבתים תיעוד עריכת הנקודות
גריפינדור
8846
הפלפאף
1207
רייבנקלו
8609
סלית'רין
6963
כל הזכויות שמורות לקהילת הארי פוטר מופעל על מערכת IP.Board בגירסא 1.4
עוצב, תוכנת, אובטח ומקודם על ידי Sipo · KilBee · edenbuganim
היער האסור - פורום הארי פוטר © 2006-2013
היער האסור בפייסבוק הפוך את היער האסור לדף הבית שלך הוסף למועדפים את היער האסור משתמשים מחוברים הפורום עומד בתקן XHTML
דירוג הפורום בגוגל סטטיסטיקות